מחשבות טורדניות על פגיעה, מחלות ומוות

מחשבות טורדניות על פגיעה, מחלות, מוות ועוד

מחשבות טורדניות על פגיעה באחרים ובעצמי, מחשבות טורדניות על מחלות ומוות, אני מכיר את זה טוב.
מכיר טוב כי רוב חיי המחשבות הטורדניות וסיפורי האימה שלהן ליוו אותי כמו צל.

צל מפחיד, מביך, מוזר ומשוגע שלא הבנתי, שלא רציתי להבין, שלא רציתי לראות, שהרגשתי כל כך מתוסכל, מבוהל וחסר אונים מולו.

אבל עם השנים ותהליכי הלמידה וההתפתחות האישית שעברתי, למדתי שמחשבות טודרדניות על פגיעה באחרים או בעצמי, כמו מחשבות טורדניות על מחלות ומוות, הן לא מה שחשבתי, הן לא הקול המשוגע והמפחיד שהן נראות על פני השטח.
הן לא סתם הפרעה או שגעון ולהפתעתי גיליתי שהן אפילו לא משהו שלילי שמנסה לפגוע בי או להרוס לי את החיים.

עם השנים גיליתי שהמחשבות הטורדניות שלי הן קולות שנובעים עמוק מתוכי, עמוק מתוך העולם הרגשי התת מודע שלי.
ועם הזמן גיליתי יותר ויותר שאותם מחשבות טורדניות מנסות לספר לי משהו חשוב, משהו שכדאי לי לשמוע, מסר עמוק מתוך העולם הרגשי שלי שמנסה לקרוא לי לשים לב ולהתייחס לעצמי בדרך הרבה יותר רגישה, כנה ומדוייקת ממה שהתייחסתי עד כה.

וכדי להמחיש לכם את מה שלמדתי וגיליתי לגבי מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אמיתי שקרה לי לפני כמה חודשים.
אני יודע שהסיפור הזה יכול להשמע לרגע מזעזע או אפילו מטריד מאוד, אבל אני מרגיש שלשתף אותו אתכם זה ריפוי ומתנה חשובה בשבילי ואולי גם בשבילכם.

מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות – הסיפור שלי

לפני כמה חודשים, אני ובת הזוג שלי בלה הלכנו למסיבת ריקודים. המסיבה הייתה בשטח פתוח בטבע והיתה שם מוזיקה אנרגטית ושמחה, הרבה משפחות עם ילדים, דוכנים של אוכל ושתיה ופינות יצירה.

האווירה הייתה שמחה, אני ובלה רקדנו ושמתי לב גם למה שקורה מסביב (אני תמיד שם לב לאנשים מסביבי בארועים חברתיים, להתנהגות שלהם, לשפת הגוף, למה שהם משדרים).

בשלב מסויים אני ובלה הלכנו הצידה לאזור שבו אנשים ישבו על מחצלות ודברו בינם לבין עצמם. בלה הלכה לקנות לעצמה אוכל ולמה דקות נשארתי לבד בין האנשים על המחצלת, מקשיב לקולות שסביבי.
לרגע מצאתי את עצמי פשוט מסתכל מסביב ורואה המון אנשים מדברים, רוקדים, עסוקים בעצמם או במי שאיתם.

בין היתר ראיתי מולי אבא וילדה בת 5 בערך. הם עמדו ליד המדורה שהייתה ממוקמת בין המחצלות שעליהן ישבו אנשים.
היה נראה לי שהילדה סקרנית לגבי האש ורוצה להתקרב ואבא שלה לקח אותה בזהירות ביד לראות את האש מקרוב יותר תוך שהוא שומר עליה שלא תיפגע וביחד הם הניחו מקל במדורה.

“איזה חמודים” חשבתי לעצמי…
אבל אז, פתאום, כאילו משום מקום הגיחה בראשי מחשבה אחרת.
אפשר לקרוא לה מחשבה טורדנית או מחשבה פולשנית, מה שבטוח, היא הייתה מאוד לא נעימה.
מחשבה שאמרה לי פתאום “בא לי לדחוף את הילדה הזו למדורה!”.

מחשבה שנראתה מוזרה, זדונית, מרושעת ומשוגעת ומיד עוררה בי תחושה של זעזוע, של אי נוחות, של לחץ ומבוכה לאור המחשבה המפחידה והלא הגיונית הזו.

משהו בי מייד התכווץ במין תחושת אשמה ונסיון מיידי להסתיר ולגנות את המחשבה הזו באמירה של “מה זה עכשיו? השתגעת? מה לא בסדר איתך שאתה חושב זוועות כאלה? איזה בן אדם נורמלי חושב ככה? רק שאף אחד לא ידע איזה זוועות אתה חושב…”.

כל זה עבר בי בשבריר שניה, ולרגע הרגשתי שפשוט בא לי להיעלם מהעולם.
אבל מיד נזכרתי שאני כבר מכיר את המחשבות הטורדניות ויודע שכל מחשבה טורדנית רוצה לספר לי משהו.
כל מחשבה מזעזעת כזו היא כמו שליח, כמו מסר מתת המודע שלי, מהעולם הרגשי שבי שמבקש תשומת לב ולא באמת מנסה לפגוע בי.

רק למען הסר ספק: בוודאי שלעולם לא הייתי פוגע בילדה ולצורך העניין באף אדם ולא משנה מה היה עובר לי בראש. המחשבה הזו הייתה עבורי איתות, קריאה לתשומת לב, משהו שעלה ממקום עמוק בתוכי שאני לא לגמרי מבין.

אני כבר מכיר את זה טוב משנים של מחשבות טורדניות שסבלתי מהן ומשנים של תהליכי תרפיה, צמיחה והתפתחות אישית.
לכן מה שעשיתי קודם כל, זה להקשיב לעצמי, לגוף שלי, לרגשות שלי ולמקום שמייד התכווץ בי בפחד כשעלתה בי המחשבה המטרידה.
הקשבתי לעצמי ואז פניתי ישירות אל אותה מחשבה מפחידה וממש דיברתי איתה, דיברתי איתה כמו שמדברים עם ילד כי העולם הרגשי שלנו הוא תמיד ילדי, תמיד רגיש, זקוק לאהבה, לביטוי ובטחון ויותר מהכל – לתשומת לב ויחס.

העולם הרגשי התת מודע שלנו הוא תמיד עולם ילדי (בלי קשר לגיל הכרונולוגי) שלא תמיד יודע איך להביע את עצמו, איך לבקש משהו, איך לומר שהוא פוחד וזקוק לאהבה פשוט כי לא לימדו אותו כשהיה קטן, לא פיתחו אצלו את היכולת לתקשר, להבין את הצרכים שלו ולהביע אותם ולכן זה יכול לצאת לו עקום – כמו לקשקש על הקיר, או לצייר משהו ממש מפחיד או…לחשוב מחשבה טורדנית מזעזעת שאי אפשר להתעלם ממנה.

אפשר לומר שפשוט דיברתי עם עצמי, עם הילד הרגשי שבי שביטא את עצמו על ידי מחשבה מפחידה כזו.
הדיבור הפנימי הזה הוא בעצם צורת חשיבה ותקשורת פנימית שאני לומד ומלמד כבר שנים והיא מאוד טבעית ופשוטה.
היא מבוססת על היכולת הטבעית שלנו כבני אדם לדבר עם עצמנו, להקשיב לגוף ולרגשות שלנו ולייצר תקשורת פנימית בריאה וכנה שמעוררת הבנה, שלווה, בטחון וצמיחה אישית.

השיחה היא בעצם בין המחשבה ההכרתית שלי (“אני”), לבין העולם הרגשי שלי (“הילד”) שמגיב באופן רגשי לכל מה שקורה והוא מבטא את עצמו גם במחשבות שחלקן נראות טורדניות, מוזרות ומפחידות, גם בתחושות הגוף, גם בגלים רגשיים וגם בדרכים יצירתיות כמו תמונות, זכרונות, דמיון ואסוציאציות.

וכך נשמעה השיחה ביני לבין עצמי באותם רגעים, מיד אחרי שהופיע בראש שלי אותה מחשבה טורדנית על פגיעה.

אני: (פונה לעצמי, אל הגוף שלי והרגש המכווץ והמבוהל בחזה שלי) – הראית לי עכשיו משהו מפחיד ומזעזע מאוד, אני בטוח שזה לא היה סתם, שיש מצוקה שרצית לשתף אותי בה, מה רצית לומר לי? מה רצית להראות לי?
אחרי שאמרתי את זה לעצמי, פשוט הקשבתי לגוף ולרגשות שלי ושמתי שמשהו בחזה שלי מרגיש מכווץ, מבוייש, מבוהל ומאוד בודד.
הבנתי שככה מרגיש הילד שבי עכשיו והמשכתי להקשיב לו ולאחר כמה רגעים הבנתי מה הוא מספר לי.
הילד (נראה מכווץ, מבוהל ומבוייש):  אני מרגיש לבד, ממש ממש לבד
אני: למה אתה מרגיש כל כך לבד עכשיו?
הילד(נשמע נעלב ומיואש): אף אחד פה לא שם לב אלי בכלל
אני: בגלל זה חשבת על לדחוף את הילדה הקטנה לאש?
הילד (מרגיש בודד אבל קצת שמח שאני מדבר איתו): כן, אז כולם יראו שאני פה!
אני: מי אתה מרגיש שמתעלם ממך עכשיו?
הילד: כולם, תראה איך כולם נהנים פה, מדברים, משחקים, רוקדים ואף אחד לא שם לב אלי
אני: ולמה אתה רוצה שכולם ישימו לב אליך?

ואז הילד הרגשי שבי פשוט הראה לי זכרון ונזכרתי איך הייתי הילד הראשון במשפחה שלי וגם הנכד הראשון.
ולא רק הראשון, אלא זה שחולה באסטמה קשה, שכל כמה ימים יש לו התקף ולא יכול לנשום וכולם בפאניקה ודאגה מסביב.
ואיך כולם לחוצים וכולם בחרדה מסביב ורק שמים לב מה קורה לילד החמוד והיקר הזה ורק שיחיה ויהיה לו טוב ואיך כולם שמחים כשהוא מרגיש טוב ונושם.

ונזכרתי איך תוך כמה שנים הילד הזה הבריא והפך להיות הילד הרע, הלא בסדר, הבעייתי, המגונה.
ובמקום המון תשומת לב אוהבת ומפרגנת הוא התחיל לקבל המון ביקורת, עונשים, צעקות, קללות, האשמות.
והתשומת לב האוהבת והראשונית הזו שהוא קיבל כשהיה קטן וחולה, כל כך חסרה לו, כל כך חשובה לו כדי להרגיש בטוח, להרגיש לא לבד.

ובזכות הזכרון הזה שעלה בי, יכלתי להמשיך את השיחה עם הילד שבי ממקום אחר ומבין יותר.

אני: אני מבין, כשהיית קטן כולם היו שמים לב אליך כי היית ראשון במשפחה וחולה מאוד
והרגשת בטחון ואהבה כשקיבלת את תשומת הלב הזו והנה אתה פה בארוע הזה, בת הזוג שלך הלכה לקנות משהו ונשארת פה לבד ואף אחד לא שם לב אליך, לא מתרגש, בגלל זה הרגשת מצוקה?
בגלל זה הראית לי מחשבה מפחידה כזו?
הילד(מתחיל להרגיש הקלה): כן, אני מפחד ומרגיש לבד וגם אתה לא שמת לב אלי בכלל
אני: אני מבין, תודה שאתה מראה לי את זה, כל כך חשוב לי להבין אותך.
אני רוצה להיות איתך עכשיו, בפחד הזה שלך, רק להיות איתך פה ותוכל לספר לי הכל,
אני לא הולך לשום מקום, אני שם לב אליך עכשיו.
הילד(מרפה את הגוף ומתחיל להרגע ולחייך מבפנים): תודה, אני כל כך צריך תשומת לב

אחרי הדיאלוג הזה משהו בי פשוט נרגע, ממש הוקל לי והמתח בחזה התפוגג והנשימה חזרה להיות שלווה ועמוקה.
והרגשתי הודיה לאותה מחשבה טורדנית שאפשרה לי להעמיק, ליצור קשר ולגלות עוד מקום רגיש בתוכי שכאב הרבה זמן, הפעיל אותי באינספור מצבים וגרם לי לעצב, פחד ובדידות.
מקום שהרגיש עכשיו חדש, נקי, משוחרר ואהוב הרבה יותר בתוכי.

מחשבות טורדניות על פגיעה – סיכום קצר

יש לי מסר שחשוב לי להעביר: אם אתם חווים מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות, מחלות או כל דבר לא נעים אחר, אם נדמה לכם שמשהו במחשבות שלכם ממש מוזר, משוגע או לא בסדר, אתם ממש לא לבד.

מנסיון של שנים בליווי וטיפול רגשי אני יכול לומר שיש הרבה מאוד אנשים (ובכללם אני) שחוו או חווים מחשבות מפחידות, מוזרות ומביכות ורוב האנשים פשוט לא מדברים על זה.
פשוט מדחיקים, מסתירים ומנסים להעלים אותן אבל זה הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים.

והנקודה הכי חשובה היא זו – המחשבות הטורדניות, המוזרות והמפחידות שלנו, הן לא אויב ולא שגעון, הן מסר חשוב מתת המודע שלנו, מהעולם הרגשי שלנו וכשלומדים להתייחס אליה בהקשבה, בכנות, בתקשורת ישירה, הן מתגלות (ממש כמו בסיפור שלי) כמקומות כואבים, פוחדים ובודדים בנו שפשוט מבקשים שנכיר בהם ונתייחס אליהם בכנות ובאהבה.

הדיאלוג שהתרחש ביני לבין עצמי היה דיאלוג מחשבתי והוא בעצם שיחה טבעית בין החלק ההכרתי שלי”האני החושב” לבין העולם הרגשי, התת מודע שלי “האני המגיב”.

יכול להיות ששיחה כזו יכולה להראות מוזרה או לא הגיונית בתחילה אבל לאורך השנים שבהן אני מלווה אנשים שסובלים ממחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות ואנשים שסובלים מחרדות, דכאון, תקיעות, מועקה רגשית ועוד, אני מגלה שהשיח הפנימי הזה מאפשר ריפוי אמיתי ושחרור מאותם מחשבות טורדניות, חרדות וכל הצורות של כאב רגשי, כשמבינים אותו ומיישמים אותו בחיים.

ואגב, מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות הן לא היחידות שקיימות. יש גם מחשבות טורדניות שקשורות למין, לאוכל, לדת, לגוף, לפחד משגעון, לרגשי נחיתות, לאנשים וארועים מהעבר ועוד.

במאמר הזה תוכלו למצוא הסבר מעמיק יותר על מחשבות טורדניות, הגישה והדרך שלי לרפא אותן באופן טבעי.

והנה סרטון שבו אני מדבר בתוכנית הרדיו שלי על הנושא של מחשבות טורדניות והטיפול הטבעי בהן:


ומה דעתכם על הנושא? מוזמנים להגיב או לשאול שאלות בתחתית העמוד. רוצים לקבל ליווי והדרכה אישית? (קיימת אפשרות גם לטיפול און ליין בסקייפ מכל מקום בארץ ובעולם) כתבו לי או התקשרו 0522263761
לחצו כאן כדי להצטרף אלי בפייסבוק ולקרוא את השיתופים האישיים (ואם תרצו גם להגיב ולשאול שאלות ואשמח לענות) או כאן כדי להצטרף לערוץ שלי ביוטיוב ולהינות מסרטונים והדרכות שלי כשאני מעלה אותם
מתעניינים בגישה טבעית ויסודית לשחרור רגשי, שינוי דפוסים והרגלים, צמיחה והתפתחות אישית? קראו את המאמר - איך אהבה עצמית יכולה לעזור לך?

תרפיה קבוצתית בגישת "להכיר בעצמי"

רוצים לעבור תהליך עוצמתי ועמוק של ריפוי, שחרור, קבלה, אהבה עצמית וצמיחה אישית במסגרת קבוצתית תומכת? בקרו כאן למידע על מפגשי תרפיה קבוצתית בביתי שבשרון

טיפול וליווי אישי - לגלות שלווה, קבלה עצמית וצמיחה אישית

המפגשים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו בסקייפ מכל מקום בארץ או בעולם. רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לקשיים ולצרכים האישיים שלכם? כתבו לי או התקשרו אלי 052-2263761 ואשמח להקשיב ולענות. למידע נוסף, בקרו בקישורים הבאים:


הורידו בחינם את המדריך שלי לקבלה ואהבה עצמית.אלי קרסניץ - מדריך לקבלה ואהבה מעל 3000 אנשים כבר הורידו וקראו את המדריך הידידותי, הברור והמעמיק שמלמד עקרונות וכלים מעשיים ופשוטים שמקרבים אותנו לעצמנו, אל תחושת השלווה, הדיוק, החופש והבטחון שהלב שלנו מבקש. הזינו כתובת מייל והמדריך יישלח אליכם כבר כעת.
מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית

 
מחשבות טורדניות על פגיעה, מחלות, מוות ועוד
הצבעות: 4 ,ממוצע: 5

3 תגובות
    • אלי קרסניץ
      אלי קרסניץ says:

      תודה רבה אהרן, אני ממש שמח לשמוע.
      כל כך הרבה אנשים סובלים ממחשבות טורדניות ומתביישים בזה, מסתירים את זה, מאשימים את עצמם בזה.
      חשוב לי לשתף גם בחוויה האישית שלי בנושא הזה וגם במה שמאפשר לי להפסיק לסבול.

      הגב
  1. ברכה גולד
    ברכה גולד says:

    אלי יקר
    “דע את עצמך”, הינו סוד הריפוי,,,
    כל אחד יכול לתרגם את שהוא עובר בדרך המתאימה לו,,,
    לדעתי ,אותם האמונות המחלישות שהדחקנו לתת המודע, עלולות להופיע בצורת מחשבות טורדניות ,אך בצורה הפוכה ועקומה, במודע – ,אלה הן מחשבות ש,לעולם לא תהיה להם אחיזה במציאות לגבינו,ו אין לתת להן להפחיד אותנו,,,
    עלינו להבין את המסר האמיתי שעומד מאחוריהן,ולצמוח מהן,,,
    ולהגיע למקום האמונה כי אנו אהובים ומוגנים באשר אנו ,,,,,
    זהו השיעור הגדול מכולם, לאותם אנשים ,,,

    הגב

השאר תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
הרגש חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *