רגשי הנחיתות (תסביך נחיתות) ניהלו את חיי במשך עשרות שנים בלי שהבנתי את זה.
תסביך נחיתות שמקורו בילדות המוקדמת קיים אצל רובנו.
לעיתים קרובות הוא משפיע על חיינו מתחת לפני השטח ומביא לתופעות שלא היינו מקשרים באופן מיידי לרגשי נחיתות כמו למשל: מצבי רוח קיצוניים, דכדוך, חרדה, מתח נפשי, תחושת חוסר ערך, חוסר ביטחון, קושי להחליט, קושי לבוא לידי ביטוי, ביטול עצמי, התנשאות, ציניות, בדידות ועוד.
אבל הנה משהו מפתיע שלא תמיד קל לזהות:
רגשי נחיתות נשארים לעיתים קרובות סמויים מהעין, אפילו מעיני עצמנו.
כלפי חוץ, רגשי הנחיתות שלנו יכולים לגרום לנו לשדר דווקא את ההפך הגמור. הם יכולים לגרום לנו לשדר התנשאות, יהירות, ציניות, זלזול, אטימות, צדקנות או קשיחות כלפי אחרים. אבל עמוק בפנים, מתחת לכל השריון הזה, תמיד נרגיש את הכאב והבדידות שיוצרים רגשי הנחיתות.
הדבר הראשון שעזר לי להשתחרר מרגשי נחיתות הוא ההבנה שאנו לא אשמים בקיומם, ושמקורם בילדותנו.
כמובן שזה מביך מאוד להודות בכך שעמוק בפנים אנחנו מרגישים נחותים או לא מספיק טובים. אף אחד מאיתנו לא שש לספר לעולם (או לעצמו) שהוא מרגיש שווה פחות מאחרים.
ובכל זאת, כל תהליך של צמיחה ושחרור רגשי מתחיל במודעות, והמקום שמרגיש נטוש ונחות בכל אחד מאיתנו זקוק לתשומת לב רבה, להקשבה ולאהבה, לפחות מאיתנו עצמנו.
אז לא חייבים להכריז בפומבי על רגשי הנחיתות שלנו, אבל לפחות בינינו לבין עצמנו (בסוד), אפשר להודות בכך. ולו רק כדי שנוכל לשחרר את עצמנו באמת מהסבל שבא עם חוסר המודעות לתסביך הנחיתות שלנו.
לי באופן אישי לקח בערך 34 שנים לגלות, להבין ולתת מענה אוהב לתסביך הנחיתות שבי. וזה קרה רק כשהסכמתי סוף סוף להסתכל לאמת העמוקה הזו בעיניים, ולעבור תהליך עמוק של מפגש מחודש עם המקום הנטוש והמושפל שבי שמרגיש נחות ולא ראוי לאהבה.
הנה סרטון שבו אני משתף לעומק על ערך עצמי, דימוי עצמי ורגשי נחיתות, ועל הדרך להפסיק לחפש אישורים מבחוץ ולגלות ביטחון ומשמעות מבפנים:
מה הם רגשי נחיתות ותסביך נחיתות ואיך הם מרגישים בפנים
בפשטות, תסביך נחיתות הוא אמונה פנימית (שאנו לרוב לא מודעים אליה) בכך שאין לנו ערך אמיתי בהשוואה לאנשים אחרים.
אפשר לומר שתסביך נחיתות הוא תחושה עמוקה המלווה אותנו כמו צל, ולוחשת בעומק הווייתנו שאין לנו ערך, שאין על מה לאהוב או להעריך אותנו, ושלא משנה מה נעשה או כמה נשיג או נצליח, תמיד נהיה פחות טובים ופחות ראויים לאהבה ולאישור מכל אחד אחר.
איך זה משפיע עלינו בחיי היומיום?
לפעמים זה פשוט מרגיש כמו הפחד לגשת, ליזום, לשאול או לבקש משהו שאנחנו רוצים מתוך אמונה שאנחנו לא מספיק שווים או שלא ירצו לתת לנו מענה.
לפעמים זה קורה כשאנחנו נכנסים לחדר מלא אנשים, לעבודה חדשה או למפגש חברתי, ומיד מרגישים איך הגוף שלנו מתכווץ. בלי לשים לב, אנחנו מתחילים לסרוק את האנשים סביבנו ולהרגיש שכולם כאן בטוחים יותר, חכמים יותר, מוצלחים יותר או שייכים יותר מאיתנו.
ולפעמים זה קורה דווקא כשמחמיאים לנו על משהו טוב שעשינו, ובמקום לשמוח ולהרגיש נעים, קול פנימי לוחש לנו: "אם הם רק היו יודעים מי אני באמת, הם לא היו מתלהבים כל כך".
כשתסביך הנחיתות מוקצן בתוכנו, אנו חיים בתחושה תמידית של חוסר ערך וריקנות פנימית מכאיבה. התחושה הזו יכולה להתבטא גם בדכדוך, בלחץ נפשי ובחרדה, להוביל להתמכרויות שונות שנועדו להשתיק את הכאב, וליצור תחושות של חוסר שמחת חיים וחוסר משמעות.
למעשה, בתוך כולנו קיים במידה כזו או אחרת אותו מקום ריק, נטוש ונחות שמרגיש תמיד חסר ערך, ולא משנה כמה עשינו, מה הספקנו או כמה מחמאות קיבלנו. המקום שבו משתרש תסביך הנחיתות בנו הוא כמו אדם שבשום פנים ואופן לא מוכן להאמין שיש לו ערך אמיתי, ולכן הוא תמיד נשאר לחוץ, חושש וחסר ביטחון.
וכאן מתגלה פרדוקס מרתק שאני פוגש שוב ושוב בקליניקה:
אדם שמונע באופן חזק על ידי תסביך הנחיתות שלו יכול להגיע להישגים מרשימים מאוד בחיים. ייתכן שינסה לפצות על תחושת הנחיתות הפנימית שלו על ידי התמקדות אובססיבית בהישגים חיצוניים כמו קריירה, תארים, כסף, מראה חיצוני או כיבושים רומנטיים.
מבחוץ כולם בטוחים שיש לו ביטחון עצמי בשמיים, אך עמוק בפנים, ברגע שהוא נשאר לבד עם עצמו בשקט, הוא תמיד ירגיש את הצל העמוק והמכאיב של תחושת חוסר הערך שלו.
מהו המקור של רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך בילדות
למה בכלל נוצרים בנו רגשי נחיתות? הרי אף תינוק לא נולד לעולם עם מחשבה שהוא "לא מספיק טוב" או "פחות שווה מהתינוק בעריסה לידו".
המקור של תסביך הנחיתות הוא לרוב בילדות המוקדמת. ברוב המקרים, הורינו לא ידעו לתת לנו תחושה של ערך עצמי אמיתי, והסיבה הפשוטה לכך היא שלרוב, להם עצמם לא הייתה תחושה כזו.
אם ניזכר לרגע בהורינו, נוכל להרגיש בקלות באיזו מידה לאמא ולאבא שלנו הייתה תחושה של ערך עצמי שקט ויציב, כזה שלא תלוי בהישגים חיצוניים, ברושם על השכנים ובניסיונות להדחיק ולהתעלם מרגשות.
זה אומנם יכול להיות עצוב להודות בכך, אך ברוב המקרים הורינו פשוט לא ידעו להעריך ולאהוב את עצמם כבני אדם. יכול להיות שהם היו עסוקים מאוד בליצור רושם חיצוני שהכל בסדר, בריצוי הסביבה או במרדף הישרדותי אחר הישגים, אבל בתור ילדים רגישים שיכולים להרגיש בקלות מה קורה מבעד למסך האישיות של המבוגרים, הרגשנו שעמוק בפנים הורינו לא מעריכים את עצמם באמת.
הגורם הנוסף לתסביך הנחיתות הוא היחס הישיר שזכינו לו בילדות.
לעיתים קרובות זכינו ליחס מתעלם, משפיל, ביקורתי, מזלזל והשוואתי מצד הורינו או מצד מורים והסביבה. משפטים שנזרקו לחלל האוויר כמו "תראה איך אחיך מתנהג יפה", "למה אתה לא יכול להיות כמו הילד של השכנים", או אכזבה שקטה בכל פעם שלא עמדנו בציפיות, נחרטו עמוק במערכת העצבים שלנו.
היחס הזה, למרות שלא נועד במקור לפגוע בנו ברוב המקרים אלא נבע מהמצוקה ומהפצעים של הורינו, גרם לילדים שהיינו להבין ולהפנים מסר חזק ומכאיב של חוסר ערך עצמי.
במקום כלשהו בילדותנו כולנו למדנו שכדי לעמוד בציפיות ובהתניות של הורינו, עלינו להשלים עם כך שכפי שאנחנו בטבעיות שלנו, אנחנו פשוט לא מספיק טובים.
איך רגשי נחיתות משפיעים על מצב הרוח ועל מערכות היחסים שלנו
כשמבינים את פצע הילדות הזה, פתאום הרבה מאוד דברים שמתרחשים בחיינו כבוגרים מתחילים להתחבר ולהיות מובנים. אחד הביטויים המובהקים של תסביך נחיתות או רגשי נחיתות הוא עליות וירידות חדות במצב הרוח, שמקורן בשינוי גלי ומחזורי בתחושת הערך העצמי שלנו.
מכיוון שכילדים לא קיבלנו תחושה פנימית יציבה של ערך עצמי, אנו נוטים לנסות להעריך את עצמנו על ידי השוואה בלתי פוסקת לאחרים.
אם הצלחנו במשהו, קיבלנו מחמאה או הרגשנו מוצלחים יותר ממישהו אחר, מצב הרוח שלנו מזנק למעלה. אבל ברגע שמישהו אחר מצליח יותר מאיתנו, או שמישהו מעביר עלינו ביקורת קטנה, הערך העצמי שלנו מתרסק ואיתו גם מצב הרוח. כתוצאה מניסיונות ההשוואה המתישים האלה, אנו חיים ברכבת הרים רגשית תמידית.
כשאנו מתנהלים באופן לא מודע מתוך תסביך הנחיתות שלנו, לעיתים נדמה לנו שאנו מעל כולם ולעיתים נדמה לנו שאנו מתחת לכולם. אבל שימו לב לדבר הכואב באמת: מה שלא משתנה בכל המסע הגלי הזה היא תחושת הבדידות.
תחושת הבדידות שמלווה אותנו במהלך החיים היא תוצאה ישירה של העולם הרגשי שלנו שהוא כמו ילד בלי קשר לגיל הכרונולוגי שלנו, שמרגיש נטוש וחסר ערך.
הרי גם כשאנו מרגישים מעל כולם, וגם כשאנו מרגישים מתחת לכולם, בשני המקרים אנחנו לא בגובה העיניים, ובשני המקרים אנחנו נשארים לגמרי לבד.
עבור אדם עם רגשי נחיתות מובהקים, הדבר הקשה ביותר הוא פשוט להרגיש שייך, מוערך ואהוב בעולם הזה כפי שהוא.
ומה קורה כשאנחנו מביאים את הפצע הזה אל תוך הזוגיות ומערכות היחסים שלנו?
כדי להגן על הצורך שלנו בביטחון ולא להרגיש את הכאב של הנחיתות, מנגנוני ההגנה שלנו מפעילים דפוסים של התנשאות, שתלטנות, עקשנות, מבחני נאמנות או מצד שני ביטול עצמי, קורבנות, ריצוי, אובססיביות ותלותיות. כל אלה באופן טבעי גם מהווים קרקע פוריה למתח, מריבות בזוגיות וויכוחים.
מכירים את הרגעים האלה שבהם אתם מתווכחים עם בן או בת הזוג, אתם כבר מרגישים בפנים שאין שום סיבה אמיתית להתעקש, ובכל זאת אתם ממשיכים להתווכח באופן בלתי נשלט ואומרים מילים קשות ופוגעות?
הסיבה העמוקה ביותר לדפוס ההתנהגות הזה היא תחושת חוסר הערך הפנימית. עבור מנגנוני ההגנה שלנו, להודות בכך שאולי טעינו או שאנחנו לא יודעים משהו, נחווה באופן לא מודע כאילו אנחנו מודים בכך שאנחנו "נחותים" ו"חסרי ערך". ולכן אנחנו נלחמים להיות "צודקים" בכל מחיר.
המקום הפגוע והכואב הזה בנו, כשהוא לא זוכה להקשבה ולמענה, גורם לנו לקשיים גדולים במערכות יחסים, להתשה עצמית ולצער רב, למרות שכל מה שרצינו מלכתחילה היה רק להרגיש בטוחים ואהובים.
איך להשתחרר מרגשי נחיתות ולבנות ערך עצמי יציב מבפנים
לעיתים קרובות אני פוגש בקליניקה אנשים שממשיכים לחוות דכדוך, חרדות, חוסר ביטחון, ביקורת עצמית קשה וקשיים בתקשורת וביחסים, גם לאחר שניסו מספר שיטות, סדנאות ותהליכים.
אחת הסיבות העיקריות לכך שגישות שונות לא תמיד נותנות מענה עמוק היא שהן מנסות לשכנע אותנו בשכל שאנחנו "מוצלחים" ו"שווים", או שהן מתמקדות רק בסימפטום החיצוני ולא בשורש.
השורש הוא לרוב אותו פצע ילדות של רגשי נחיתות סמויים. וכל עוד המקום הכואב הזה בתוכנו מרגיש שאנחנו מתביישים בו, מסתירים אותו או מנסים להעלים אותו בעזרת מחשבות חיוביות, הוא נשאר בודד ונטוש בדיוק כפי שהיה בילדות.
כדי להשתחרר באמת מתסביך הנחיתות שלנו ומכל התופעות המכאיבות שנובעות ממנו, איננו צריכים להילחם בעצמנו או להוכיח לאף אחד שאנחנו מיוחדים. במקום זאת, אנו מוזמנים לעבור תהליך עדין ואמיץ של מפגש מחודש עם המקום המושפל, הנטוש והפגיע שבנו.
ומה שמאפשר את המפגש הפנימי המרגש הזה הוא היכולת שלנו לתת לעצמנו אישור.
האישור שכמו שאני עכשיו זה בסדר גמור. שמותר לי להרגיש פוחד, חסר ביטחון, ואפילו להרגיש מושפל ונחות לפעמים, בלי לשפוט את עצמי על כך. כי בסופו של דבר, כל מה שאי פעם רצינו וחיפשנו מאז שהיינו ילדים זה שירשו לנו להיות עצמנו לעומק ובכנות, ושיחבקו אותנו בדיוק כפי שאנחנו.
תהליך השחרור כולו עובר דרך הסכמה כנה, הדרגתית וקשובה להכיר יותר ויותר ברגשות שלנו, ולפגוש בחמלה את כל ההיבטים המחשבתיים, הרגשיים והגופניים שקשורים לתחושת הנחיתות שלנו.
ומה שמעניין ומשמח לגלות הוא שהמסע הזה כלל לא חייב להיות מאבק קשה ומייסר.
למעשה, כשאנו מתחילים לפגוש את עצמנו לעומק לאור מודעות כנה, קשובה ואוהבת, כל אותם מקומות רגשיים נטושים, עזובים ומושפלים שקיימים בנו מאז הילדות מתחילים להירגע ולהשתחרר באופן הדרגתי. ובמקום המרדף המתיש אחרי אישורים והשוואות, אנו מתחילים לחוות הקלה, שחרור ועוצמה פנימית שקטה שבאה מתוך אמונה עצמית וחיבור אמיתי לעצמנו.
כמובן שלאורך הדרך שלנו חזרה אל עצמנו, אנו פוגשים מידי פעם מקומות כואבים ולא קלים ויש רגעים של קושי וכאב. אך בליווי נכון של טיפול רגשי למבוגרים ועם נוכחות מודעת, תומכת וכנה, הקושי מצטמצם והדרך כולה הופכת למסע מרתק של גילוי עצמי, שחרור רגשי וחיבור עמוק ליכולת של אהבה עצמית.
שאלות ותשובות נפוצות על רגשי נחיתות, תסביך נחיתות ותחושת חוסר ערך
מהם רגשי נחיתות (תסביך נחיתות) ואיך מזהים אותם בחיי היומיום?
רגשי נחיתות (המכונים גם תסביך נחיתות) הם אמונה ותחושה פנימית עמוקה שלפיה אין לנו ערך אמיתי בהשוואה לאנשים אחרים, ושלא משנה כמה נתאמץ או נצליח, תמיד נהיה פחות טובים ופחות ראויים לאהבה ולהערכה. בחיי היומיום הדפוס הזה מתבטא בהשוואה בלתי פוסקת לאחרים, בעליות וירידות חדות במצב הרוח בהתאם לאישורים או לביקורת מהסביבה, בביטול עצמי ובקושי לבוא לידי ביטוי. באופן מפתיע, לעיתים קרובות רגשי נחיתות מסתתרים דווקא מאחורי שריון הפוך של התנשאות, צדקנות, ויכוחים ומרדף אובססיבי אחר הישגים חיצוניים, שנועדו לפצות על תחושת חוסר הערך הפנימית.
מאיפה נובעים רגשי נחיתות ולמה אנחנו מרגישים לא מספיק טובים גם כשאנחנו מצליחים?
השורש של רגשי נחיתות ותחושת חוסר ערך נמצא כמעט תמיד בילדות המוקדמת. כשגדלנו להורים שבעצמם לא חוו ערך עצמי פנימי יציב והיו עסוקים ברושם חיצוני, או כשפגשנו בילדות יחס ביקורתי, מתעלם ומשווה לאחים או לילדים אחרים, הפנמנו מסר כואב שכפי שאנחנו בטבעיות שלנו אנחנו פשוט לא מספיק טובים. מכיוון שהפצע הזה נחרט בעולם הרגשי שלנו שהוא כמו ילד בלי קשר לגיל הכרונולוגי שלנו, הישגים חיצוניים, תארים או מחמאות בבגרות אינם מצליחים למלא את הבור הפנימי כל עוד המקום הילדי הפגוע בתוכנו מרגיש נטוש וחסר אישור מאיתנו.
איך מפסיקים להשוות את עצמנו לאחרים ומשתחררים מהתנודות במצב הרוח?
השוואה בלתי פוסקת לאחרים נוצרת כשאין לנו עוגן פנימי של ערך עצמי, ואז אנחנו מנסים למדוד את עצמנו דרך הסביבה: לרגע מרגישים מעל כולם ולרגע מרגישים מתחת לכולם, אך בשני המצבים נשארים בודדים ולחוצים. כדי להשתחרר מרכבת ההרים הזו, אין טעם להילחם במחשבות המשווה או לנסות לשכנע את עצמנו בכוח שאנחנו מוצלחים יותר. השינוי מתרחש כשאנחנו מזהים שמתחת להשוואה מסתתר כאב של חוסר ביטחון וצורך באישור, ומסכימים להעניק לעצמנו הקשבה רכה וקבלה עצמית ללא תנאי, גם ברגעים שבהם אנחנו מרגישים קטנים או לא בטוחים.
איך משתחררים מרגשי נחיתות ובונים ערך עצמי יציב בטיפול רגשי?
שחרור עמוק מרגשי נחיתות אינו מתרחש דרך שכנוע עצמי שכלתני או ניסיון לאלץ את עצמנו לחשוב חיובי, אלא דרך מפגש כן, קשוב ואוהב עם המקום הפגוע והמבויש שבתוכנו. כשאנחנו לומדים להפסיק להתבייש ברגשי הנחיתות שלנו ונותנים לעצמנו אישור חם להרגיש בדיוק כפי שאנחנו מרגישים, המאבק הפנימי נרגע ותחושת הערך הטבעית שלנו מתגלה מחדש. מכיוון שמדובר בדפוס רגשי עמוק ומושרש מהילדות שלרוב סמוי מהעין, כדי לטפל בנושא באמת וביסודיות מומלץ מאוד להיעזר בתהליך של טיפול רגשי איכותי, שכן היכולת שלנו לטפל בעצמנו לבד בפצעי ערך עצמי עמוקים היא לרוב מוגבלת.
על המחבר: ד"ר אלי קרסניץ (Ph.D) הוא מטפל רגשי, מפתח גישת "להכיר בעצמי" וחוקר את נבכי הנפש ומנגנוני ההגנה של מערכת העצבים. עם למעלה מ-15 שנות ניסיון קליני (מאז 2010) בליווי אלפי אנשים המתמודדים עם חרדות קשות, מחשבות טורדניות, כפייתיות ופולשניות, טראומות ומשברים נפשיים, אלי משלב בעבודתו רקע מדעי מוצק (בוגר הטכניון) יחד עם תרפיה רגשית מעמיקה מבוססת חמלה וחיבור פנימי מעשי ואפקטיבי. הגישה שלו נולדה מתוך שילוב של מסע התמודדות וצמיחה אישי ועמוק בשילוב עם למידה והיכרות עם גישות טיפוליות רבות.
לקריאה נוספת אודות אלי, הגישה הטיפולית הייחודית שלו וההסמכות המקצועיות לחצו כאן.
לתיאום שיחת התייעצות או ליווי אישי (בקליניקה ובאונליין) לחצו כאן.
הזווית המדעית: כיצד השוואה חברתית ותחושת נחיתות מפעילות את מערכת האיום במוח, ואיך קבלה עצמית יוצרת יציבות רגשית?
מחקרים עדכניים במדעי המוח החברתיים (Social Neuroscience) ובפסיכולוגיה האבולוציונית מספקים בסיס מדעי מדויק לחוויה המתוארת במאמר סביב רגשי נחיתות והשוואה מתמדת לאחרים. מחקרי הדמיה מוחית (fMRI) מראים כי כשאדם שגדל בסביבה ביקורתית או משווה מבסס את ערכו העצמי על אישורים חיצוניים והשוואה חברתית, אזורים בקליפת המוח הקדם מצחית המדיאלית (mPFC) ובפיתול החגורה הקדמי (ACC) פועלים בדריכות מתמדת לניטור פערים בין העצמי לבין הסביבה. על פי "תיאוריית הדירוג החברתי" (Social Rank Theory) במחקר הנוירוביולוגי, תחושת נחיתות סמויה נחווית במערכת העצבים כאיום הישרדותי על שייכות וביטחון, ומפעילה את האמיגדלה ואת ציר הלחץ (HPA), מה שמוביל לתנודות חדות במצב הרוח, לדכדוך, לחרדה ולתגובות הגנה של הכנעה וביטול עצמי או לחלופין של תוקפנות ושתלטנות. מנגד, מחקרים קליניים מוכיחים כי מעבר מהערכה עצמית תלוית הישגים והשוואות אל קבלה וחמלה עצמית (Self Compassion) משקיט את פעילות היתר של מערכות האיום במוח, מפחית הפרשת הורמוני דחק ומאפשר תחושת ערך וביטחון יציבה שאינה תלויה בעליות ובירידות של השוואה לאחרים.
מקורות ספרותיים:
- Shin, J., Kim, H., Ahn, J., & Kim, H. (2025). "Neural signatures of socially shaped self-worth: A meta-analysis" (NeuroImage) – מטה־אנליזה רחבת היקף של מחקרי הדמיה מוחית המדגימה כיצד ערך עצמי התלוי בהשוואה חברתית ובמשוב מהסביבה מפעיל מעגלים עצביים של ניטור וכאב חברתי בקליפת המוח הקדם־מצחית ובפיתול החגורה.
- Gilbert, P., McEwan, K., Bellew, R., Mills, A., & Gale, C. (2009). "The dark side of competition: How competitive behaviour and striving to avoid inferiority are linked to depression, anxiety, stress and self-harm" (Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice) – מחקר מרכזי המראה כיצד חוסר ביטחון בהתקשרות מייצר מאמץ מתמיד ומתיש להימנע מתחושת נחיתות ודחייה, המוביל להשוואה חברתית בלתי פוסקת, לבושה, לחרדה ולדכדוך.
- Leary, M. R., Tate, E. B., Adams, C. E., Allen, A. B., & Hancock, J. (2007). "Self-compassion and reactions to unpleasant self-relevant events: the implications of treating oneself kindly" (Journal of Personality and Social Psychology) – סדרת מחקרים המוכיחה כי קבלה עצמית ויחס קשוב וחומל כלפי החלקים הפגיעים שבנו (במקום מנגנוני הגנה של צדקנות, התנשאות או הלקאה עצמית) ממתנים משמעותית תגובות של מצוקה וכאב ומייצרים יציבות רגשית עמוקה.
הצהרה משפטית והבהרה רפואית: המידע המוצג במאמר ובאתר זה הוא אינפורמטיבי, חינוכי וטיפולי-התפתחותי בלבד על בסיס גישת "להכיר בעצמי", ואינו מהווה תחליף לאבחון רפואי, פסיכיאטרי, רגשי מוסמך או לייעוץ מקצועי מטעם גורם רפואי מורשה. תהליכי עבודה עם העולם הרגשי ומערכת העצבים אינם מחליפים טיפול רפואי במצבים קליניים חריפים. בכל מקרה של מצוקה נפשית חריפה, סכנה מיידית או תסמינים רפואיים קשים, מומלץ לפנות מיד לגורם רפואי או נפשי מוסמך בקהילה.
לחיבור רגשי, הרגעת מערכת העצבים ומציאת שקט פנימי:
צעדים פשוטים ויומיומיים לשחרור ביקורת עצמית וחיזוק הביטחון:
לחצו על העדויות כדי לקרוא את המכתבים המלאים בעמוד ההמלצות
5 תגובות
שלום,
ראשית, יש לציין, אלי אתה אדם נפלא עם תובנות עמוקות אשר מלאות באהבה. איש יקר (:
אז ככה:
אני אישית סבלתי 7 שנים מרגשי נחיתות. וגם שזה לא היה במכוון, אז, בילדות – זה פשוט השפיע הלאה.
(בתור ילד, היו לי בעיות במסגרות – אני מזרחי, ולמדתי אצל אשכנזים)
ניסיתי דרכים שונות להרגיש טוב עם עצמי.. טיפול תרופתי, מריחואנה, תמציות תה מיוחדות וכו' – לא מצאתי שום פתרון לבעיה.
לאחרונה, חזרתי בתשובה. כעת אני יכול להגיד שחיי הם 180 מעלות לצד החיובי.
רק רציתי לשתף אותך, ואתכם גולשים יקרים, ביציאה מהכלא האישי שלי.
תודה,
ויום טוב, חברים
איציק, זה משמח לשמוע שאתה מרגיש הרבה יותר טוב, אבל חזרה בתשובה אינה מתאימה לכל אחד. ולגבי המאמר, מאוד נהניתי לקרוא את הדיוק שלך לגבי דברים, אלי. רק הערה קטנה – "מתישים" ולא "מטישים".
תודה אפי, שמח לשמוע שאהבת 🙂
שלום,
תודה על הדברים שאתה כותב. זה נחמד לראות שמישהו העניק התייחסות לנושא הזה.
אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם הרגשות הללו וכל הזמן ההרגשה הזאת רודפת אותי בהווה ואפילו אל עבר העתיד שלא נראה ברור כל כך.
כל מה שתיארת נכון. לגבי הגילוי העצמי אני לא כל כך בטוחה. זה מוסיף לתחושה. ההכרה בשוני הוא ללא ספק ההכרה בגילוי עצמי. אך עם זאת עדיין אני מוצאת במקור כאב. כן הייתי רוצה להשתחרר מהתחושות הללו שכל הזמן מציבות אותי בעימות מול דברים מהסוג הזה.
למשל הייתי רוצה באמת לגלות בעצמי חמלה כלפי עצמי ולהיות שלמה. כל פעם שאני אומרת את זה זה חיזוק לעצמי ולא ברור כמה עוד אצטרך לומר כדי באמת להרגיש שלמה. זה משהו שכל הזמן נמצא אצלי. קיימת הידיעה שמה שהיה היה ומה שיהיה עוד לא היה. אבל מה שהיה כבר היה ולא ניתן לשנות.
במבט לאחור אפשר לנסות לשפר עבור אחרים. כי במקרה שלי זה כבר היה.
אני כן חושבת שבשלב מסויים זה היה צריך להעצר. זאת אומרת הייתה צריכה להיות מידה של רחמים.
האבדן של הזמן הוא חלק. אני מבינה שזה היה חלק מהחיים שלי וכנראה ימשיך ללוות אותי למשך כל חיי. ואני באמת מנסה להבין איך אני יכולה לתת לזה להיות חלק, לתת לזה מקום בלי שזה יהרוס אותי לגמרי. והאמת זה קשה נורא.
במידה מסויימת נוח לי להיות אדם פשוט וקטן. כלומר שחי חיים פשוטים ורגילים בלי לספק דרישות עבור הסביבה או לקבל אישור. זה גם חלק מעניין ההשלמה. כן להציג תמונת מראה לצד השני ולהעמיד אותו על טעותו. לגרום לאחר להבין שהוא לא יודע כלום. אפילו אני לא באמת יודעת למרות שאני מאמינה בדרך אחרת.
כן הייתי רוצה לרפא את זה בתוכי. אני כל הזמן נותנת מקום לכעס לתסכול ולכאב להשתלט עלי.
וזה גורם לי מצוקה. כי ההרגשה היא שסבלתי מאכזריות תקופה ארוכה. הייתי באי ידיעה תקופה ארוכה. פעלתי ממקום של מצוקה תקופה ארוכה. והמצוקה שלי לא קיבלה מענה. וגם עכשיו שאני מרגישה שורדת. אני מוצאת שההשרדות עדיין חלק מהמסע. ויש עוד דרך. ואני שואלת את עצמי איך אפשר לפעול אחרת.
כדי לשנות את המצב הזה. להרגיש שאני היא מי שאני עם מה שאני לא רק בגללי. גם בגללי אבל לא רק.
זה פוגש אותי בכל מקום. אם זה כאשר אני צריכה לבצע פעולה פשוטה מול מרפאה קהילתית, או להתפרנס, או לנהל חיים עצמאיים וגם להכיר מישהו או סתם לפגוש אנשים ולהכיר אנשים חדשים.
נורא קשה לדעת למי לתת מקום ולמי לא.
כרגע אין מקום לאף אחד.
היי מיה, תודה רבה על התגובה שלך.
חשוב לי רק להבהיר שמאמר הוא רק מאמר שמתאר גישה ואווירה מסויימת, הוא לא הדרך כולה.
במהלך מפגשים אישיים אני תומך במערכת הרגשית ומאפשר לה להגיע לאיזון טבעי ומחודש עם עצמה
וגם נותן כלים מעשיים שתומכים באיזון המערכת הפנימית כך שהבטחון והאמון בעצמנו הולך ומתחזק
ואיתו מתחזקת הבהירות והפשטות שממנה קל ונעים לנוע בכל תחומי החיים.
אם תרצי את מוזמנת ליצור קשר ולקבל פרטים נוספים, יום נעים, אלי