הצורך, ההעדפה או התחושה שפשוט חייבים להיות בשליטה, שחייבת להיות לנו שליטה עצמית בכל רגע בחיינו ושנורא מסוכן לא לדעת מה יקרה. נשמע מוכר?
הרבה פעמים, מבלי שנשים לב, רובנו מכורים לתחושת שליטה ועלולים להיכנס לחרדה של ממש כאשר השליטה והוודאות שלנו נמצאות בסכנה. ומנגד, ישנם בינינו רבים שכבר באמת עייפים מלהחזיק הכל בשליטה כל הזמן ופשוט מבקשים קצת חופש, אוויר ומנוחה (כמוני למשל).
כשאנחנו מדברים על שליטה עצמית, התחושה הכללית היא ש"אני שולט על עצמי". עצם האמירה הזו משקפת פיצול פנימי, מצב שבו מתקיימים בתוכנו שני כוחות במערכת יחסים של שולט ונשלט:
מה שאנחנו נוטים לקרוא לו "אני" הוא החלק המחשבתי, השכלתני והאחראי לכאורה, זה שעסוק כל הזמן בחוקים, בתכנונים וב"מה צריך ומה אמור להיות" כדי לייצר לנו ביטחון. ואילו "עצמי" הוא החלק הרגשי, הילדי והאינטואיטיבי שבנו, זה שחי בגוף ומרגיש באופן ספונטני "מה נעים לי, מה כואב לי ומה בא לי".
בפועל, מה שנקרא אצל רובנו שליטה עצמית הוא הניסיון של החלק השכלתני והדואג לשלוט על החלק הרגשי והילדי שבנו, ולמנוע מרגשות ומחשבות מסוימים להתקיים, לקבל ביטוי או אפילו לעלות אל פני השטח של ההכרה.
איך הצורך בשליטה מתבטא בגוף ובנפש וממה אנחנו באמת מפחדים?
הניסיון לשלוט בעצמנו מתרחש במקביל במישור הנפשי ובמישור הפיזי.
במישור הנפשי, שליטה כוחנית באה לידי ביטוי בניסיונות של הדחקה, התעלמות, הפחדה עצמית, הטפת מוסר, יצירת רגשות אשמה והקטנה עצמית כדי לבטל את הרצון או הרגש המקורי שהתעורר בנו. מעניין לראות שלרוב, הטקטיקות שבהן נשתמש כדי לשלוט ברגשותינו יזכירו מאוד את הדרכים שבהן השתמשו ההורים והמבוגרים סביבנו כדי לשלוט בנו כשהיינו ילדים.
במישור הפיזי, המאמץ להחזיק שליטה ולבלום רגשות מתבטא בנשימה שטוחה וחלקית ובכיווץ כרוני של אזורים שונים בגוף: הלסתות, הכתפיים, הגב, המצח, החזה, הבטן והסרעפת. לאורך השנים, הכיווץ המתמשך של הנשימה והשרירים מטיל עומס כבד על מערכת העצבים, מתיש את הגוף ומשאיר אותנו בתחושת דריכות, עייפות ומתח נפשי מתמיד.
במה אנחנו מנסים לשלוט בדרך כלל?
השליטה מכוונת כמעט תמיד נגד רגשות שנתפסים בעינינו כמסוכנים, מביכים, לא מקובלים או מאיימים על התדמית והביטחון שלנו: רגשות כמו פחד, תשוקה, כעס, עצבות, נזקקות, ולעיתים אפילו שמחה מתפרצת או אהבה.
הסיבה לכך נעוצה בילדות שלנו: הרגשות שאנחנו מנסים לרסן היום הם בדיוק אותם רגשות שכאשר ביטאנו אותם כילדים, זכינו ליחס מתעלם, מעניש, מבקר או מזלזל. כילדים כולנו למדנו במידה כזו או אחרת, שלבטא את הרגשות האלו או לאבד שליטה זה מסוכן, ואימצנו דריכות פנימית מתוך פחד הישרדותי מאובדן קשר ואהבה.
נפש האדם כשריר: הפרדוקס של שליטה עצמית וחוסר שליטה
כאן אנחנו מגיעים לפרדוקס מרתק: כדי ששליטה תהיה אמיתית, חייבת להיות לנו בחירה חופשית בתוכה. אם אנחנו לא מסוגלים לבחור להרפות מהשליטה שלנו, הרי שמי ששולט בנו הוא הדפוס האוטומטי והפחד.
או במילים אחרות: אם ה"שליטה" היא בלתי נשלטת (כלומר אני לא יכול להרפות ממנה גם אם ארצה), האם היא באמת שליטה או מצב כרוני של כיווץ מתוך פחד?
אפשר להבין זאת בקלות דרך השוואה של נפש האדם לשריר בגוף:
מתי אנחנו באמת שולטים על שריר שלנו? רק כשאנחנו מסוגלים גם לכווץ אותו וגם להרפות אותו על פי רצוננו ובהתאם לנסיבות. כששריר בגוף שלנו תפוס ומכווץ באופן כרוני ולא מצליח להשתחרר, ברור לנו שאין לנו שליטה עליו אלא שהוא "תפוס".
באופן מפתיע, כאשר התודעה והלב שלנו תפוסים ומכווצים באופן כרוני מתוך פחד ולא מסוגלים להרפות, לבכות, לצחוק או להרגיש בחופשיות, החברה שלנו קוראת לזה בטעות "שליטה עצמית", בזמן שבפועל מדובר בחוסר שליטה ובהשתעבדות לדפוסי פחד ישנים.
איך נדע אם אנחנו מנוהלים על ידי דפוס נוקשה של שליטה אוטומטית?
אפשר לבדוק זאת בכנות דרך כמה שאלות פשוטות:
האם אתם מרשים לעצמכם לצחוק, לבכות ולשמוח בחופשיות?
האם אתם יכולים לרקוד בחופשיות בלי לעסוק כל הזמן במחשבות על "איך אני נראה מהצד"?
האם אתם מסוגלים לבטא את כל קשת הרגשות שלכם ולשתף בהם בני זוג או אנשים קרובים?
האם אתם מרשים לעצמכם לאהוב ולהתאהב באמת, ולהתמסר לחוויה של אינטימיות וקרבה באופן מלא?
האם אתם נושמים בחופשיות ובמלאות ומחוברים לגופכם?
אם התשובה הכנה שלכם על חלק מהשאלות האלה היא "לא", אתם ממש לא לבד.
רובנו אוחזים בכיווץ הזה כי אנחנו מאמינים שבלי שליטה נוקשה לא נתנהג בצורה "אחראית" או "בוגרת" ונאבד את הביטחון שלנו. אלא שכאשר אדם מתחיל לתת אמון מחדש ברגשותיו ובעצמו, הוא מגלה שיש בו אינטואיציה עמוקה שמאפשרת לו לפעול באופן מדויק, אחראי וגמיש בכל סיטואציה, בלי להזדקק לכבלים המתישים של דיכוי עצמי.
בסרטון הבא אני מרחיב לעומק על ההבדל התהומי בין שליטה לאהבה (מול עצמנו ומול אחרים), איך שליטה נובעת מחוסר אמון ומפחד, ואיך עוברים ממאבק ודריכות אל אמון, הקשבה ומנוחה פנימית:
התמודדות עם חוסר ודאות: כוחה המשחרר של אי ידיעה
מתחת לצורך המתמיד שלנו בשליטה מסתתר הפחד האנושי מחוסר ודאות. אנחנו רוצים לדעת מראש איך דברים יסתדרו, מה הצד השני חושב, איך אנחנו "אמורים" להרגיש ומה יקרה מחר. כל זה נובע מהצורך הטבעי והיסודי שלנו בבטחון. כשיש לנו מידה של ודאות, כשאנחנו יכולים לנבא את הבאות, אנחנו פחות בסכנה מאשר במצב שבו העתיד בכלל לא צפוי. זה הגיוני וטבעי.
אבל כמו שכתבתי פעם: "בזמן שאנחנו פוחדים מהלא נודע, אנחנו לפעמים שוכחים שאנחנו כבר נמצאים בו עכשיו"
משהו אמיתי, עמוק ומשחרר מאוד קורה בכל פעם שאני מסכים לעצור ולהודות בכנות: אני לא יודע.
כל עוד אנחנו נאחזים באשליה שאנחנו יודעים בדיוק איך אנחנו או החיים "צריכים" ו"חייבים" להיות, אנחנו כולאים את עצמנו בתוך תבנית מחשבתית נוקשה. ומכיוון שהטבע של החיים ושל הרגשות שלנו משתנה ללא הרף, הניסיון לכפות תבנית קבועה על מציאות משתנה, מייצר חיכוך תמידי, חרדה ומאבק בלתי פוסק.
בספרו המצוין "Only Don't Know", כותב זן מאסטר סאונג סאן עיקרון פשוט: אם אינך יודע משהו במאת האחוזים, פשוט תישאר באי ידיעה, היא כבר תלמד אותך הכל. ומהו סבל אם לא הדבקות באמונה המייסרת שמשהו אמור להיות אחרת מכפי שהוא כבר עכשיו?
הכרה באי ידיעה אינה העמדת פנים או שכנוע עצמי ש"אני לא יודע כלום". זוהי הזמנה מעשית וכנה להבחין בכך שכל התסריטים, הדאגות והתיאוריות שרצים לנו בראש הם רק סיפורים ופרשנויות, ושהדבר היחיד שאנחנו באמת חווים ויודעים בוודאות ברגע זה הוא מה שאנחנו מרגישים עכשיו בגוף ובלב.
לפעמים, בגלל שלמדנו בילדות ש"לא לדעת" או "להרגיש חסר אונים" זה מצב מסוכן שבו אף אחד לא שומר עלינו, מפחיד מאוד עבור מערכת העצבים שלנו להרפות לבד מאחיזת השליטה. זו בדיוק הסיבה שבתוך תהליך של טיפול רגשי קשוב אנחנו לא מנסים "לפתור" את האדם או להלביש עליו עוד תיאוריות, אלא יוצרים מרחב אנושי בטוח ומוגן שבו מותר סוף סוף לא לדעת, מותר לפחד ומותר להניח את המשא הכבד של השליטה.
מה באמת יש כאן עכשיו לפני כל ההסברים והתיאוריות?
כשאנחנו מסתובבים בלופים של מחשבות וניסיונות לשלוט בעצמנו או בחיים, שווה לעצור לרגע ולהקשיב פנימה בכנות מוחלטת.
כי בתכלס, לפני כל התיאוריות, הפילוסופיות, התובנות וההסברים שנשענים על הסברים: מה באמת יש פה עכשיו?
יש רגשות. יש מחשבות. יש תחושות בגוף. ויש צורך אנושי עצום בביטחון, באישור ובאהבה. זה הכל.
מה עושים עם זה? אני לא באמת יודע.
למה זה ככה ואיך לשלוט בזה? יש לי המון השערות וסיפורים בראש, אבל לא ידיעה מוחלטת.
ואז עולה השאלה הכנה ביותר: למה אני כל כך מתאמץ לדעת ולשלוט בהכל?
האם זה כי אני פוחד להישאר מי שאני עכשיו?
כי אני פוחד שיראו שאני לא יודע, שאני לא מושלם ושאני לא מגובה במאת האחוזים של ביטחון?
כי אני פוחד שאם ארפה מהשליטה ידחו אותי, יבקרו אותי או ינטשו אותי?
כי החלק הילדי שבתוכי פוחד מלהיות פשוט אני, כי אני זה "לא מספיק טוב"?
כשאני מסכים לראות ולהודות בכנות שכן, אני פשוט פוחד מכל הדברים האלה, ואני בכלל לא שולט בפחד הזה, קורה פלא שקט: עצם ההסכמה להקשיב לפחד שלי בלי לנסות לדעת איך לפתור אותו גורמת למשהו עמוק בתוכי להירגע, להתיישב ולחזור הביתה אל עצמי, כי פתאום יש לי אותי שמקשיב לי באמת.
בעוד שאשליית הידיעה והשליטה מייצרת נוקשות, בדידות, ביקורת עצמית ותחושת "אין ברירה", ההסכמה לא לדעת פותחת את הלב, מביאה ספונטניות, גמישות ויצירתיות, ומאפשרת לנו לנוח באמת כבר ברגע הזה.
החוק השלישי של ניוטון בנפש: למה ניסיון להשתנות בכוח מייצר התנגדות?
כשאנחנו חושבים על תהליכי צמיחה אישית או שחרור מהרגלים מכאיבים, האסוציאציה הראשונה של רובנו היא מאמץ, משמעת עצמית ומאבק פנימי. נדמה לנו שאנחנו חייבים "להתגבר על הפחד" ולהכניע את החלקים הלא רצויים שבנו.
אלא שבעולם הפנימי שלנו פועל במדויק החוק השלישי של ניוטון, חוק הפעולה והתגובה: כל כוח שנפעיל ייצור מיד כוח זהה בגודלו והפוך בכיוונו.
בכל פעם שאנחנו מנסים לכפות על עצמנו שינוי או לשלוט ברגשות שלנו בכוח, מתעוררת בנו מיד התנגדות פנימית של החלק הרגשי והילדי שבנו, ששווה בעוצמתה לכוח שהפעלנו עליו.
חשבו לרגע: כמה פעמים ניסיתם להיפטר מהרגל, מדאגה או מהתנהגות מסוימת באמצעות החלטות כוחניות ומשמעת נוקשה? גם אם הצלחתם להחזיק מעמד לזמן קצר, ההתנגדות הפנימית והמתח בגוף הלכו וגברו עד שאיבדתם מומנטום וחזרתם לאותו דפוס, לעיתים מתוחים ומיואשים עוד יותר.
לעומת מאבק כוחני, צמיחה אישית מתוך מנוחה פועלת כמו אומנות טאי צ'י פנימית: היכולת של לוחם הטאי צ'י לנוע בחופשיות אינה נובעת מהתנגשות חזיתית בכוח, אלא מהרכות הנוכחת שלו ומהיכולת שלו להסכים עם התנועה שקיימת ברגע הזה. כשאנחנו מפסיקים להפעיל כוח נגד הפחד, העצב או הכעס שלנו, ההתנגדות הפנימית מתפוגגת מעצמה. כך גם הצורך בשליטה ו"וודאות" מתגלים כפחד ילדי ומתוק שרק מנסה להגן עלינו ממה שכבר מזמן לא באמת מאיים עלינו.
צמיחה אישית מתוך מנוחה: אומנות הגלישה על גלי החיים
בעולם המערבי המהיר שבו אנו חיים, כשאנחנו חושבים על מנוחה אנחנו מדמיינים חופשה בחו"ל, שינה או צפייה במסך. אבל גם כשאנחנו על חוף הים, בתוך הראש שלנו המירוץ והניסיון לשפר ולתקן את עצמנו כמעט לעולם אינם פוסקים.
אחד המדדים הפשוטים ביותר להבדל בין שליטה לאהבה הוא שבאהבה אפשר לנוח. מנוחה אמיתית אינה סטטיות, פאסיביות או ניתוק מהחיים, והיא זמינה עבורנו כבר עכשיו: מנוחה אמיתית היא היכולת לנוח בתוך חוויית הרגע הזה. במילים אחרות, זוהי האפשרות הפשוטה שלרוב לא חשבנו עליה, פשוט לומר "כן" למציאות הרגשית של הרגע הזה ולנוע איתה כגוף אחד.
אפשר לדמות צמיחה אישית מתוך מנוחה לאפשרות לגלוש על גלי הים הפנימי שלנו במקום לנסות לעצור את הגלים או להילחם בהם בכוח. החיים עצמם, כמו הים, נמצאים בתנועה ובהשתנות מתמדת, ואינם מצייתים לתבניות קבועות של הראש הרציונלי.
כשאנחנו מרשים לעצמנו להרפות מאשליית השליטה ומסכימים לנוח בתוך מה שאנחנו מרגישים עכשיו, מתגלה בנו איכות טבעית של חברות פנימית, סקרנות ושלמות. אנחנו מגלים שאפשר לעבוד, ליצור, לאהוב ולקיים חיי משפחה מלאים מתוך גמישות, חופש פנימי ושקט נפשי, שמאז ומעולם היו הטבע האמיתי שלנו.
שאלות ותשובות נפוצות על שחרור שליטה, התמודדות עם חוסר ודאות וצמיחה מתוך מנוחה
למה כל כך קשה לנו לשחרר שליטה ומה הקשר בין צורך בשליטה לחרדה?
הצורך המתמיד להיות בשליטה אינו תכונת אופי פגומה, אלא מנגנון הגנה הישרדותי שפיתחנו בילדות מול מצבים שבהם הרגשנו חשופים, מופתעים או חסרי ביטחון. המוח שלנו למד להאמין שאם רק נצליח לצפות הכל מראש, להחזיק את הגוף מכווץ ולרסן כל רגש ספונטני, נוכל למנוע פגיעה, ביקורת או נטישה. אלא שמאחר שהחיים והרגשות שלנו נמצאים בתנועה מתמדת ואינם ניתנים לשליטה מוחלטת, המאמץ הנוקשה להחזיק הכל בשליטה משאיר את מערכת העצבים בדריכות מתמדת שמייצרת שחיקה, מתח גופני וחרדה.
איך אפשר להתמודד עם חוסר ודאות בלי להיכנס ללופים של דאגות ומחשבות?
הסבל שאנחנו חווים מול חוסר ודאות נובע מהניסיון המתיש של החשיבה שלנו לנחש את העתיד ולהיאחז באשליה שאנחנו "חייבים לדעת" איך הכל יסתדר כדי להרגיש בטוחים. הדרך להרגיע את הסערה אינה למצוא עוד תשובות בראש, אלא להסכים להכיר בכנות באי הידיעה שלנו: להבחין בכך שכל התסריטים בראש הם רק השערות ודמיון, ולהחזיר את תשומת הלב אל הדבר היחיד שוודאי ברגע זה, שהוא הגוף שלנו והרגש שחי בנו עכשיו. כשאנחנו פוגשים את הפחד מחוסר הוודאות בהקשבה רכה, הנשימה מתרחבת והמחשבות נרגעות.
למה כשאני מנסה לשנות הרגלים או להירגע בכוח זה רק יוצר בי יותר מתח והתנגדות?
בנפש שלנו, ממש כמו בפיזיקה, כל הפעלה של כוח וכפייה מולידה מיד התנגדות פנימית בעוצמה זהה. כשאנחנו פוקדים על עצמנו "תירגע כבר" או מנסים להכניע הרגל או פחד באמצעות משמעת נוקשה וביקורת, החלק הרגשי והילדי שבתוכנו חווה זאת כמתקפה ומתכווץ עוד יותר. לכן שינוי עמוק אינו קורה מתוך מלחמה עצמית, אלא מתוך יצירת סביבה בטוחה וקשובה, בין אם בתרגול אישי של הקשבה רכה ובין אם בליווי של טיפול רגשי איכותי שמאפשר למערכת ההגנה שלנו להרגיש מוגנת מספיק כדי להרפות מעצמה.
אם ארפה מהשליטה העצמית ואנוח ברגע הזה, האם לא אהפוך לאדם פאסיבי או חסר אחריות?
זהו אחד הפחדים הנפוצים ביותר, אך האמת הפוכה לחלוטין: בדיוק כמו ששריר גמיש שאינו תפוס כרונית יכול לפעול בעוצמה ובדיוק רב יותר, כך גם נפש שאינה משועבדת לדפוסי שליטה מפוחדים פועלת בצורה חכמה, אחראית ומדויקת הרבה יותר. מנוחה בתוך חוויית הרגע הזה אינה פאסיביות או אדישות, אלא הפסקת המלחמה המתישה במציאות ובעצמנו. כשכל האנרגיה שהתבזבזה על בלימת רגשות ודאגות משתחררת, מתגלים בנו חיוניות, יצירתיות וחיבור לאינטואיציה פנימית שמנחה אותנו לפעול בעולם מתוך בהירות ושמחה.
על המחבר: ד"ר אלי קרסניץ (Ph.D) הוא מטפל רגשי, מפתח גישת "להכיר בעצמי" וחוקר את נבכי הנפש ומנגנוני ההגנה של מערכת העצבים. עם למעלה מ-15 שנות ניסיון קליני (מאז 2010) בליווי אלפי אנשים המתמודדים עם חרדות קשות, OCD ומחשבות טורדניות, טראומות ומשברים נפשיים, אלי משלב בעבודתו רקע מדעי מוצק (בוגר הטכניון) יחד עם תרפיה רגשית מעמיקה מבוססת חמלה וחיבור פנימי מעשי ואפקטיבי. הגישה שלו נולדה מתוך שילוב של מסע התמודדות וצמיחה אישי ועמוק בשילוב עם למידה והיכרות עם גישות טיפוליות רבות.
לקריאה נוספת אודות אלי, הגישה הטיפולית הייחודית שלו וההסמכות המקצועיות לחצו כאן.
לתיאום שיחת התייעצות או ליווי אישי (בקליניקה ובאונליין) לחצו כאן.
הזווית המדעית: מה אומרים המחקרים על שליטה מנטלית כוחנית, חוסר ודאות וגמישות פסיכולוגית?
מחקרים מרכזיים בפסיכולוגיה קוגניטיבית וקלינית מאששים באופן מובהק כי הניסיון להפעיל שליטה כוחנית על מחשבות ורגשות משיג תוצאה הפוכה ומגביר את המצוקה הנפשית. תיאוריית "התהליכים האירוניים של שליטה מנטלית" מדגימה כי עצם המאמץ לשלוט ברגש או במחשבה מפעיל במוח מנגנון ניטור שמעצים דווקא את החוויה שממנה אנו מנסים להימנע. בנוסף, מחקרים על "אי סבילות לחוסר ודאות" (Intolerance of Uncertainty) מראים כי הסירוב לשאת מצבים של אי ידיעה הוא הליבה של דאגנות כרונית וחרדה, בעוד שפיתוח גמישות פסיכולוגית והיכולת להרפות ולקבל את חוויית ההווה הם המנבאים החזקים ביותר של חוסן ורווחה נפשית.
מקורות ספרותיים:
- Wegner, D. M. (1994). Ironic processes of mental control. Psychological Review. מחקרו הקלאסי של פרופ' דניאל וגנר מאוניברסיטת הרווארד שהוכיח כי ניסיונות כוחניים לשלוט בתודעה ולהדחיק רגשות או מחשבות יוצרים "אפקט ריבאונד" שמגביר את עוצמת המחשבות והמתח הנפשי.
- Carleton, R. N. (2012). The intolerance of uncertainty construct in the context of anxiety disorders: Theoretical and practical perspectives. Expert Review of Neurotherapeutics. מחקר מקיף המראה כי הפחד מפני הלא נודע והקושי להסכים למצבים של אי ידיעה וחוסר ודאות עומדים בבסיס התפתחותם ושימורם של מצבי חרדה, דריכות ודאגנות יתר.
- Kashdan, T. B., & Rottenberg, J. (2010). Psychological flexibility as a fundamental aspect of health. Clinical Psychology Review. סקירה מדעית רחבת היקף המדגימה כי בריאות נפשית אינה נשענת על שליטה עצמית נוקשה, אלא על גמישות פסיכולוגית: היכולת לנוע עם חוויות הרגע המשתנות, להכיל רגשות מגוונים ולהרפות מדפוסים אוטומטיים.
הצהרה משפטית והבהרה רפואית: המידע המוצג במאמר ובאתר זה הוא אינפורמטיבי, חינוכי וטיפולי-התפתחותי בלבד על בסיס גישת "להכיר בעצמי", ואינו מהווה תחליף לאבחון רפואי, פסיכיאטרי, רגשי מוסמך או לייעוץ מקצועי מטעם גורם רפואי מורשה. תהליכי עבודה עם העולם הרגשי ומערכת העצבים אינם מחליפים טיפול רפואי במצבים קליניים חריפים. בכל מקרה של מצוקה נפשית חריפה, סכנה מיידית או תסמינים רפואיים קשים, מומלץ לפנות מיד לגורם רפואי או נפשי מוסמך בקהילה.
רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לצרכים שלכם במפגשים אישיים (בביתי או בשיחות וידאו און-ליין)?
כתבו לי ואשמח לחזור אליכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן מעשי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב להעצמה וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להרגיע חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
8 תגובות
היי מאד נהנתי לקרוא , עד היום לא נחשפתי לתוכן שבאמת מסביר לי את העקרון שעומד מאחורי העקרונות שאני כל כך מנסה לשמר , אך הצורך הזה בלשמר את אותם עקרונות הופך אותי לרודפת אחר שליטה עצמית כשאני בעצם רודפת אחרי שיחרור , ורצון עז להיות בשמחה ואושר אמיתי וטבעי . (לגמרי סתירה) ,רציתי לשאול או בעצם לבקש אם יש כמה עצות להרפייה איך אפשר באמת להקשיב לקול הפנימי שיש קול ממש חזק שמטשטש את הצורך הבסיסי וכבר אני לא יודעת להבחין מה טוב ומה רע עבורי .
ושוב פעם תודה
היי, תודה על הפידבק שלך. כדי ללמוד את הדברים לעומק ובאופן מעשי ואמיתי
זה לא עניין של טיפים וסרטונים. אפשר למשל לעשות את הקורס האינטרנטי שלי שמלמד באופן מעשי ומעמיק את הגישה שלי ונותן כלים
לשחרור וריפוי: https://www.awake.co.il/trufreedom/