הדבר היחיד שאני לא יכול לעשות הוא להפסיק לאהוב את עצמי.
הגילוי הזה – איך אני אוהב אותי כבר עכשיו? משנה את הכל.
הוא מאפשר להירגע, ללב לנוח ולנו לצמוח בהנאה.
וזה לא רק אני, כולנו, בני האדם, פשוט לא יכולים להפסיק לאהוב את עצמנו.
עכשיו בוודאי עולות באופן טבעי שאלות כמו: אם כך למה אנשים פוגעים בעצמם?
למה אנחנו שופטים, מדכאים, חוסמים ומגנים את עצמנו?
למה אנחנו מתמכרים לפעילות שפוגעת בבריאות שלנו?
למה אנחנו מאמצים דפוסי חשיבה והתנהגות שמכאיבים לנו מאוד?
למה אנחנו מתנהגים כאילו לא אכפת לנו מעצמנו ומספרים לעצמנו שאנחנו לא מספיק טובים ולא ראויים למשהו טוב?
ואם נלך עד הקצה אז… למה אנשים מתאבדים?
מהו המניע העמוק לאהבה עצמית?
המניע העמוק לאהבה עצמית הוא הבנה שקבלה ואהבה עצמית הם כלים חיוניים לריפוי, שינוי וצמיחה אישית. בסרטון קצר זה, אני מסביר את חשיבותם:
כשאני מסתכל בתוכי, אני רואה שכל מה שאני חושב, מרגיש ועושה, יש לו סיבה, יש לו מניע.
גם אם נדמה שזו התנהגות טפשית, "מיותרת" או "אוטומטית", עדיין היא כולה מוצדקת, יש בה אינטלגנציה הישרדותית עתיקה ועמוקה מאוד.
כל דפוסי החשיבה וההתנהגותית שלי – אותם "מנגנונים פנימיים" שלי, מופעלים מתוך אינטלגנציה (שאני לא בהכרח מבין במבט ראשון) ולא "סתם" ככה.
ומהי האינטלגנציה הזו? היא לאהוב את עצמי או פשוט..אהבה.
ואני אסביר.
מה זה אומר לאהוב את עצמי או בכלל להרגיש אהבה כלשהי?
עבור תינוק למשל: כדי שתינוק ירגיש אהוב, כדי שהוא ירגיש אהבה, הוא צריך שימלאו את הצרכים שלו – הזנה, חום וקירבה, חיבה ודאגה לגוף שלו.
אין לתינוק שום דרך אחרת להרגיש אהוב מלבד יחס מזין, מלא מגע נעים וחיבה.
באותו אופן לאהוב את עצמי או פשוט אהבה, כזו שבאמת מרגישים, אהבה שממלאת אותנו בתחושה נעימה ורגועה, אהבה כזו היא נסיון אמיתי לענות על צורך.
וזה באמת כל מה שאנחנו עושים. גם אם לא במודע, גם אם על פני השטח נדמה לנו שזה "לא משרת אותנו", בכל פעולה שלנו אנחנו באמת מנסים לענות על צורך שבאמת יש לנו.
איזה צורך?
למשל הצורך בהשרדות, למשל הצורך בבטחון (בטחון כלכלי, אישי, גופני או חברתי), למשל הצורך בתחושה של ערך עצמי, הצורך בתחושה נעימה והמנעות מכאב (אפילו אם זה אומר להכאיב לעצמנו קצת כדי שלא יכאב לנו הרבה יותר).
מבחינת ה"אני" הילדי העמוק שלנו, הכל זה שאלה של השרדות.
אין לי ערך עצמי? אני לא יכול לחיות.
אין לי בטחון? אני לא יכול לחיות.
אני לי אישור להיות מי שאני? אני לא יכול לחיות.
בעולם הפנימי שלנו, הפחד ההישרדותי עוצמתי ורגיש מאוד ומופעל בקלות רבה כי מאוד חשוב לנו לשרוד ולחיות.
אז כשאני מסתכל על כל הדפוסים שלי, הבריחות שלי, ההתנהגויות שלי שמזיקות לי לבריאות ולנוחות אני רואה את אותו הדבר – בכל דרך ובכל צורה אני מנסה לענות על הצרכים שלי וזה אומר בפשטות שכל מה שאני עושה הוא אהבה עצמית כבר עכשיו.
אהבה עצמית שהיא לא בהרכח נעימה, שהיא לא בהכרח בריאה, שאני לא בהכרח מבין את ההגיון שלה, אבל זה תמיד לאהוב את עצמי, ובואו נעמיק את הראייה פנימה כדי לראות ולהרגיש את זה בבירור.
מהו הריפוי לכאב
אם כך מהו הריפוי?
הריפוי לא דורש מאתנו שנשנה דבר.
מכיוון שכל מה שאנחנו עושים זה לאהוב את עצמנו כבר עכשיו, נשאר לנו רק לשאול ולגלות את זה, להיעשות מודעים לזה.
רק לשאול ולגלות – איך מה שאני חושב, מרגיש ועושה כבר עכשיו, ממש עכשיו, הוא ביטוי ישיר של זה שאני אוהב את עצמי.
איך אני אוהב את עצמי כבר עכשיו?
נגיד שאני שופט את עצמי, מבקר את עצמי עכשיו.
אז אני מברר – למה? בשביל מה?
אם אני מקשיב לעצמי אני מגלה שהביקורת שלי נועדה למשל כדי לדרבן את עצמי להשתפר, רק כדי להיות ראוי בסופו של דבר להערכה ואהבה, להרגיש בטוח.
זו מטרה אפשרית של הביקורת.
או למשל הביקורת שלי יכולה לשמש כדי להקטין את עצמי, לבטל את הציפיות שלי (שבוודאי יסתיימו באכזבה ונטישה כפי שלמדתי בילדות) ובכך למנוע מעצמי סכנה ופגיעה רגשית קשה מנשוא.
ואפילו לספר לעצמי שאני בכלל לא אוהב את עצמי, שאני שונא את עצמי, שזה בכלל לא נכון ואין שום אהבה עצמית פה…גם זה לגמרי לאהוב את עצמי.
למה?
בואו נראה למה אנחנו עושים את זה?
למה שארצה לומר לעצמי שאין אהבה עצמית, שאני שונא אותי?
רק מסיבה אחת…כדי לא לפתוח את הלב יותר, כדי לא לתת אמון באף אחד, כדי לא להפגע יותר.
עבור מי שכמוני נפגע עד עמקי נשמתו בילדות מנטישה כואבת ומרסקת, המחשבה על להודות בכך שאני אוהב את עצמי מעוררת אימה…זה מסוכן מידי.
לא. אני לא אודה לעולם באהבה שלי אלי. אני אתכחש אליה בכל תוקף. לא אתן לעצמי להפגע כך יותר…אני אגן עלי בנאמנות.
אבל מה הייתם אומרים על אדם שמגן על עצמנו בנאמנות כזו? שמוכן להכאיב לעצמו כל כך רק כדי לא להפגע מהכאב הנורא מכל?
אפשר לומר שהוא אוהבת את עצמו, שהוא אמיץ.
אז רק להודות בזה בפני עצמי…אני עושה את זה כי אני לא יכול שלא לאהוב את עצמי, אני מתחיל לראות איך כל צורות החשיבה והפעולה שלי הם אהבה עצמית ואני מודה בזה בפני עצמי….כי לאהוב את עצמי זה גם להודות בזה.
וזה כבר משנה משהו בהרגשה.
עמוק בפנים…כשאנחנו מתחילים לזהות, לראות ולהודות בפני עצמנו איך כל מחשבה ופעולה שלנו הם ביטוי של אהבה עצמית, אנחנו פתאום שמים לב שאין מה לגנות.
פתאום בלי ששמנו לב, אנחנו מתחילים לקבל את עצמנו. אנחנו מתחילים לראות את הילד הטהור שבנו שכואב לו, שקשה לו והוא מנסה בכל דרך שהוא למד לתת מענה לצרכים הקיומיים שלו.
קשה שלא לאהוב ילד או ילדה כאלה.
כדי להמחיש את ההשפעה של ראיית כל מחשבותינו, רגשותינו ופעולותינו כביטויים של אהבה עצמית, הנה סיפור קצר שכתבתי לא מזמן.
לאהוב את עצמי זה מרגיע באמת
הגינוי שלנו לעצמנו, המאבק המכאיב כל כך שלנו בעצמנו, הולך ונרגע כשאנחנו לומדים לראות את כל מה שאנחנו חושבים ועושים כפי שזה באמת – ביטוי של טבעי של אהבה עצמית, אהבה כלפי עצמנו בכל דרך, בכל צורה שבה אנחנו יודעים לעשות זאת כעת, כבר עכשיו – כואב, פוגע, לא נוח, לא "מדוייק".
למה?
כשאנחנו רואים את הדפוסים המחשבתיים, הרגשיים וההתנהגותיים שלנו כאהבה, אנחנו מקבלים אותם, אנחנו מקבלים את עצמנו.
מכל מה שראיתי, אני מגלה שפשוט אי אפשר לקבל משהו שאנחנו לא חווים כאהבה.
וגם אי אפשר שלא לקבל משהו שאנחנו כן חווים כאהבה.
ציטוט מתוך פוסט פייסבוק שכתבתי לפני כמה ימים:
אני פשוט לא יכול לקבל משהו שהוא לא אהבה.
כמו שצמח לא יכול לקבל הזנה ממשהו שהוא לא אור.
כמו שרק מים יכולים להרוות צמאון.
כמו שאי אפשר להכניס ריבוע לתוך חור בצורת משולש.
כך גם אנחנו – אנחנו יכולים לקבל רק מה שנחווה כאהבה עבורנו.
כשאין את התחושה הזו של אהבה, אנחנו לא יכולים, פשוט לא מסוגלים לקבל את זה.
זה אומר שאנחנו לא יכולים שלא להתכווץ, שלא להאבק, שלא להתנגד, שלא לסבול מול זה.כשזה לא מרגיש לנו כמו אהבה, אנחנו יכולים להדחיק, להתעלם, להתכחש, לדרוש, להאבק, להלחם, להשתגע, להתמרד, להתפשר, לברוח לאינסוף סיפורים והסברים פסיכולוגיים ורוחניים מטישים ולהתייאש מול זה.
אנחנו יכולים לספר לעצמנו שאנחנו "מקבלים" או צריכים לקבל את זה, אבל בפועל, אי אפשר.אי אפשר לקבל את מה שהוא לא אהבה.
ומה שכן מרגיש כמו אהבה, מתקבל אצלנו מייד, בלי שום מאמץ, גם אם זה משהו או מישהו שאנחנו פוגשים לראשונה, גם אם אנחנו לא דוברים אותה שפה, מה שמרגיש לנו כאהבה מתקבל מייד.
כמו מפתח שנכנס למנעול ופותח בלי שום מאמץ, כמו קרן אור שמזינה את הפרח, כמו מים שמרווים צמאון רב שנים.
כך מה שמרגיש לנו כאהבה – כל פעולה, אמירה או התייחסות שמרגישה לנו אוהבת, מתקבלים מיד ועושים לנו משהו נעים בלי שום מאמץ.ולכן אם אנחנו רוצים להרגיש שלמים עם עצמנו שזה אומר לקבל את עצמנו, את הרגשות שלנו, את החוויות שלנו, זה מבקש מאתנו לראות אותם – אותנו כאהבה כבר עכשיו.
זה מבקש מאתנו להזכר שאנחנו כבר אהבה, כבר עכשיו.
לכן, כשאנחנו רואים את עצמנו כאהבה, אנחנו מקבלים את עצמנו ולקבל את עצמנו זו תחושה של אושר.
ולסיום עוד סיפור קצר על החתול בשדה הסברס.
דמיינו חתול הולך ברחוב.
לידו שדה של סברסים קוצניים.
בוודאי לא תראו חתול קופץ לתוך שדה סברסים סתם כך נכון?
אז מתי זה כן יקרה?
כשיגיח לעברו רוטביילר מורעב.
אז, מתוך אינטלגנציה השרדותית טהורה החתול יעדיף לקפוץ אל שדה הסברסים.
יש אפילו סיכוי שהוא ימות מזה.
אבל כשאנחנו ניצבים מול מוות ודאי, גם סיכוי כלוש להשרדות הוא עדיף.
זה מה שהביא אותנו לכאן מבעד לכל הדורות שקדמו לנו – אינטלגנציה הישרדותית.
אינטלגנציה שהיא פשוט לאהוב את עצמי.
כי לאהוב את עצמי זה פשוט להכיר את עצמי באמת.
ואין שום דבר שאנחנו צריכים לשנות בחשיבה שלנו או במעשים שלנו.
רק לראות את זה.
רק להודות בזה בפני עצמנו בכל רגע מחדש.
רק לגלות את זה בכל רגע מחדש ולהודות בזה.
זו השאלה נפלאה ללכת איתה בחיים – איך מה שאני חושב או עושה עכשיו הוא כבר אהבה עצמית?
על איזה צורך אני מנסה לענות כמיטב יכולתי כעת מתוך אהבה לעצמי?
לאהוב את עצמי זה לגלות שאין ויכוח, אין מאבק ביני לבין המציאות שלי בהווה.
ובכנות הזו, בחהעדר הויכוח והמאבק ביני לבין המציאות שלי בהווה, אני נרפה ויכול לנוח.
האהבה שאנחנו מגלים בתוכנו היא אהבה עצמית שהתכחשנו אליה מתוך…אהבה עצמית.
נאלצנו להסתיר את האהבה שלנו מעצמנו ולספר לעצמנו שאנחנו לא אוהבים את עצמנו כדי לא לפתוח את הלב, כדי לא להפגע יותר לעולם כפי שנפגענו בילדות, כדי..להגן עלינו. ולהגן עלינו…גם זו אהבה.
לאהוב את עצמי – זה תמיד היה פה, זה כל מה שאנחנו, אבל עכשיו זה גלוי לנו וזה עושה את כל ההבדל, זה מאפשר להרגע, לנוח ולצמוח בהנאה בחיים.
*תודה מיוחדת לעמיחי זלינקובסקי – מפתח גישת "להקשיב ללב" על ההשראה לכתיבת מאמר זה.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
