כוחה של אי ידיעה

משהו אמיתי, עמוק ומרפא מאוד קורה בכל פעם שאני מבין שאני לא מבין ולא יודע.
גם היכולת לתקשר, להקשיב ולהיות ביחד עם האחר נפתחת באותם רגעים של הכרה באי ידיעה.

החיים שלנו הם מסע מרתק, מסתורי ומלא לימוד וריפוי כשהם לא מוגבלים לתבניות או דפוסים מחשבתיים קבועים ומשעממים. המסע הזה הוא ספונטני, מפתיע ומתחדש כל הזמן כמו הטבע. זהו מסע של גילוי שאינו נגמר ולא חסר בו דבר באופן מהותי כי הוא לא דבק בשום רעיון לגבי איך "צריך" לחיות או איך אנחנו "צריכים", "חייהים" או "אמורים" להיות.

כל עוד אנחנו מאמינים שאנו באמת באמת יודעים איך משהו או מישהו "צריך" או "אמור" להיות, מבלי שנהיה מודעים לכך שמדובר רק באמונה שלנו, אנחנו נגבילים את עצמו לתבנית, ודבקות בתבנית קבועה מול המציאות המשתנה ללא הרף שלנו, פירושה סבל שהוא מאבק בלתי פוסק בעצמנו ובמציאות שלנו.

למה?

מכיוון שהטבע הפנימי כמו גם הטבע החיצוני, הוא פראי בכל המובנים ומשתנה ללא הרף. לנסות להיאחז בתבנית קבועה או דעה קבועה, וכלל לא משנה מה התוכן שלה (דעה על עצמי, על החיים, על מישהו אחר…) זה להיות בקונפליקט עם המציאות המשתנה של הרגע הזה, וקונפליקט עם המציאות המיידית (משהו רצוי לא קורה משהו לא רצוי קורה) הוא בעצם משמעות המושג סבל.

קראתי פעם ספר על מורה זן שאמר שהמעלה החשובה ביותר היא הכרה כנה באי ידיעה. אדם שמכיר בפשטות ובכנות באי ידיעה שלו, לא ימהר להאשים את עצמו או אחרים, לא ישלה את עצמו ולרוב, לא יגרום לעצמו ולאחרים סבל מיותר.
מצד שני הוא יכול להיות קשוב, רגיש, ספונטני, אותנטי, ער, נוכח, גמיש, מאפשר, מחובר, יצירתי וחי במלוא מובן המילה.

בספרו המצוין "Only don't know", כותב זן מאסטר סאונג סאן: אם אינך יודע משהו ב100%, פשוט תישאר באי ידיעה. תמשיך ללכת ישר כל הזמן ואל תדע. התמסר לגמרי לאי ידיעה עד שלא תישאר בך שום אשליה ותשתחרר מכל סבל.

ומהו סבל אם לא דבקות באמונה המייסרת שמשהו "אמור" או "צריך" להיות אחרת ממה שהוא כבר עכשיו…

הכרה באי ידיעה

הכרה באי ידיעה אין משמעותה התכחשות למידע, הדחקה או העמדת פני לא יודע. אי ידיעה היא גם לא מחשבה על כך שאיני יודע או אמונה בכך שאיני יודע.
לא מדובר כאן בהחלפת מערכת אמונות שהרי גם האמונה "אני לא יודע כלום" היא רק אמונה.
לא מדובר כאן גם בהתכחשות או ביטול האמונות שלנו אלא בהסכמה הכנה והפשוטה לבדוק, לראות ולהודות בכנות שכל אמונה היא רק פרשנות או רעיון ושהמציאות שאנו חווים היא תמיד מציאות רגשית, מסתורית, חדשה ועמוקה יותר מכל רעיון או פרשנות שיש לנו.

הכרה באי ידיעה היא הסכמה פשוטה, מעשית וכנה לבדוק ולפגוש את המציאות של הרגע הזה כפי שהיא.
למרות שאיננה ניתנת לתיאור במילים, אפשר לומר שהכרה באי ידיעה היא ההכרה בכך שאנו באמת לא יודעים שום דבר חוץ ממה שאנו חווים ומרגישים ברגע זה וכל השאר הוא דמיון וזכרון הניתנים לאינסוף פרשנויות.
ופרשנויות כמובן הן לא רעות או טובות, הן פשוט…פרשנויות, סיפורים, הסברים. שווה להקשיב להם, שווה לראות איזה חמודים אנחנו כשאנחנו מספרים לעצמנו סיפורים ויחד עם זה לראות שאלה באמת סיפורים.

זוהי אולי ההכרה בכך שכל מה שקיים בעולם המחשבות שלנו זה זכרונות, רעיונות, אמונות, זהויות דמיוניות וסיפורים אבל שום דבר מזה אינו ידיעה ודאית באמת.
חשוב להבין שלא מדובר כאן במשחק פילוסופי אלא בהזמנה להקשבה ובדיקה פנימית והתבוננות כנה – מה אני מרגיש כבר עכשיו?
מה אני באמת חווה עכשיו בגוף?
האם אני באמת יודע משהו למעט מה שאני מרגיש וחווה ממש עכשיו?

בדקו לרגע בינכם לבין עצמכם את הנקודות הבאות:
האם אני יודע בדיוק מהי הסיבה שאני מרגיש כפי שאני מרגיש?
האם אני יודע בדיוק מה לעשות עם הרגשות שלי?
האם אני יודע מה אני עושה כאן, בעולם הזה ומדוע?
האם אני יודע בדיוק איך לעשות לי נעים ממש עכשיו?
האם אני יודע בוודאות מה יקרה בעוד מספר דקות?

אם גיליתם שאינכם יודעים, אני אתכם…גם אני לא יודע.
ומכאן אפשר להתפתח ולצמוח באופן המדוייק והנכון ביותר עבורנו.
איך זה קורה?
אני לא יודע ומזל שאני לא צריך לדעת.
הטבע הפלאי והמסתורי שמקיים אותנו ונובע מתוכנו בכל רגע פשוט יוצר מציאות חדשה ומעניינת בכל רגע חדש.

 

הגילוי והחופש שבאי הידיעה

במיוחד מדהים בעיניי לגלות עד כמה פשוט להקשיב ולשמוע את עצמנו ואת האחר כשאנחנו לא נאחזים באמונת הידיעה.
הכרה באי הידיעה מאפשרת לנו לגלות מחדש ובאופן בלתי אמצעי (לא מותנה בהסברים או פרשנויות של החברה) את עצמנו, הרגשות שלנו והיופי העמוק שמתגלה בכל רגע מחדש.
באופן טבעי, להכרה באי הידיעה שלנו יש פוטנציאל ריפוי עצום לכל צורות הסבל שלנו (דכאון, חרדה, ביטול עצמי, תקיעות, ביקורתיות, התמכרויות ועוד…).

כל צורות הסבל הנפשי שלנו נובעות באופן כזה או אחר מתוך מאבק פנימי מייסר שלנו בעצמנו מתוך נסיון להתאים את עצמנו למשהו שאנחנו חושבים או מאמינים שאנחנו "צריכים" או "אמורים" להיות כדי לקבל תחושה של אישור, בטחון ואהבה מהסביבה שלנו.

בהכרה באי הידיעה שלנו יש גם נחמה גדולה, שהרי כל מה שקורה, באמת קורה מבלי שאנחנו יודעים ומבינים איך, ולכן אין זו אשמתנו או אחריותנו.
מצד שני יש בהכרה באי הידעה לקיחת אחריות מוחלטת שהרי אין איש שאשם במה שקורה עכשיו ואנחנו לחלוטין חווים את המחשבות והרגשות שלנו ברגע זה ויכולים להיות רגישים, קשובים ואוהבים כלפי עצמנו ואחרים בכל רגע חדש.

כדאי לשים לב למילכוד נפוץ כשמתחילים לגלות את אי הידיעה שלנו: להאמין, לחשוב או לנסות לשכנע את עצמנו ש"אני לא יודע כלום" (שמעתי לא מעט אנשים אומרים את זה כמו מנטרה שוב ושוב) זה לא באמת נעים.
כדי להכיר באי הידיעה באופן מעשי, יש צורך רק בשני דברים: בהקשבה לעצמנו וכנות אמיתית לגבי הרגשות שלנו ומה שאנחנו לא יודעים.

פוסט מעמוד הפייסבוק שלי

הדפוס הנפשי הכי עמוק הוא הדפוס שמספר שיש דפוסים נפשיים ושצריך לעשות איתם משהו (לשנות, לנקות, לטהר, לשחרר, לקבל, לאהוב וכו'…).
הדפוס הזה לא שם לב לכך שהוא דפוס בעצמו.
האמונה הכי עמוקה היא האמונה שיש אמונות ושהאמונות האלה הן לא ה"אמת". האמונה הזו לא שמה לב לכך שהיא אמונה בעצמה.

כשאנחנונ נכנסים לדפוס והאמונה הבסיסיים האלה בלי לשים לב, אנו שוכחים את עצמנו והולכים סחור סחור במעגלים מתסכלים.

ואם עוצרים לרגע ומקשיבים עכשיו, משהו מתעורר.
כי בתכלס מה באמת יש פה?
לפני תאוריות, לפני פילוסופיות, לפני "תובנות", לפני הסברים שנשענים על הסברים שנשענים על הסברים…

מה באמת יש? פה. עכשיו.
מה יש?
יש רגשות. יש מחשבות. יש תחושות. יש צורך עצום בבטחון, אישור ואהבה.
זהו.
זה הכל.
וגם אלה סתם מילים…כי בעצם יש פשוט "ככה".

מה זה אומר? שיש פה מציאות והיא אני.
מה עושים עם זה? לא יודע.
למה זה ככה? יש לי רק השערות אבל ממש לא ידיעה.
איך לשלוט בזה? ממש לא יודע.
איך זה קרה? לא יודע.
האם זה אמור להיות כך או אחרת? לא יודע, לא תדרכו אותי לפני שבאתי לכאן.

אם בכנות, אז בכנות – אני לא יודע.
יש מיליון הסברים ותאוריות לכל דבר. יש מליון ספרים פסיכולוגיים, רוחניים, מיסטיים, מאגיים, לוגיים…והמון סיפורים.
אבל מה…תכלס?
אני פשוט לא יודע.

ולמה לי לנסות לדעת?
כי אני פוחד להשאר מי שאני עכשיו?
כי אני פוחד שיראו שאני לא יודע? לא מושלם? לא מגובה ב100% של בטחון?
כי אני מפחד שידחו אותי? שינטשו אותי?
כי אני פוחד שלהיות אני זה לא מספיק טוב?
אז אני יכול פשוט לראות בעצמי עכשיו שכן, כן אני פוחד מכל הדברים האלה.
ולמה? אני פשוט לא יודע.
ומה עושים? אין לי מושג.
ואני בכלל לא שולט בפחד הזה ובכלל לא יודע איך זה אמור להיות.

אז למה לי לנסות לדעת? אני יכול פשוט להקשיב ולהזכר שאני באמת לא יודע.
כשאני נזכר שאני באמת לא יודע את כל זה, משהו בי פשוט נרגע, מתיישב וחוזר הביתה בעצמו כי פתאום יש לי אותי שמקשיב לי באמת.

בדקו בעצמכם

משמעות המילה "ידיעה" כאן היא דבקות ברעיון, אמונה או תפיסה שכלתנית כלשהי לגבי ה"אמת" או לגבי איך "צריך" או מה "אמור" להיות.
אני לא מתכוון כאן ל"ידיעה" שבאה בכנות מעומק הלב, אלא על נסיון לכפות "הבנה" או לדבוק בעמדה או דעה מתוך "הגיון" ו"שכל".

אשליית ידיעה יוצרת פילוג פנימי בין אמונה ב"נכון" ו"לא נכון" וצובעת את חיינו בגוונים של שחור ולבן.
הכרה באי ידיעה משחררת וחסרת גבולות.

אשליית ידיעה מייצרת נוקשות, "אגו" במובן הקשה והלא נעים, העדפות, הפרדות, לחץ, אשמה ופחד.
הכרה באי ידיעה משחררת, מרפה, מאפשרת ומקבלת, פותחת את הלב.

אשליית ידיעה מביאה רצינות, בושה, ביקורת, תחושת חובה, חוסר אונים ואכזבה.
הכרה באי ידיעה מביאה מגוון אפשרויות, חיבור לרגש, ספונטניות ויצירתיות.

אשליית ידיעה לא מכילה אי ידיעה.
אי ידיעה מכילה כל דבר כולל ידיעה.

אשליית ידיעה זורקת אדם לעולם צר של מחשבות ותחושת "אין ברירה".
הכרה באי ידיעה משאירה את האדם נוכח ברגע הזה וקשוב לצרכים הרגשיים שלו ושל הסביבה.

אשליית ידיעה יוצרת אשליה של בטחון ושייכות אך היא תמיד משאירה אותנו במתח ודאגה.
הכרה באי ידיעה מאפשרת לנו לנוח באמת כבר ברגע הזה.

מנסיון אישי אני יכול לומר שלהכיר באי ידיעה זוהי ממש מדיטציה, פתח להקשבה ותחושה של אחדות וריפוי עמוק.
לעשות אהבה מתוך אי ידיעה זה חיבור עמוק, מעצים, מרגש ובעצם זוהי טנטרה – אומנות האהבה של הלב.
לשיר, לרקוד ולכתוב מתוך אי ידיעה זו יצירתיות, הגשמה ותחושה של התרגשות כנה.
לחיות מתוך אי ידיעה זה מסע כנה, מאושר, ספונטני, מרתק, מלא באמון והוקרת תודה, מחובר לקרקע ולרגשות ומפתיע בכל רגע חדש.

רוב האמונות שלנו לגבי עצמנו והחיים הן תוצרים של התניות שמקורן בילדות שלנו

אמונות ודעות אלה משקפות את הגישה של הורינו, החברה והסביבה בה גדלנו ולא באמת משקפות את הצרכים הרגשיים האוטנתיים שלנו ואת הפוטנציאל שלנו לאושר.
חשבו לרגע: אם הייתי מוותר על התפיסות והאמונות הרגילות שלי לגבי עצמי ומרשה לעצמי לא לדעת מי אני ומה אני אמור להיות, איך זה היה משפיע על בחירות בחיי?
מה הייתי בוחר לנסות או לעשות שאינני מעז היום?
איך זה היה משפיע על היכולת שלי להיות קשוב ונאמן לרגשות שלי?
איך זה היה משפיע על האפשרות להיות קשוב ומקבל כלפי עצמי וכלפי אחרים?

איך מכירים באי ידיעה?

באמצעות הקשבה טבעית לרגשות שלנו. במקום שבו נגמרות השאלות והחקירה האינטלקטואלית, יש מקום להתבוננות, מפגש רגשי והכרה פשוטה במציאות הרגשית שלנו.
מדובר בתהליך אישי שבו אדם לומד להיות נוכח בגוף, ברגשות ובמחשבות מבלי לנסות לשנות או "לפתור משהו".
למעשה זוהי מנוחה מתוך הקשבה אוהבת לעצמנו.

במצב כזה של הקשבה עמוקה, אנו רואים איך כל הרעיונות שלנו משתנים והולכים ובאים כמו גלים ואנחנו ממשיכים להתקיים כמרחב אינסופי של אי ידיעה שמוליד מתוכו את כל האפשרויות. וביחוד את האפשרות להיות קשובים ללב ולאינטואיציה העמוקה ביותר שמנחה אותנו אל הבחירות המדוייקות ביותר עבורנו בכל רגע נתון.

אולי אתם שואלים את עצמכם "אבל איך אפשר לחיות ללא ידיעה? האין זה לא מעשי? משוגע? לא נורמלי? מוזר? מפחיד?"… טבעי מאוד ששאלות כאלה יטרידו אותנו.
למעשה, הכרה באי ידיעה היא לא ויתור על ידיעה מהסיבה הפשוטה שכשכבר עכשיו איננו יודעים דבר באמת.

אילו היינו באמת יודעים משהו, הוויתור על הידע הזה היה יכול להתפרש כהפסד או חיסרון כלשהו, אבל מיכוון שכבר כעת איננו יודעים דבר באמת, כל מה שיש לנו כרגע הוא אשליה של ידיעה והאשליה הזו היא האחזות בכח במשהו שפשוט אין לנו וזה ממש מעייף ולא נעים.
כבר עכשיו כל מושג שיש לנו על עצמו ועל החיים הוא תפיסה סובייקטיבית שנתונה לשינוי מתמיד עם כל חוויה חדשה.

ממש כמו לפקוח את העיניים ולראות את המקום שאנו נמצאים בו כבר עכשיו, מדובר בהתפכחות מאשליות ולא בויתור על ידע כלשהו. נהפוך הוא, מתוך הכרה באי הידיעה שלנו, אנו מגלים מקור פנימי של ידע אותנטי ועמוק יותר, מקור של חמלה והכוונה שאינו מוגבל לתבניות מחשבתיות מייסרות ונוקשות.

מתוך הכרה באי הידיעה שלנו אנו מגלים מעיין שופע של הכוונה פנימית שאינה נזקקת לשאלות ודילמות קיומיות קשות.

לחיות חיים נורמליים ואפילו להנות מהם

מתוך הכרה באי ידיעה אפשר לראות בלי מאמץ שהחיים הם משחק ושבאמת הכל אפשרי. מתוך הכרה באי ידיעה אפשר להנות ממשחק החיים ולעשות את כל הדברים הרגילים והמיוחדים כמו לעבוד, לקיים חיי משפחה וליצור.

החיים ממשיכים כרגיל מתוך ההכרה באי הידיעה אך האיכות הקשובה הזו מתגלה כאיכות טבעית שקודמת לכל התפיסות והרעיונות.
ברגעים של הכרה באי ידיעה אנחנו נהנים מהחיים ומהמשחק שבהם עם כל העליות והירידות, הקל והקשה שבהם, אך בינינו לבין עצמנו, אנו לא משלים את עצמנו שאנו באמת יודעים משהו ולכן נשארים פתוחים, משוחררים וטוטאליים וחיים מתוך חופש פנימי או שלמות פנימית אם תרצו.

לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?

תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)

אני שמח ומתרגש להזמין אתכם למפגש הקבצתי הקרוב שלי

לחצו על התמונה לפרטים והרשמה:

מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר לטלפון: 0522263761
בואו נשמור על קשר 🙂 אני משתף את מסע החיים שלי ואת כל התובנות המרפאות שאני מגלה.
רוצים להתעדכן בתובנות ותכנים חדשים שאני משתף? 
הנה 3 דרכים פשוטות: עקבו אחריי בפייסבוק, הצטרפו לערוץ היוטיוב שלי והצטרפו לקבוצת ווטסאפ יעודית (לקריאה בלבד) שבה אני משתף תובנות נבחרות ועדכונים על מפגשים וסדנאות מידי פעם:
כוחה של אי ידיעה
5 (100%) 2 vote[s]

השאר תגובה

תגובה אחת
  1. דורון הגב

    מסר ברור וצלול 🙂

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

תודה, הודעתך נשלחה :)

רוצים להינות מתובנות והדרכות מרפאות, מעצימות ואוהבות?

הרשמו לרשימת התפוצה שלי (אני שולח מייל אחת לשבוע-שבועיים) וקבלו במתנה את המדריך המעשי לקבלה ואהבה עצמית

מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית
דילוג לתוכן