הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
אילו מאמרים נוספים מומלצים לקריאה בנושא?
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
הבנת החיים מסיימת את הפחד מהמוות על ידי הסכמה והרפיה. כשאני מבין את החיים, אני מסכים לכל מה שהם עכשיו – לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות. הסכמה זו מובילה להרפיה אל תוך הקיום הזה בכל צורה, כולל הלא נוח, הלא ידוע והלא נעים. הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות. לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר? שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.הסכמתי פשוט להקשיב.וזה מה שעלה:כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.כשאני מבין זה אומר מסכים.מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.מסכים זה אומר מרפה.מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.מבין, זה אומר חי, מרגיש.לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.משלים עם עצמי.משלים אותי.והפחד? הוא רק סימפטום.רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.ככה, זה שלם ונעים.https://www.awake.co.il/posts/1634445113482129
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
