מאמר מאת בלה קרסניץ – מלווה בגישת להכיר בעצמי עוסקת בריפוי כאב כרוני
כיצד ניתן לשחרר כאבים מלחץ נפשי ולשמח את הגוף הכואב?
מהו כאב מלחץ נפשי?
לפני שמשחררים דבר מה, יש להבין למה הוא הגיע מלכתחילה ומה הוא מבקש וכאב, הוא בהחלט בקשה.
לאורך השנים בהן התמודדתי עם כאבים מלחץ נפשי, או בשם המוכר יותר "פיברומיאלגיה", למדתי לבטוח יותר ויותר במסרים שהגוף שולח לי, בשפה בה הגוף מדבר איתי, ו-וואו כמה שהיה לגוף שלי לומר.
הגוף שלנו הוא מאוד חסכוני ולעולם לא ייצר פעולה שאין בה צורך, ולכן הדבר החכם ביותר וגם הקל ביותר לעשות הוא לבטוח – כלומר להפסיק לנסות לפתור בכח את הכאבים ולאפשר לדברים להיות כמו שהם, לחקור אותם ואת הסיבה החכמה שהם כאן. יש בגוף איזשהי השלמה שמבקשת להתרחש, איזשהו לימוד שבא ממעמקי הגוף שלי שרק רוצה להיטיב איתי ועם הבריאות שלי. כמו שאם לא אוכל כל היום אז אהיה רעבה, כך אם לא אזין את עצמי ביחס אוהב, אחווה רעב רגשי שיהפוך ללחץ נפשי ובתורו גם עלול לגרום לכאב כרוני, כמו שאכן קרה לי וקורה לרבים, ומוביל אותם לשימוש במשככי כאבים שהם אחד הגורמים המובילים לתמותת יתר. יש דרך טובה יותר להתמודדות עם כאב שנובע מלחץ נפשי.
לאורך עבודתי עם אנשים אחד על אחד, בקורסים שהנחיתי וכמובן קודם כל מנסיוני האישי כמטופלת וכאדם שמקיים שיח פנימי עם עצמו ועם גופו, הדבר היפה ומרגש ביותר שראיתי הוא באיזו מהירות! הכאב הפיזי שנחשב כרוני וחשוך מרפא, מגיב בהקלה ליחס אוהב כאשר יש מי שיראה אותי כמו שאני באמת, בלי לגנות אותי, בלי לבקר אותי, בלי להלחיץ אותי אלא פשוט להיות איתי כמו שאני, עם הרגשות והחוסרים שלי, עם מקום גם למעלות שלי, ועם התייחסות גדולה גם לכל מה שנעים, שאנו שוכחים לשים לב לזה, פתאום יש מקום לנשום ולנוח בעיקר כשהאדם שרואה אותי, הוא אני עצמי.
איזו התייחסות מאפשרת שחרור של כאבים מלחץ נפשי?
כדי ללמוד איזה סוג של התייחסות מאפשרת שחרור של כאבים מלחץ נפשי, אני רוצה לצאת מנקודת הנחה שהכאב שלי לא בא לפגוע בי. אם הוא כאן, יש לכך בוודאי סיבה חכמה מאוד.
כדי להסביר זאת בצורה פשוטה, תדמיינו תינוק שכואב לו והוא מביע זאת על ידי בכי, התכווצות, ועצירה מוחלטת של כל מה שהוא עשה לפני. כתגובה לכאבו, מה האינסטינקט ההורי יאמר לכם לעשות? לחבק אותו, לנחם אותו, לתת לו תשומת לב והתייחסות נעימים, לאפשר לו לנוח בסביבה בטוחה, ולא לאלץ אותו לעשות דבר שלא מתאים לו. נכון?
ובכן כאב מלחץ נפשי אינו שונה מכאב של תינוק. הבקשה של הכאב תמיד תהיה זהה: בקשה לביטחון, לתשומת לב חמה ולאהבה מעשית שמתבטאת ביחס נעים שזה אומר לא לכפות על עצמי דבר, לא לאלץ את עצמי בכח, לא לנזוף בעצמי על כך שכואב לי או שאני רוצה לנוח וגם לא על שום דבר אחר, לא להאשים את עצמי וגם לוותר על האשמת הסביבה כי האחריות לאיך שאני מרגישה נמצאת בידיים שלי ובהתייחסות שלי לעצמי בלבד.
אם אני נמצאת בסביבה שפוגעת בי, באחריותי לבדוק למה אני שם ואיך להימצא במקום בו אני מרגישה ביטחון נחת והנאה.
כשלבת שלי מיה בת הארבע כואב משהו, אני נותנת לה חיבוק ונשיקה והיא נרגעת, כשאני מקבלת מכה (פחות קורה לי כי אני לא ילדה
) ומיד מקבלת חיבוק אני נרגעת, הכאב מתפוגג בצורה מהירה. זהו לא קסם, זוהי מערכת העצבים שלנו שמקבלת ויסות אוהב ומצליחה לעצור את הכאב כי למעשה כאב הוא בקשה ליחס, וכשיש יחס ראוי שמגן עליי ויוצר ביטחון, כבר אין לגוף צורך בכאב.
לאורך השנים למדתי שככל ש"אוכל ארוחות מסודרות" של התייחסות רציפה וקשר עם עצמי, לא אגיע למצב של "רעב" וכאב. זהו חלק מהדרך בה ריפאתי את עצמי מפיברומיאלגיה כלומר מכאבים מלחץ נפשי ועומס רגשי.
האם כל מחלות הכאב הכרוני כולל פיברומיאלגיה, מבטאות צורך זהה?
האם התייחסות עצמית נכונה תהיה יעילה גם כלפי כאב כרוני וכאבים מלחץ נפשי?
התשובה היא שכן. יש כאן איזשהי הזדמנות, איזשהי מתנה – לתת לעצמנו יחס חדש ונעים, זו תמיד הבקשה של כאב, להגן עלינו, זוהי קריאת השכמה עבורנו לכך שהצורך שלנו בביטחון ותשומת לב כנראה לא מקבל מענה כבר זמן ממושך, בילדות זה היה בגלל נסיבות חיצוניות, אבל היום זה בעיקר בגלל איך שאנחנו בוחרים להתייחס לעצמנו אל מול חוויות החיים. כך למדנו מהסביבה בילדות, ועכשיו הגיע הזמן ללמוד מחדש.
אין צורך להילחם בכאב, הוא לא האויב, הוא הבקשה של הלב לרכות ולאישור כלפי עצמכם. כשאלו מופיעים, הכאב מגיב ונרגע.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?












