איך להתמודד עם משבר? איך להתמודד עם פרידה? לפעמים זה כואב מדי. זה יכול להרגיש כמו הסוף של כל דבר טוב, כמו ליפול אל תהום אפלה, כמו גיהינום.
התמודדות עם פרידה או משבר יכולה לנבוע מסיבות רבות כמו פרידה מבן או בת זוג, פרידה מאדם אהוב, אובדן או מוות של מישהו קרוב. היא יכולה גם לנבוע ממשבר בעבודה, אירוע טראומטי, משבר שקשור לגיל (כמו משבר גיל ה-40) או התמודדות עם מציאות חדשה ולא מוכרת.
במאמר הזה אני רוצה לחשוף, להאיר ולתת מענה עמוק לנושא כואב מאוד שלרוב נשאר לא מדובר: תחושת הזעזוע, החרדה והכאב העצום שיכולים לנבוע מהתמודדות עם משבר או פרידה באמצעות שלושה עקרונות פשוטים. ואני רוצה להתחיל בשיתוף של אחד הסיפורים הכי כואבים שלי.
התמודדות עם פרידה – המשבר האישי שלי
זה אחד הסיפורים הכי כואבים שלי, ולמרות שהוא מדבר על משבר בעקבות פרידה כואבת, המסקנות והתובנות שבאות בעקבותיו תקפות לכל משבר אחר.
זה קרה לפני יותר מ-20 שנה (בגיל 27), החיים שלי נעצרו שם. גרתי אז בחיפה והייתי סטודנט לתואר שני בהנדסה בטכניון.
במבט לאחור אני מבין שבפנים תמיד הרגשתי מאוד חסר ביטחון, סבלתי מחרדת נטישה חזקה, ולמרות שהיו לי לא מעט בנות זוג, היחסים תמיד היו מלווים בהרבה מתח, מריבות, עלבונות, ויכוחים, ביקורת ותחושות של לחץ ותסכול.
חוסר יציבות היה מאפיין מאוד בולט ומכאיב של כל מה שהיה קשור ליחסים הזוגיים שלי. כשהייתי בלי בת זוג הרגשתי מאוד בודד, חסר אונים, לחוץ וחרד, וכשהייתי בזוגיות הרגשתי לכוד, תקוע, לא מסופק, מאוד ביקורתי ולא נינוח.
בפנים נשאתי בתוכי שנים של כאב, של תסכול, של תחושת נחיתות וכאב שבאו מהבית שבו גדלתי.
במשך שנים בשנות ה-20 שלי ניסיתי לפצות על זה, להוכיח לעצמי שאני שווה, שאני יכול, שאני נחשק. זה היה קצת כמו אובססיה, כמו התמכרות שהעסיקה אותי מאוד בימים ההם.
אבל יחד עם כל זה, תמיד הרגשתי בפנים שמשהו שומר עליי, שיש לי מעין "השגחה פרטית", שלא משנה כמה קשה או מסובך המצב, תמיד הכל יוצא לטובה בסוף. הייתה בי מין אופטימיות תמימה שעודדה אותי גם במקומות הכי קשים ומדכאים שחוויתי (וחוויתי הרבה כאלה).
גם לפני הסיפור הזה חוויתי כמה פרידות כואבות מאוד, אבל שום דבר לא התקרב בעוצמה שלו לסופה ההרסנית שפקדה אותי בגיל 27.
להתמודד עם משבר, להתמודד עם פרידה – המילים האלה קטנות מדי מכדי להכיל את מה שעברתי אז.
הכרתי אותה (את שמה אני שומר בדיסקרטיות) באתר היכרויות, ומהפגישה הראשונה הרגשנו חיבור ומשיכה חזקה. כבר בדייט הראשון היא אמרה לי שהיא פתוחה להכל, רק דבר אחד היא ביקשה – שלא אבגוד בה כפי שעשה החבר הקודם שלה.
אני כמובן הבטחתי שלא, אבל בפנים ידעתי שאני משקר, ידעתי שאני לא יודע לומר "לא" לסקס ושזה רק עניין של זמן, אבל לא רציתי להודות בזה אפילו בפני עצמי, אז שיקרתי וניסיתי להאמין בשקר הזה.
זה לקח רק חודשיים של קשר עד שזה קרה. וכשזה קרה, הרגשתי נורא. הרגשתי אשם, טיפש, חסר אונים וחסר שליטה. הרגשתי שמשהו ממש איום קרה לי, כמו שלא הרגשתי בעבר.
בהתחלה ניסיתי להדחיק את זה, אבל תוך כמה ימים הבנתי שאני לא יכול ולא רוצה לחיות בשקר הזה והחלטתי לספר לה.
וכשסיפרתי את זה, היא הזדעזעה, כעסה מאוד וסיימה את הקשר בינינו. זה הכאיב לה מאוד ופגע בה, אבל לי זה עשה משהו אחר לגמרי – אותי (את מי שהייתי אז) זה ניפץ לרסיסים.
וכשאני אומר "ניפץ לרסיסים", אני מתכוון שהרגשתי החל מאותו רגע שכל המציאות שלי הפכה להיות חדה ודוקרת כמו סכינים. כמו אלפי סכינים שננעצו בי, כמו להתרסק לרסיסים בתחתית של תהום זרועת קוצים וחיות טרף ולראות את עולמי חרב עליי ברגע. ביום אחד הרגשתי שהחיים שלי התרסקו. חוויתי כאב, דיכאון, צער ואשמה בעוצמות משתקות עד כדי כך שהרגשתי באבל בלי שום פרופורציה למה שהכרתי בעבר.
בימים שאחרי האירוע הזה, הרגשתי שהחיים שלי נגמרו, שאיבדתי את הדבר הכי טוב שיכולתי למצוא בחיים, ושכל זה קרה בגללי ובאשמתי ושגם אלוהים לא שומר עליי יותר, הוא נטש אותי ולא מנע ממני את האסון הזה.
וממש כמו בדומינו, הזעזוע הרגשי הזה הפיל אחריו את כל מערכת האמונות שלי, את האמון שלי בחיים, באלוהים, בטוב, בעצמי ובכל מה שהחזיק אותי בחיים עד אז.
ביליתי חודשים ארוכים בניסיונות אובססיביים להשיב אותה אליי, אבל זה לא עבד. לה היה הרבה יותר קל להמשיך הלאה. במשך חודשים כל מה שיכולתי לעשות במהלך הימים היה לעשן סיגריות (למרות שאני לא מעשן), לדבר ולבכות, להתאבל, לשבת שעתיים-שלוש ביום במדיטציה (מה שכנראה הציל אותי במידת מה) ולבעור מכאב.
הכי מפחיד היה שחשתי שאני פשוט משתגע, שאני על הגבול בין שפיות לשיגעון. הייתי רואה את הדמות שלה בעיני רוחי ובוער מכאב וצער, כל הגוף שלי בער והרגשתי שנפער בור עצום וכואב במרכז החזה שלי.
הייתי שומע את השם שלה בראש שלי תוך כדי הליכה ברחוב ולא מבין מה קורה לי. היו לי מחשבות טורדניות מפחידות, אלימות, אובססיביות ומשוגעות. הרגשתי כאילו אני רדוף על ידי קללה, על ידי רוח רפאים. הרגשתי אהבה ושנאה בעוצמות שלא הרגשתי מעולם.
הרגשתי אבוד ומשותק, והרגשתי שהעולם הרגשי שלי (אותו חלק בתוכי שהוא כמו ילד) פשוט כבה, וכל שמחת החיים והחיוביות גוועו בתוכי. לא יכולתי לקבל את זה בשום אופן.
מה שהחזיק אותי בחיים היה מדיטציה, חברים וכתיבה. באותה תקופה התחלתי לכתוב ולהלחין שירים כדי איכשהו לעודד את עצמי לחזור לחיות, לחזור להאמין שמשהו טוב עוד יקרה. במשך כמעט שנתיים הייתי שבר כלי, נזכרתי בה כל הזמן, חיפשתי אותה בכל בת זוג שהכרתי וניסיתי למצוא מישהי שתהיה כמה שיותר דומה לה.
כמובן שזה לא עבד.
תהליך השיקום שלי לקח כשנתיים. שנתיים של כאב, צער, גילוי עצמי, גילוי של יצירתיות שלא הכרתי, גילוי של עומק הכאב והצער שהיו בי, גילוי חוסר המודעות שלי למעשים שלי והבנה של ההשלכות והמניעים שלי. התפתחתי מאוד בזכות המשבר הזה. לא האמנתי בהתחלה שאי פעם אוכל להודות על מה שעברתי, שאוכל לראות בזה משהו טוב ובונה.
כשזה קרה, כשהייתי בתוך התהום, הרגשתי שיש כתם שחור ובלתי הפיך על החיים שלי, שאיבדתי את השמחה לנצח ושאין לי יותר טעם או כוח להמשיך.
היום אני במקום שונה מאוד, עברתי המון מאז. התפתחתי, למדתי וגיליתי את עצמי בעומקים שלא הכרתי. גם היחס שלי למיניות, אהבה וזוגיות השתנה לגמרי. כבר שנים שאני עובד עם אנשים ועזרתי לרבים להתמודד עם פרידות ועם משברים קשים ואובדן, אבל אני לא אשכח את התקופה ההיא, את ההתרסקות האדירה שעברתי ואת הצמיחה מעומק התהום האפלה ביותר שראיתי בחיי.
אז מה באמת חשוב לי לומר כאן?
שאף אחד לא הכין אותי לזה.
אף אחד לא סיפר לי שלהתמודד עם פרידה או משבר יכול להרגיש כמו מוות, כמו אבל, כמו גיהינום צרוף של צער איום ומשתק שלא מפסיק לייסר, שלא מרפה, ששובר ומרסק ומרגיש כמו אש ששורפת מבפנים עד כדי שיגעון, בלי רחמים ובלי מנוחה.
ואחד הדברים הכי קשים היה חוסר ההבנה.
חוסר ההבנה שזה יכול לקרות, שזה בכלל הגיוני להרגיש כך בגלל פרידה, אחרי קשר של חודשיים בלבד. שזה בכלל הגיוני שהמחשבות שלי היו אובססיביות, משוגעות ואלימות, ושהרגשתי שכל מה שטוב בחיים שלי נגמר ברגע אחד של טיפשות מצידי. רק אחרי שזה קרה לי, שמעתי עוד סיפורים מאנשים שחוו דברים דומים. אנשים שחוו משבר או פרידה והתרסקו לרסיסים, איבדו כל שמחת חיים והרגישו שהם משתגעים ולא הבינו למה.
וזה אולי החלק הכי קשה בסיפור – משבר אמון. משבר מול החיים, מול אלוהים, מול עצמנו, מול כל מה שידענו והכרנו.
והדבר הכי חשוב במשבר כזה, הוא להבין שאנחנו לא לבד, שמה שאנחנו עוברים הוא כן הגיוני ונורמלי, ושזו לא רק קללה וסוף הדרך, אלא מפגש עמוק, מאתגר ובסופו של דבר מעצים עם עצמנו.
אז מה בעצם קרה לי במשבר הפרידה הנורא הזה?
במבט לאחור, אחרי שנים של התפתחות אישית, אחרי ששנים אני עובד עם אנשים בטיפול וליווי רגשי למבוגרים, חי מתוך הקשבה לעצמי וללב שלי ומגלה את עצמי עוד קצת כל יום דרך כנות, יצירה, הקשבה, אהבה ויחסים – אני יכול להבין מה קרה לי שם, מה גרם לשבר העצום שחוויתי.
הכל התחיל בילדות. גדלתי בבית קשה ועברתי חוויית ילדות מרסקת וטראומטית. חוויתי נטישה בגיל צעיר מאוד כשלקחו אותי לגדול אצל סבא וסבתא בגיל שנה וחצי. אבא שלי היה אדם מאוד דיכאוני, ביקורתי, עצבני, ממורמר ולא יציב נפשית. במשך כל הילדות שלי וגם בגיל ההתבגרות חוויתי הרבה אלימות נפשית, השפלה, דורסנות וריסוק של כל טיפת ביטחון עצמי שיכולתי לפתח.
גדלתי בתחושה שאהבה תמיד נוטשת אותי, שאהבה תמיד מציבה תנאים שאני לא יכול לעמוד בהם. הרגשתי תמיד כמו קורבן, כמו זה שתמיד בסוף נשאר לבד, זה שלא מבינים אותו. הרגשתי מתוסכל, בודד מאוד ועצבני חלק גדול מהזמן. כלפי חוץ הייתי מאוד פעיל ויצירתי, אבל בו זמנית הרגשתי מאוד חסר ביטחון וסגור בפנים, מלא בכאב וחרדה שלא ידעתי להכיל או להבין בימים ההם.
וכל זה התנקז לפנטזיות על זוגיות, על ה"אהבה המושלמת" שתבוא ותשנה את הכל ולעולם לא ארגיש עוד לבד. וכשמצאתי מישהי שהיה לי חיבור חזק איתה, שהייתה עבורי ממש "מציאה", ובכל זאת לא שלטתי בעצמי ובגדתי בה – כל הפנטזיות שבניתי בתוכי פשוט קרסו כי הבסיס שלי היה מאוד לא יציב.
הדחקתי חרדת נטישה וחוסר ערך עצמי עצום בתוכי, וכשבאה הרוח, היא הזיזה את הקלף שהפיל את כל מגדל הקלפים שעליו התבססה הזהות העצמית שלי.
היום, במבט לאחור, אני מודה על כך שזה קרה. אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לפרק את כל מה שהיה מודחק ומושתק בי, להציף את הכאב ולצמוח לגרסה מדויקת, מאושרת ואוהבת יותר של עצמי. ויש שלושה עקרונות להתמודדות עם משבר או פרידה שאני רוצה לחלוק אתכם.
איך להתמודד עם פרידה או משבר – 3 עקרונות
כפי שכתבתי קודם, התמודדות עם פרידה או משבר יכולה לנבוע ממספר רב של סיבות, ויש 3 עקרונות חשובים שעוזרים מאוד להבין, להתמודד ולהפיק את המירב מהתהליך הכואב, המפחיד ובו זמנית – המעצים והמצמיח הזה.
1. המשבר שאנחנו חווים הוא לעולם לא תוצאה של אירוע בודד
המשבר מציף בנו כאב, חוסר ביטחון ותחושות של בדידות, פחד, ריקנות וחוסר באהבה שאנחנו נושאים כל החיים.
גם כשמאבדים אדם קרוב, גם כשקורה אסון, גם כשמשהו משתנה פתאום בחיים, עדיין חשוב להבין שהכאב, הצער והשבר שאנו חשים הם לעולם לא תוצר של האירוע הזה בלבד. האירוע מהווה "טריגר" או כפתור, חתיכת הדומינו הראשונה שנופלת ויוצרת תגובה שמפעילה ומשחררת בנו מאגרים של כאב רגשי שאנו נושאים בתוכנו עוד מהילדות. לפעמים זה כואב מדי, אבל אם אנחנו רואים את זה כשחרור של כאב פנימי עצום, יש לנו הזדמנות אמיתית להתעצם ולהתחזק מהתהליך הזה ולצמוח לגרסה מדויקת וטובה יותר של עצמנו.
אחד הדברים הכי קשים במשבר שאני עברתי היה הפחד העצום שנבע מהקושי להבין את גודל ועוצמת הכאב שחוויתי והרגשתי. לו הייתי יודע ומבין שמדובר בשחרור של כאב ילדות עצום שאני חווה, הייתי יכול להתייחס אחרת לדברים ולקבל אותם בקלות יותר.
2. ללמוד לתת מקום לרגשות שעולים בלי לשפוט אותם
בעת משבר עולים בנו רגשות חזקים מאוד – צער, אשמה, ייאוש, עצב, חרדה, אכזבה ותסכול. הצורך הכי חזק של כל רגש שעולה בנו הוא לקבל מקום. לקבל מקום זה אומר לזכות להקשבה, לקבלה ואהבה, לביטוי ולמרחב של נשימה ואפשרות להתקיים בלי ניסיון לשנות או לגנות אותו.
זה יכול כמובן להישמע כמו הדבר הקשה ביותר בעולם, אבל בעזרת ליווי רגשי קשוב ומדויק, אפשר לפתח את היכולת לתת מקום גם לכאב הגדול ביותר. לתת מקום גם לצער, לפחד, לאשמה ולייאוש הגדולים ביותר לעלות, לקבל מקום ולהשתחרר, ובדרך לשחרר מעצמנו מטענים עצומים של כאב, בלבול, חוסר אונים ותלות באחרים.
בתקופה שבה עברתי את המשבר שלי, לא הייתי פתוח לאפשרות לקבל עזרה. אמנם תרגלתי מדיטציה במשך שנים רבות ובמידה מסוימת זה הציל אותי, אבל במבט לאחור, לו הייתי פתוח לקבל עזרה בצורת טיפול רגשי תומך, קשוב ואוהב, הייתי יכול להקל על עצמי מאוד את המסע שעברתי.
אגב, אפשר להוריד בחינם סדרה של 3 מדיטציות מודרכות שלי בקישור הזה.
3. להתייחס לעצמנו באהבה עצמית ובחמלה
יהיה אשר יהיה המשבר שאנו עוברים, בסופו של דבר הוא לא מתרחש באשמתנו. את הבחירות שלנו בחיים אנחנו עושים לפי מיטב יכולתנו והבנתנו בכל רגע נתון. יכולת והבנה שמושפעות מאוד מהתניות וטראומות הילדות שלנו (שאותן כמובן לא בחרנו), מהסביבה והחברה שבהן גדלנו (שגם אותן לא בחרנו), מנסיבות החיים ומהניסיון שלנו לשרוד ולהבטיח את קיומנו ואת הביטחון והחופש שלנו.
גם אם איבדנו אדם קרוב, חווינו פרידה, נטישה, משבר בחיים או זעזוע קשה, הכי חשוב לא להאשים את עצמנו בכך, אפילו אם לכאורה "הבחירות שלנו הובילו למשבר".
יש הבדל עצום בין לקיחת אחריות לבין אשמה. כשאנחנו לוקחים אחריות אנחנו בעצם מסכימים להודות בכנות ברגשות שלנו, להבין שפגענו בעצמנו או במישהו אחר ולהפיק לקחים כדי לא לפגוע בעתיד – וכל זה נעשה מתוך אהבה וחמלה ללא אלימות כלפי עצמנו.
כשאנחנו מאשימים את עצמנו, אנחנו מלקים את עצמנו, מענישים את עצמנו וגורמים לעצמנו כאב וצער רב תוך שאנחנו שוקעים בביצה של כאב, קורבנות, צער ואשמה בלי שניקח אחריות אמיתית ונפיק מהחוויה את התובנה שאנחנו יכולים להפיק.
וכדי לא להאשים את עצמנו, כדאי ללמוד לראות לעומק את הרגשות והצרכים שלנו – את מה שמניע אותנו לבחור, להתייחס ולהגיב לדברים כפי שאנו בוחרים, מתייחסים ומגיבים כיום, כי יש סיבה מדויקת לכל מה שאנחנו עושים, חושבים ומרגישים.
חמלה ואהבה מזכירות לנו שאנחנו לא אשמים, שיש לנו אפשרות לקחת אחריות על עצמנו אבל אנחנו לא אשמים, אין בנו רוע וכך גם באחרים. שמותר לנו לפחד ולכאוב, לנסות ולטעות, ליפול ולקום, לשחרר הרבה כאב פנימי, לקחת זמן להקשיב ולהתאבל, לתת לעולם הרגשי שלנו שהוא כמו ילד או ילדה לפרוק את הכאב, לבכות את הדמעות ולהתפרק כדי לבנות את עצמנו מחדש.
להתייחס באהבה ובחמלה כלפי עצמנו זה אומר לשאול "מה באמת נעים לי עכשיו?" או "איך ליצור לעצמי את התנאים הכי אוהבים והכי תומכים כרגע?" ולהקשיב לכל התשובות שעולות מבפנים. לא להאיץ, לא לדחוק, לא לנסות "לפתור" את עצמנו אלא להקשיב היטב למה שמגיע מבפנים וללמוד להתמסר, לתת מקום ולקבל את עצמנו מחדש.
חמלה ואהבה עצמית מלמדות אותנו גם שמותר לבקש עזרה. שמותר להיעזר בחברים, בבני משפחה, במטפלים או בכל אדם שמרגיש לנו ראוי שיכול לתת לנו מקום לבטא, להקשיב, להבין ולקבל את עצמנו מחדש.
התמודדות עם פרידה או משבר היא בהחלט לא מסע קל, אבל בעזרת הקשבה, קבלה ואהבה עצמית היא יכולה להפוך לאחד הדברים הכי מחזקים, מעצימים ומדהימים בחיים כפי שקרה גם במקרה שלי.
ואם אתם חווים כרגע משבר, אובדן או פרידה, דעו לכם שאתם לא לבד, שמה שאתם מרגישים וחווים הוא הגיוני ואנושי לגמרי, ומגיע לכם להרגיש אהובים לגמרי גם בשעה קשה זו – ואם תרצו, זו תהיה צמיחה והתעצמות מדהימה ואוהבת עבורכם.
מוזמנים לצפות בשידור המלא שבו אני משתף בסיפור הפרידה האישי שלי ומסביר לעומק איך להבין ולשחרר מהשורש כאבי פרידה, חשיבה והתנהגות אובססיבית ביחסים:
שאלות ותשובות נפוצות לגבי התמודדות עם פרידה או משבר
למה פרידה זוגית כואבת כל כך ומרגישה לעיתים כמו אובדן או מוות?
העוצמה המשתקת של כאב הפרידה נובעת מכך שהאירוע הנוכחי אינו עומד בפני עצמו, אלא פועל כ"טריגר" – אבן הדומינו הראשונה שמפילה ומציפה מאגרים עצומים של כאב רגשי, חרדת נטישה וחוסר ביטחון שאנו נושאים בתוכנו עוד מהילדות. בתוך כל אדם בוגר חי העולם הרגשי שלנו שהוא כמו ילד או ילדה בלי קשר לגיל הכרונולוגי שלנו, וכאשר הקשר הזוגי מתפרק, אותו חלק רגיש חווה זאת כנטישה קיומית וכאובדן של משענת הביטחון שלו. הבנה זו מרגיעה מאוד את הפחד ("למה אני מגיב בצורה כל כך קיצונית?"), כי היא מראה לנו שהכאב העצום הוא שחרור של פצעי עבר שמבקשים מענה, עיבוד והקשבה.
איך מתמודדים עם מחשבות טורדניות ואובססיה לאקס או לאקסית אחרי פרידה?
חשיבה אובססיבית אחרי פרידה נוצרת כאשר אנו עושים באופן לא מודע "אידיאליזציה" לבן או בת הזוג שנפרדנו מהם, ומשליכים עליהם את הציפייה הילדית להורה מושלם שיאהב אותנו ללא תנאים ויעניק לנו ערך עצמי. במצב כזה, הדעה והאישור של הצד השני הופכים לחשובים יותר מהדעה שלנו על עצמנו. הדרך להשתחרר מהלופ המחשבתי אינה להילחם במחשבות או לנסות להדחיק אותן, אלא להחזיר את תשומת הלב אל הגוף ואל העולם הרגשי שלנו: לשבת עם הכאב והפחד בחזה, לדבר אל החלק הילדי הפגוע שבתוכנו בחמלה, ולהפוך בעצמנו למקור של אישור, נוכחות וביטחון עבורו. מכיוון שדפוסי היקשרות ואובססיה מושרשים עמוק והיכולת לשנות אותם לבד היא מוגבלת, מומלץ מאוד להיעזר בטיפול רגשי איכותי שמאפשר לתת מענה עמוק לחסך מהשורש.
איך להשתחרר מתחושת אשמה וחרטה כבדה אחרי פרידה או משבר ביחסים?
המפתח לשחרור מאשמה הוא להבין את ההבדל התהומי בין אשמה לבין לקיחת אחריות. אשמה היא הלקאה עצמית, ענישה ואלימות פנימית שמשאירות אותנו משותקים בבור של קורבנות וצער, ואינן מאפשרות שום שינוי אמיתי. חשוב לזכור שבכל רגע נתון פעלנו כמיטב יכולתנו והבנתנו באותה נקודת זמן – מתוך ההתניות, הפחדים ומנגנוני ההגנה שעיצבו אותנו בילדותנו. לקיחת אחריות, לעומת זאת, נעשית מתוך חמלה ואהבה עצמית: אנחנו מסכימים להסתכל בכנות על הרגשות והמניעים שהובילו אותנו לפגוע בעצמנו או באחר, לומדים להקשיב לצרכים העמוקים שלנו, ומפיקים תובנות שמאפשרות לנו לצמוח ולבחור אחרת בעתיד.
כמה זמן לוקח להשתחרר מכאב של פרידה ואיך עוברים ממשבר לצמיחה?
לתהליך של עיבוד פרידה או משבר אין שעון עצר קבוע, וכל ניסיון להאיץ בעצמנו, "לפתור" את הרגש בכוח או לברוח ממנו רק מאריך את הסבל. המעבר מכאב לצמיחה מתרחש כאשר אנו מפסיקים לשפוט את הרגשות שלנו (כמו צער, כעס, פחד וייאוש) ונותנים להם מרחב בטוח להתקיים, לנשום ולהשתחרר דרך הגוף והלב. כשאנחנו שואלים את עצמנו מדי יום "איך אני יכול ליצור לעצמי את התנאים הכי אוהבים ותומכים כרגע?" ומעזים להיעזר בליווי רגשי ותמיכה קרובה, המשבר הופך להזדמנות נדירה לפרק תלות חיצונית ולבנות ביטחון עצמי ואהבה עצמית יציבה מבפנים.
על המחבר: ד"ר אלי קרסניץ (Ph.D) הוא מטפל רגשי, מפתח גישת "להכיר בעצמי" וחוקר את נבכי הנפש ומנגנוני ההגנה של מערכת העצבים. עם למעלה מ-15 שנות ניסיון קליני (מאז 2010) בליווי אלפי אנשים המתמודדים עם חרדות קשות, OCD ומחשבות טורדניות, טראומות ומשברים נפשיים, אלי משלב בעבודתו רקע מדעי מוצק (בוגר הטכניון) יחד עם תרפיה רגשית מעמיקה מבוססת חמלה וחיבור פנימי מעשי ואפקטיבי. הגישה שלו נולדה מתוך שילוב של מסע התמודדות וצמיחה אישי ועמוק בשילוב עם למידה והיכרות עם גישות טיפוליות רבות.
לקריאה נוספת אודות אלי, הגישה הטיפולית הייחודית שלו וההסמכות המקצועיות לחצו כאן.
לתיאום שיחת התייעצות או ליווי אישי (בקליניקה ובאונליין) לחצו כאן.
הזווית הנוירולוגית: למה פרידה כואבת פיזית בגוף ויוצרת מחשבות אובססיביות, ואיך חמלה עצמית מווסתת את המוח?
מחקרי הדמיה מוחית (fMRI) בתחום מדעי המוח החברתיים מאשרים במדויק ש"לב שבור" וכאב פרידה אינם רק מטאפורה רגשית, אלא חוויה נוירו-ביולוגית עוצמתית שמפעילה את מערכות ההישרדות העמוקות ביותר במוח. כאשר אנו חווים פרידה זוגית, נטישה או דחייה רומנטית, מופעלים במוח בדיוק אותם אזורים המעבדים כאב פיזי ממשי – ובפרט פיתול הצינגולום הקדמי (dACC) והאינסולה הקדמית (Anterior Insula) – מה שמסביר מדוע פרידה מורגשת כבעירה פיזית או כ"בור בחזה". במקביל, מחקרים מראים שפרידה מפעילה בעוצמה את מערכת התגמול והדופמין במוח (ה-VTA וגרעין האקומבנס), בדומה לתסמיני גמילה מהתמכרות, ויוצרת כמיהה עזה, דריכות הישרדותית ומחשבות טורדניות ואובססיביות על האקס או האקסית. עם זאת, מחקרים קליניים מוכיחים כי פיתוח חמלה עצמית (Self-Compassion) ומתן תוקף רגשי לא-שיפוטי לכאב מווסתים את תגובת האיום של האמיגדלה, מפחיתים את העיסוק המחשבתי הכפייתי ומאיצים משמעותית את ההתאוששות הרגשית והצמיחה מתוך המשבר.
מקורות ספרותיים:
- The neural bases of social pain: evidence for shared representations with physical pain – מחקר מוחי המדגים כיצד חוויות של דחייה, פרידה ואובדן קשר מפעילות את רשתות הכאב הפיזי במוח, ומסביר מדוע פגיעה בהיקשרות נחווית כזעזוע וכאב גופני עז.
- Intense, passionate, romantic love: a natural addiction? – מחקר הבוחן באמצעות סריקות fMRI כיצד פרידה רומנטית מפעילה את מסלולי הדופמין והכמיהה במערכת התגמול במוח, ומייצרת מחשבות אובססיביות, קושי להרפות ותחושת "קריז" רגשי לאחר אובדן הקשר.
- When leaving your ex, love yourself: observational ratings of self-compassion predict the course of emotional recovery following marital separation – מחקר קליני המוכיח כי התייחסות לעצמנו בחמלה, קבלה ורוך (במקום אשמה והלקאה עצמית) היא המנבא החזק ביותר להתאוששות ושיקום רגשי, הפחתת מחשבות חודרניות וצמיחה אישית לאחר פרידה.
הצהרה משפטית והבהרה רפואית: המידע המוצג במאמר ובאתר זה הוא אינפורמטיבי, חינוכי וטיפולי-התפתחותי בלבד על בסיס גישת "להכיר בעצמי", ואינו מהווה תחליף לאבחון רפואי, פסיכיאטרי, רגשי מוסמך או לייעוץ מקצועי מטעם גורם רפואי מורשה. תהליכי עבודה עם העולם הרגשי ומערכת העצבים אינם מחליפים טיפול רפואי במצבים קליניים חריפים. בכל מקרה של מצוקה נפשית חריפה, סכנה מיידית או תסמינים רפואיים קשים, מומלץ לפנות מיד לגורם רפואי או נפשי מוסמך בקהילה.
רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לצרכים שלכם במפגשים אישיים (בביתי או בשיחות וידאו און-ליין)?
כתבו לי ואשמח לחזור אליכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן מעשי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב להעצמה וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להרגיע חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
12 תגובות
אני חווה עכשיו גם פרידה כואבת. פרידה שאני יזמתי ממקום שכלי בחשיבה על העתיד.
כל בוקר אני קמה לתחושות כאב מטורפות, אני מרגישה שאין לי למה לקום, כאילו איבדתי את התקווה והרצון לעוד יום. קולטת שאין שיחות והודעות נכנסות כבר.
אני גם חוויתי חרדת נטישה מאז שאמא שלי נפטרה כשהייתי בת 8 (תבין שבגלל הפרידה הזאת אני קמה בלילה כשאני חולמת שאני רואה את אמא שלי והיא לא מוכנה להביא לי חיבוק והיא בורחת ממני). מאז שהיא נפטרה רק חיפשתי מישהו לאהוב והרגשתי לא יכולה להתקדם בלי בן זוג.
היום, אחרי הפרידה וגם בגלל מה שכתבת אני מבינה שזה הזמן שלי לבנות ולייצב את עצמי.. מקווה שאצליח להתגבר על הכאב המטורף הזה ולבנות את עצמי.
תודה על השיתוף יהודית. אם תרצי עזרה במסע שלך את מוזמנת לפנות אלי.