מה לעשות כשחרדה, עצבנות או דכאון מופיעים בלי סיבה מובנת? כשמרגישים חוסר בטחון, כשמחשבות על חוסר ערך עצמי, על כמה שאני זה "לא מספיק טוב\ה" (לא מספיק טוב כדי שיאהבו אותי, שירצו אותי, שיקבלו אותי, שישקיעו בי, שאוכל להצליח ועוד…) חוזרות שוב ושוב? כשיש תקיעות, דחיינות, התמכרות (כמו עישון, אכילה רגשית, צפייה במסכים ועוד) וקושי להתקדם בחיים ולהתמיד במשהו? כשקשה מאוד לבטוח בעצמנו או באחרים, לתת אמון במערכות יחסים, בבני אדם ובחיים בכלל?
הנטיה הטבעית של רובנו (וכך גם הייתה שלי רוב החיים) היא להתייחס לדברים האלה כאל בעיות, כאל תקלות שצריך לתקן.
וכשאנחנו חושבים על זה כך, כ"בעיה" או "תקלה" אנחנו מתחילים לחפש "פתרונות" ודרכים לדכא, לשנות ולהלחם בעצמנו. מלחמה שכמעט תמיד מובילה לאכזבה, להעמקה של הסבל, ליאוש ותסכול ודחף עצום לברוח עוד יותר מעצמנו.
במאמר הזה אני רוצה לחלוק אתכם גישה אחרת לגמרי ואפילו הפוכה שמאפשרת לא רק להפסיק להלחם בעצמנו, אלא לחוות שינוי מיטיב באמת מתוך יחס אוהב, מעמיק, חומל וחכם כלפי עצמנו.
אני אלי קרסניץ׳, ד״ר למדעים ומטפל רגשי, ומתוך התמודדות עם הקושי הנפשי שממנו גדלתי בעצמי וביותר מחמש עשרה שנים של ליווי והדרכה של אלפי אנשים, גיליתי שכל מה שלא נעים לנו בתוכנו, הוא בעצם מנגנון הגנה נפשי חכם. למעשה כל מחשבה לא נעימה, כל התנהגות לא נעימה או לא בריאה וכל הרגשה שממש לא נעים לנו איתה, היא ביטוי של מנגנוני הגנה נפשיים טבעיים וחכמים בתוכנו.
ואם האמירה הזו נשמעת לכם תמוהה או מוזרה, זה בסדר גמור, גם אני התפלאתי לגלות את זה בהתחלה.
במאמר הזה אני רוצה לשתף אתכם לכם מאיפה באים מנגנוני ההגנה הנפשיים והלא נעימים שלנו, למה הם דווקא נחוצים לנו, ולמה הדרך להשתחרר מהם היא בדיוק ההפך ממה שנדמה לנו ומה שלימדנו אותנו להאמין ולחשוב. ואגב, זה בדיוק הלב של הגישה שלי לטיפול רגשי למבוגרים.
כדי להבין את הנושא הזה לעומק ובפשטות גם בלי לקרוא, אני ממליץ לכם לצפות בסרטון הזה שבו אני מסביר את הכל באופן נגיש וברור:
מה זה בכלל מנגנון הגנה נפשי?
מנגנון הגנה נפשי הוא דפוס פנימי – שילוב של צורת חשיבה, רגש והתנהגות – שנוצר כדי להגן עלינו ממשהו שנחווה כמסוכן, בדרך כלל בילדות. באופן הכי פשוט – אם נכוונו מאש, אנחנו נספר לעצמנו בהמשך החיים שוב ושוב שמסוכן להתקרב לאש כדי לא להפגע שוב. התזכורת הזו יכולה להיות מעוררת מתח וחרדה אבל היא נחוצה לנו כדי לשרוד. |
חשוב להבין: מנגנון הגנה הוא לא תקלה במערכת שלנו, הוא תגובה חכמה והישרדותית של המערכת.
אף יצור בטבע לא עושה לעצמו משהו לא נעים בלי סיבה טובה, בלי שיש סכנה שמצדיקה את זה.
גם הגוף שלנו, כשהוא חולה למשל, הוא מעלה חום – זה אמנם לא נעים, אבל זה בדיוק מה שמציל אותנו.
אותו היגיון עובד בעולם הנפשי: אם יש בנו מחשבה מכאיבה או תחושה קשה שחוזרת, היא שם רק כדי להגן עלינו באופן שלרוב, אנחנו כלל לא מודעים אליו.
כדי להמחיש את זה, אני אוהב לספר לפעמים על חתול בשדה סברסים: חתול באופן טבעי לא יקפוץ מרצונו החופשי לתוך שדה סברסים קוצניים.
מתי הוא כן יעשה את זה? רק אם כלב גדול ורעב רודף אחריו.
ברגע כזה הוא יעשה חישוב מהיר מאוד: מה עדיף – קוצים או כלב? והתשובה ברורה, עדיף לסבול בקוצים אבל להנצל מהכלב.
כך בדיוק נולד כל מנגנון הגנה נפשי בתוכנו – מתוך רגע שבו הכאב הזה היה הבחירה הבטוחה יותר.
מהי הסכנה שמנגנוני הגנה נפשיים מנסים למנוע?
מנגנון הגנה נפשי הוא דפוס פנימי – שילוב של צורת חשיבה, רגש והתנהגות – שנוצר כדי להגן עלינו ממשהו שנחווה כמסוכן, בדרך כלל בילדות. באופן הכי פשוט – אם נכוונו מאש, אנחנו נספר לעצמנו בהמשך החיים שוב ושוב שמסוכן להתקרב לאש כדי לא להפגע שוב. התזכורת הזו יכולה להיות מעוררת מתח וחרדה אבל היא נחוצה לנו כדי לשרוד. |
הדבר היחיד שמפחיד את רובו לא פחות מהמוות עצמו (ולפעמים אפילו יותר) זו החוויה אנחנו לבד.
חוויה של נטישה, דחיה, נידוי חברתי והיעדר קשר רגשי בטוח.
לאף אחד מאתנו לא הייתה ילדות מושלמת, בוודאי שלא לי באופן אישי. זה קורה כשבילדות אנחנו חווים אלמנטים של יחס קר, מתעלם, נוקשה, ביקורתי, מאשים, מניפולטיבי או אלים (פיזית או רגשית).
בין אם זה מגיע מההורים שלנו או מהסביבה הקרובה (ילדים בבית הספר למשל) או שניהם יחד, זה משפיע עלינו מאוד.
בחוויות האלה אנחנו לומדים במקום עמוק מאוד בתוכנו שמסוכן מאוד לסמוך על עצמנו, על הרגשות שלנו, על המקום שלנו בעולם, על בני אדם בכלל ועל החיים עצמם.
ואיך להגן על עצמנו מפני הסכנה הזו של נטישה, דחייה או נידוי? חייבים לספר לעצמנו בשלל צורות ודרכים שמסוכן לסמוך על עצמנו, שעדיף להמנע מקשר, שאנחנו לא מספיק טובים, שצריך כל הזמן לשפוט ולבקר את עצמנו כי את מי שאנחנו באמת אי אפשר לקבול או לאהוב.
וכל זה קורה באופן מאוד אוטומטי ולא מודע בתוכנו, מתוך כוונה אחת פשוטה – למנוע את הסכנה שחווינו כילדים שלא זכו ליחס האוהב, לקשר הבטוח שהיו צריכים כל כך.
איך מנגנון הגנה נפשי משנה צורה ומופיע שוב ושוב בחיי היומיום?
אותו מנגנון הגנה נפשי לובש עשרות צורות שונות במהלך חיינו. ברגע שמזהים את המכנה המשותף, במקום עשרות "בעיות" נפרדות נפרדות, מגלים סיפור אחד עמוק וחכם. |
הנה כמה מהמופעים הנפוצים ביותר של מנגנוני הגנה נפשיים. האם אתם מזהים את עצמכם בכמה מהם?
- מחשבות ואמונות שש"אני לא מספיק טוב" בשלל היבטים של החיים (זה קורה כדי שלא נצפה ליחס טוב, לחיבור וקרבה או הצלחה ונתאכזב ונחווה שוב דחייה ונטישה)
- חרדה, מתח ודריכות (זה קורה כדי שנישאר כל הזמן על המשמר, לא נבטח ולא נהיה "שאננים" כשהפגיעה הבאה תגיע)
- ביקורת עצמית, שיפוט והלקאה עצמית (כדי "לתקן" את עצמנו כי למדנו שאת מי שאנחנו באמת לא אוהבים ולא מקבלים וזה מסוכן מאוד)
- תקיעות, דחיינות, ספקנות אינסופית וקושי לקבל החלטות או לבטוח בבחירות שלנו (זה קורה כדי שלא נעשה "טעות" שתוביל לדחיה, נטישה ואכזבה עמוקה)
- בריחה להתמכרויות שונות כמו אכילה רגשית, פורנו, עבודה, עישון, סמים, מסכים ועוד (כדי להימנע מעשיה ותנועה בחיים כי בפנים יש אמונה שמסוכן מאוד לסמוך על עצמנו וכדי לא להרגיש את כאב הבדידות שמאיים עלינו)
מאיפה מגיעים מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו?
מנגנוני הגנה נפשיים כמעט תמיד מתחילים בילדות, ברגעים שבהם ביקשנו (במודע או שלא במודע) יחס אוהב ובטוח וקיבלנו משהו אחר. |
תדמיינו לרגע שכל תינוק או תינוקת, רואים את ההורים שלהם ככפתור ענק שכתוב עליו "אהבה".
התינוק לוחץ על הכפתור כל הזמן כי זה הטבע שלו.
הוא עושה את זה למשל בבכי, בצרחות, במחוות שונות ולפעמים בכעס – ומצפה שמהצד השני תבוא אהבה: הקשבה, ביטחון, חום, אישור.
זה מובנה בנו כמו הצורך בנשימה, בחמצן. אבל לאף אחד מאיתנו לא הייתה ילדות מושלמת, ולכן קרה לא פעם שלחצנו על כפתור האהבה – וקיבלנו התעלמות, זלזול, דחייה, נזיפה, לפעמים גם חוויות קשות וטראומטיות.
כל פעם כזאת נחוותה בגוף כמו זרם חשמלי, כמו שוק במערכת הצעירה שלנו.
והמערכת החכמה שלנו למדה ממנו לקח הישרדותי אחד: אל תסמוך על הדחף העצום לבקש אהבה, לבקש קרבה ובטחון אמיתי, כי זה מסוכן, כי תקבל דחיה, התעלמות, ביקרות או אלימות.
וכדי לזכור את הלקח הזה ולעולם לא לשכוח, נוצרו בנו מחשבות בסגנון של – "אני לא מספיק טוב", "אסור לסמוך על אף אחד", "אני חייב להיות חזק לבד", "אף אחד לא אוהב אותי באמת", "לא מגיע לי" ועוד.
אלה מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו, וזה בדיוק אותו מנגנון של מי שנכווה פעם ומזכיר לעצמו לא לגעת באש.
זה אגב גם מה שהמחקרים מראים. מודל ה-ACE (חוויות ילדות שליליות), אחד ממחקרי בריאות הנפש הגדולים בעולם, קושר חוויות מוקדמות כמו הזנחה, פגיעה וחוסר יציבות בבית לקשיים רגשיים ובריאותיים בבגרות.
וסקירה שיטתית של 31 מחקרים מצאה שמנגנונים פסיכולוגיים שנוצרים בילדות הם החוליה המקשרת בין אותן חוויות לבין דיכאון וחרדה בהמשך החיים – בדיוק מה שאני קורא לו כאן מנגנוני הגנה.
ובישראל זה נוגע כמעט בכולנו. דורות שלמים כאן גדלו בצל מלחמות, שכול, הגירה ושואה.
רובנו גדלנו בבתים שבהם פשוט לא הייתה את הפריבילגיה לעסוק ברגשות, ביצירת קשרים רגשיים בטוחים והכל סבב סביב הישרדות, לחץ ונסיון לעשות מה ש"צריך".
אני כמעט לא פוגש אדם ישראלי שגדל בבית שבו התקיים שיח רגשי בריא, ולכן את "תת התזונה הרגשית" הזו אני רואה כמעט אצל כל מי שמגיע אליי.
למה מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו הופכים לחרדה, דיכאון ומחשבות טורדניות?
זה קורה כי הילדות היא בית הספר הכי משמעותי שלנו לחיים. המוח הצעיר עובר שלבים של התפתחות בילדות ומה שנלמד בילדות שלנו, הופך למעין "מערכת הפעלה" שהיא הבסיס לכל דפוסי החשיבה הבוגרים שלנו.
לכן לא משנה בני כמה אנחנו, אנחנו תמיד מושפעים בבית הספר שנקרא "ילדות" והתזכורות שמנסות למנוע את סכנת הדחייה והנטישה מנהלות את חיינו הבוגרים.
כשכל זה ממשיך במשך שנים, חרדה שהיא הדריכות של מערכת העצבים שנועדה למנוע סכנה ודכאון שהוא הנסיון הלא מודע שלנו להקטין ולצמצם את הקיום שלנו כדי להמנע מסכנה, הפוכים להיות מורגשים יותר ויותר.
המנגנון שנועד להגן עלינו בילדות ממשיך לפעול גם כשהסכנה לכאורה כבר לא כאן. הנה כמה דוגמאות לאיך אותה תזכורת ילדית – "אל תלחץ על הכפתור שכתוב עליו אהבה" – מתגלגלת לתסמינים שאנחנו מכירים:
המופע | מה המנגנון בעצם אומר |
חרדה, מתח, דריכות | אל תבטח, אל תסמוך, צפה לסכנה שתגיע בכל רגע, שמור על עצמך כל הזמן |
מחשבות טורדניות ו-OCD | תטיל ספק תמידי בעצמך, תזכיר לעצמך כמה שאתה זה מסוכן ולא טוב כדי שלא תעשה טעות שתוביל לדחיה ונטישה |
דיכאון | תקטין ותצמצם את עצמך, תימנע כמה שאפשר מהחיים כי כל דבר אחר הוא מסוכן |
אל תרגיש בכלל ואל תפגין רגש כי הרגשות שלך לא יקבלו יחס אוהב ואתה תהיה דחוי ומגונה | |
חוסר ביטחון, חוסר ערך עצמי, דימוי עצמי נמוך | תזכיר לעצמך כל הזמן שאתה פחות טוב מאחרים, שלא יאהבו ולא יקבלו אותך, ככה לא תנסה ולא תתאכזב ולא תיפגע שוב כמו שנפגעת בעבר |
כל השורות בטבלה אומרות את אותו דבר, רק בשפה אחרת. ולכן, אגב, הן כל כך שלובות זו בזו – חרדה, מחשבות טורדניות, ניתוק רגשי וחרדת נטישה הם פשוט ענפים של אותו העץ, אותו מגנון הגנה נאמן וחכם.
"אבל הייתה לי ילדות בסדר" – תת תזונה רגשית
אפשר לגדול עם כל הצרכים החומריים מסופקים ועדיין לחוות חסך רגשי עמוק. אני קורא לזה "תת תזונה רגשית". |
זו ההתנגדות הכי נפוצה שאני שומע, ואני מכיר אותה גם מבפנים. לפעמים קשה לנו להבין בהתחלה למה הילדות שלנו כללה לא מעט לחסכים רגשיים וטראומות.
אמירות כמו "היה לי הכל" או "ההורים שלי אהבו אותי", מדברות בדרך כלל על הרמה החומרית – אוכל, בגדים, קורת גג.
וגם אם שיחקו אותנו וקיבלנו יחס אוהב במידה מסויימת, זה לא אומר שקיבלנו את מה שהיינו צריכים באמת.
אפשר לקבל מענה לצרכים הפיזיים ולקבל גם יחס חם במידה מסויימת ועדיין לגדול בלי חיבור רגשי אמיתי, בלי מקום בטוח לבטא רגשות, בלי אמפתיה ואמון.
גם אם פיזית לא חסר כלום, רגשית שוררת בדידות גדולה. ולרוב זה נשאר מודחק, מוסתר ונשכח מאתנו עד שלא מבקשים לפגוש את זה באמת.
ויש עוד סיבה שקשה לזהות את זה: בתור ילדים אין לנו למה להשוות. כשגדלים בתוך המים, מכירים רק את המים.
גם אני, שחוויתי דברים קשים וקיצוניים, עד גיל מסוים בכלל חשבתי שככה זה "נורמלי", שככה זה אצל כולם. לפעמים לוקח שנים להבין מה באמת קרה לנו.
למה הניסיון "להיפטר" מהמנגנונים רק מחמיר את המצב?
כאן טמונה נקודת אי ההבנה הכי נפוצה שלנו – לא להבין שמדובר במנגנוני הגנה נפשיים ולנסות להלחם בכח בעצמנו – מה שרק מחזק את אותם מנגנונים.
בואו ניקח דוגמה מהרגע הזה: נניח שהבנתם את כל מה שכתבתי עד כה והמסקנה שלכם היא "אוקיי, יש לי מנגנוני הגנה מזיקים שכבר לא משרתים אותי, עכשיו אני צריך להיפטר מהם".
שימו לב מה בעצם אמרתם לעצמכם בזה: ששוב יש משהו לא תקין (הפעם זה מנגנוני ההגנה הנפשיים), שמשהו צריך תיקון ושינוי ושיש בעיה.
וזו, בשפה אחרת, בדיוק אותה תזכורת ישנה, אלה אותם המנגנונים שמדברים שוב – "אל תסמוך על עצמך", "לא יאהבו אותך כפי שאתה".
זה כמו לנסות לצאת מביקורת עצמית באמצעות עוד ביקורת, כמו לנסות לכבות אש ע"י עוד אש, כמו להפסיק כאב על ידי אלימות.
בלי לשים לב, אנחנו ממשיכים בדיוק את מה שאנחנו מנסים להפסיק.
זה תמיד קורה לכאורה מתוך "כוונות טובות" אבל כפי שנאמר "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות" ולכן כמובן שזה לא צפוי לעבוד אלא רק ליצור עוד מתח ותסכול.
מה כן עוזר? השאלה שמתחילה את השינוי
במקום לשאול "איך אני נפטר מזה", לשאול על כל מנגנון "למה זה חכם? למה זה לגיטימי, מוצדק ונחוץ שיש לי אותו?" |
במקום לשאול שוב ושוב "מה לא בסדר איתי" או "איך לשנות את עצמי", לשאול – למה זה ממש חכם, מוצדק ולגיטימי שיש בי את זה?
זו שאלה מוזרה בהתחלה עבור רובנו, כי היא כל כך הפוכה לכל מה שלימדו אותנו לחשוב.
לימדו אותנו תמיד להתאמץ, לנסות להתגבר, להתמודד, תמיד בכוח, תמיד לצאת מנקודת הנחה שיש בנו "בעיה", שמשהו "לא בסדר" שממש חשוב לא לקבל את עצמנו ושזה אפילו מסוכן מאוד.
אבל דווקא כשהעולם הרגשי התת מודע שלנו, אותו עולם ילדי שחי בתוכנו ומפעיל אותנו כל הזמן, סוף סוף מקבל את המסר ש"גם הפחד שלך בסדר, גם המחשבה שאתה לא מספיק טוב באה כדי להגן עליך" – משהו מתחיל להרפות באמת לראשונה.
הצורך שלנו באישור וביטחון הוא החזק ביותר, וכשהוא נענה, הדריכות מתחילה לרדת מעצמה. זו לא טכניקה ולא "טריק", זו ממש אינטלגנציה רגשית ודרך אחרת לגמרי של יחס לעצמנו.
דווקא כשאנחנו מתחילים לגשת למנגנוני ההגנה הנפשיים הלא נעימים שלנו מתוך שאלה של "למה זה חכם, מוצדק ונכון עבורי", העולם הפנימי שלנו כמו מזהה שסוף סוף הגיע ההורה הטוב, הגיע מישהו שבאמת רואה אותנו ובלי מאמץ או מאבק, מנגנוני ההגנה מתחילים להרפות מעצמם.
זה פותח שער חדש לחקירה, גילוי וחיבור לעצמנו שעם הזמן באמת נותן אפשרות לבטוח מחדש בעצמנו ובחיים.
מה שעברתי בעצמי – ומה שאני רואה בשטח
הדרך הזו היא לא תיאוריה בשבילי. גדלתי עם חוויות של נטישה, אלימות ויחס קשה מאוד.
באופן טבעי נוצרו בי שכבות עבות של מנגנוני הגנה נפשיים: חרדות, חוסר בטחון עצמי, מחשבות טורדניות, דיכאון, התקפי זעם, התמכרויות ואמונות קשות מאוד על עצמי, על אנשים ועל העולם.
השינוי לא התחיל עבור כש"ניצחתי" את המנגנונים הנפשיים שלי, זה מעולם לא עבד.
השינו האמיתי התחיל כשהפסקתי להילחם בהם (בעצמי) והתחלתי להקשיב להם (לעצמי) באמת ולגלות איך לתת לעצמי אישור במקום גינוי, הבנה במקום ביקורת, הסכמה במקום הלקאה, ביטוי רגשי במקום ניתוק רגשי.
הנה אתן דוגמה כללית שמייצגת מקרים רבים שאני פוגש:
מישהו מגיע אליי אחרי שנים של ביקורת עצמית קשה, חוסר בטחון וחרדה. הוא מספר ש "אני חייב לתקן את עצמי, משהו בי שבור".
די מהר הוא מגלה גם שהוא סובל מאוד מהביקורת העצמית שלו ושגם בה הוא מנסה להלחם על ידי עוד ביקורת (ביקורת על הביקורת).
כל עוד הוא נלחם בביקורת הזו, היא רק מתחזקת, כי המלחמה עצמה היא עוד גרסה של אותו מסר מכאיב ומגונן – "משהו לא בסדר בי".
הרגע שבו משהו מתחיל להשתנות לטובה הוא כמעט תמיד אותו רגע: כשהוא מפסיק לשאול "איך אני נפטר מזה" ומתחיל לשאול "ממה הביקורת הזו ניסתה להגן עליי כשהייתי ילד? ולמה זה ממש לגיטימי וחכם?".
וכשאנחנו מעמיקים בזה ביחד ואני מדריך אותו להקשבה לגוף, דרך הבנה של השפה הפנימית הייחודית שלו, דרך הבנה של הקולות והתמונות שחיים בו, של הרגשות והתחושות שהוא מעולם לא ייחס להם משמעות קודם, משהו אחר קורה.
פתאום הוא מתחבר, הוא מרגיש, הוא מבין את עצמו אחרת.
הוא חש חמלה לראשונה בחייו כלפי הילד שעדיין חי בתוכו ומנסה לשרוד ולהגן על עצמו באמצעות ביקורת והלקאה עצמית.
וזה מרגש, זה פותח את הלב ומאפשר להבנה אמיתית להגיע, ליחס שמקבל ומחבק את הילד הזה שנפגע כל כך הרבה פעמים.
ואז, רק אז משהו מתחיל להירגע באמת בפנים ולחוות בטחון ושמחה שהוא לא הכיר קודם.
הדפוס הכואב והמוכר הזה חוזר אצל הרוב המכריע של האנשים שאני מלווה ומדריך, וזה מתחבר גם עם המחקר שצביע על הזנחה רגשית בילדות כאחד הגורמים המשמעותיים לקושי רגשי בבגרות.
אתם מוזמנים גם לקרוא מה כתבו אנשים שעברו את התהליך הזה איתי במהלך השנים.
שאלות נפוצות בנושא ניתוק רגשי
מהם מנגנוני הגנה נפשיים בפשטות?
אלה דפוסים פנימיים – צורות חשיבה, רגשות או התנהגויות – שנוצרו כדי להגן עלינו ממשהו שנחווה כמסוכן – חוויה של נטישה, דחיה, חוסר שייכות או נידוי חברתי.
הם לא סימן לחולשה או לתקלה, אלא דרך חכמה שהמערכת שלנו פיתחה כדי לשרוד.
האם מנגנוני הגנה נפשיים זה דבר רע?
לא. הם מילאו תפקיד חיוני בזמן שנוצרו ולמעשה בזכותם שרדנו.
הקושי מתחיל רק כשהם ממשיכים לפעול שנים אחרי שהסכנה עברה, והופכים למחשבות ולתחושות שמגבילות אותנו בהווה ואנחנו במקום להבין ולזהות שמדובר במנגנוני הגנה טובים וחכמים, ממשיכים להלחם בעצמנו עוד ועוד מתוך אמונה שכך נביא את עצמנו למקום "טוב" יותר.
איך יודעים שהמצוקה שלי היא מנגנון הגנה ולא סתם "אופי"?
למעשה הסיפור על "אופי" הוא סיפור מאוד שטחי ולא מדויק בעיניי.
אנחנו נוטים לומר "אופי" על סימפטומים שונים של ההתנהגות והחשיבה שלנו כשאנחנו לא מבינים שיש מנגנונים עמוקים וחכמים שעומדים מאוחרי כל מה שאנחנו חושבים, מרגישים ועושים.
כל פעולה, חשיבה או תחושה לא נעימה שמעוררת בני כיווץ, מתח, לחץ ואי נוחות, הם ביטוי למנגנון הגנה נפשי חכם.
אפשר לשנות מנגנוני הגנה שנוצרו בילדות?
כן, אבל לא בכוח ולא בלחימה. השינוי מגיע דווקא מהיחס ההפוך – מהבנה למה המנגנון היה חכם ולגיטימי, ומיצירת קשר פנימי חדש עם החלקים שנשאו אותו.
כמו בסיפור הילדים הידוע על השמש והרוח: יום אחד אדם הלך עם מעיל גדול ברחוב. הרוח והשמש התערבו בינהן מי תצליח להוריד את המעיל ראשונה.
תחילה הרוח ניסתה. היא נשבה הכי חזק, ממש הקפיאה את האדם וכמעט העיפה אותו מהרגליים בנסיון לתלוש ממנו את המעיל.
אך ככל שהיה קר יותר והרוח נשבה חזק יותר, כך נאחז האדם חזק יותר במעיל כמו בגלגל הצלה.
שניה ניסתה השמש.
השמש לא התאמצה, לא ניסתה בכוח.
היא פשוט האירה וחיממה. וככל שנהיה חם יותר, האדם פשוט הוריד את המעיל בעצמו בלי שום מאבק פשוט כי הוא לא היה נחוץ לו יותר.
מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו הם כמו המעיל וכולנו למדנו להיות כמו הרוח. החוכמה היא להיות יותר כמו השמש בסיפור הזה.
מאיפה מתחילים?
מהצעד הכי פשוט: בפעם הבאה שעולה מחשבה קשה או תחושה לא נעימה במקום להילחם בה או לנסות לברוח מזה, פשוט לשאול "למה זה ממש חכם ולגיטימי לחשוב או להרגיש ככה? ממה זה מנסה להגן עלי?".
וכדאי מאוד ללמוד להקשיב לגוף, ללב ולרגשות שעולים כי רק מתוך חשיבה, קשה מאוד להגיע להבנה נכונה של הדברים.
ואפשר כמובן גם ליצור איתי קשר כדי לעבור את התהליך הזה יחד עם הדרכה, ליווי ותמיכה לאורך כל הדרך.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
