למה טיפול פסיכולוגי לא עוזר לי? למה טיפול זוגי לא באמת פותר את הכאב בינינו? ובכלל, למה כל כך הרבה טיפולים נפשיים, גופניים או רוחניים עוזרים לנו לפעמים רק באופן חלקי או לזמן קצר בלבד?
השאלות האלה אינן שאלות תיאורטיות עבורי. שאלתי אותן את עצמי במשך שנים ארוכות, ושמעתי אותן מאות פעמים מאנשים שמגיעים אליי לקליניקה. באופן אישי עברתי בחיי אינספור סוגי טיפולים: טיפול פסיכולוגי, טיפולי גוף ונפש, טיפולים זוגיים, גישות רוחניות ושלל סדנאות. לא פעם חוויתי אכזבה עמוקה וחשבתי לעצמי שאולי משהו בי פגום, שאולי אני "מקרה אבוד" ושפשוט אין מי שיכול לעזור לי להפסיק לסבול.
גם היום, כמי שמלווה אנשים וזוגות כבר למעלה מ־15 שנה, אחד המשפטים הכי כואבים ונפוצים שאני שומע במפגש הראשון הוא: "אלי, ניסיתי כבר הכל, הבנתי הכל בראש, ושום דבר לא באמת עזר לי להרגיש אחרת. מה לא בסדר בי?".
לפני שנצלול פנימה, חשוב לי להבהיר: המאמר הזה לא נועד לטעון שטיפולים פסיכולוגיים או זוגיים אינם מועילים. ישנם פסיכולוגים ומטפלים מצוינים שעושים עבודה נפלאה ומסורה, וגם מטיפול שלא פתר הכל אפשר להפיק תובנות חשובות. המטרה שלי כאן היא לתת מצפן בהיר, אנושי ומבוסס מדעית: להבין את 3 הסיבות העיקריות שבגללן טיפולים עלולים להיתקע, לגלות מהו שורש הסבל האנושי שלנו, ולדעת איך לבחור טיפול ומטפל שיאפשרו לכם לחוות שינוי עמוק, בטוח ובר קיימא מבלי שנאשים את עצמנו או נחשוב שמשהו בנו "פגום" או "לא מספיק טוב".
סיבה 1: התמקדות יתר בשיחות ובמחשבות במקום במערכת הרגשית גופנית
בסוגים רבים מאוד של טיפולים, עיקר המפגש מוקדש לדיבורים ולמחשבות: יושבים יחד, מנתחים את העבר, מנסים לפענח בהיגיון למה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים, או מנסים לתרגל "חשיבה חיובית" ולהחליף מחשבה שלילית במחשבה הגיונית יותר.
אלא שיש כאן מלכוד נוירולוגי ורגשי שחשוב להכיר: המחשבות שלנו הן הרובד הסימפטומטי והשטחי ביותר שלנו. הן לא השורש שמייצר את המצוקה, אלא התוצאה של מה שמתרחש עמוק יותר במערכת הרגשית והגופנית שלנו.
פרופ' בסל ואן דר קולק, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום הטראומה ומדעי המוח (מחבר הספר "נרשם בגוף"), הוכיח במחקריו כי כאשר אדם חווה חרדה, מוצפות רגשית או פצעי ילדות, האזורים הרגשיים וההישרדותיים במוח מפעילים אזעקה בגוף, ובאותו רגע היכולת של המוח השכלי והמילולי להשפיע עליהם היא מוגבלת ביותר. כפי שהוא מנסח זאת: "אי אפשר לשכנע בהיגיון את מערכת העצבים להפסיק להרגיש בסכנה, מכיוון שהחותם של הפחד והכאב אינו שמור כסיפור מילולי בראש, אלא כחוויה חיה בתוך הגוף".
כשאנחנו מנסים לפתור חרדות, מחשבות טורדניות, דיכאון או משבר זוגי רק דרך ניתוח שכלי ושיחות על המחשבות, זה דומה לנהג שנדלקת לו נורת אזהרה אדומה ברכב, ובמקום לפתוח את מכסה המנוע ולבדוק מה המנוע צריך, הוא יושב שעות ומנתח את צבע הנורה או מנסה להדביק עליה מדבקה מחייכת.
אפשר לדמות את המחשבות המפחידות והטורדניות שלנו גם לרעש סטטי צורם שבוקע ממכשיר רדיו שאינו מכוון לתחנה. אם ננסה להילחם ברעש או לנתח אותו שכלית, הרעש לא ייפסק. אבל ברגע שאנחנו לומדים לכוון בעדינות את המערכת הרגשית הגופנית שלנו לתדר של הקשבה וביטחון, הרעש הסטטי בראש מתאזן והופך מעצמו למוזיקה הרמונית ורגועה, בלי שנלחמנו באף מחשבה.
סיבות 2 ו־3: מלכודת "חיפוש הבעיות" והיעדר כלים מעשיים ליומיום
הסיבה השנייה שבגללה טיפולים רבים מותירים אותנו מותשים ומתוסכלים היא התמקדות יתר בבעיות, בקשיים וב"מה לא בסדר בי ואיך לתקן את עצמי".
רובנו גדלנו בבתים שבהם ספגנו ביקורת, לחץ או דאגה, ולמדנו לפתח מנגנון הישרדותי דרוך שמחפש כל הזמן "איפה הסכנה" ו"מה פגום בי". כאשר תהליך טיפולי מתמקד שבוע אחר שבוע רק בחיטוט בבעיות ובניסיון לתקן את מה ש"מקולקל" בנו, הטיפול מחזק באופן לא מודע בדיוק את אותו מנגנון הישרדותי שמייצר את החרדה והסבל.
פרופ' פול גילברט, מייסד גישת הטיפול ממוקד החמלה (CFT), הראה במחקריו שכאשר אדם מתייחס לעצמו כאל "בעיה שצריך לתקן", הוא מפעיל במוחו את מערכת האיום והסכנה שמפרישה הורמוני סטרס ומשאירה אותו בכיווץ מתמיד. לעומת זאת, שינוי רגשי עמוק מתאפשר רק כשאנחנו מפעילים את מערכת ההרגעה והביטחון שלנו: כשאנחנו לומדים לבסס בתוכנו קודם כל את מה שכבר נעים, בטוח וטוב בנו עכשיו, ומתוך המצע היציב והנעים הזה פוגשים את הכאבים שלנו ברכות וללא מאבק.
הסיבה השלישית היא היעדר מתן כלים מעשיים לתחזוקה שוטפת בחיי היומיום.
לאורך השנים חוויתי בעצמי לא מעט מפגשים וסדנאות שבהם הרגשתי הקלה גדולה ותובנות מרגשות, אך אחרי כמה ימים או שבועות החרדה, העצבנות והדפוסים הישנים חזרו, ואיתם תחושת כישלון צורבת.
כיום ברור לי: ממש כפי שאנחנו לא מנקים את הבית או מצחצחים שיניים רק פעם אחת בחיים, כך גם מערכת העצבים והעולם הרגשי שלנו זקוקים לתחזוקה יומיומית קשובה, חכמה ואוהבת. טיפול איכותי אינו אמור להשאיר אותנו תלויים במטפל, אלא להעניק כלים מעשיים, ברורים וידידותיים שמלמדים איך להקשיב לעצמכם, איך להרגיע הצפה רגשית ואיך להיות המשענת של עצמנו בכל רגע בחיים.
בסרטון הבא אני מפרט בהרחבה את הסיבות שבגללן טיפול פסיכולוגי, טיפול זוגי או טיפולים אחרים לא תמיד עוזרים כמצופה, ומה מאפשר לתהליך רגשי להצליח באמת:
איך לבחור מטפל וטיפול רגשי? החוכמה היא לגעת בפצע באהבה
אחרי שהבנו למה טיפולים עלולים להיתקע, עולה השאלה החשובה ביותר: מהו העיקרון המרכזי שעושה את ההבדל בין טיפול שמביא להקלה, ביטחון וצמיחה, לבין טיפול שמשאיר אותנו מכווצים ומאוכזבים?
מתוך ליווי של אלפי מפגשים לאורך השנים, זיקקתי את התשובה למשפט אחד שמנחה אותי בכל יום מחדש:
זו לא חוכמה לגעת בפצע, החוכמה היא לגעת בו באהבה.
מהו "פצע" בהקשר הרגשי? זהו כל מקום בתוכנו שכואב, שמכווץ אותנו ושקשה לנו להתקרב אליו: מועקה, חרדה, פחד מנטישה או מאינטימיות, בושה או עצב עמוק.
לא פעם שמעתי על גישות, מטפלים או מורים שמנסים "לעמת" את האדם בכוח עם הפצעים והדפוסים שלו, לזרוק לו את "האמת בפנים" או להציף את הטראומה בלחץ כדי "לשחרר אותה". כדי להבין למה הגישה הזו כל כך לא מועילה, דמיינו את הסיטואציה המוקצנת הבאה:
נניח שאדם מגיע אליי ומספר לי שמשהו מכאיב לו מאוד כבר שנים והוא לא מבין מה. כשאני מתבונן בו, אני מבחין שממש על הבטן שלו יש פצע פתוח וכואב שהוא כלל לא מסתכל עליו. למה הוא לא מסתכל עליו? לא כי הוא טיפש, אלא כי עמוק בפנים הוא פוחד פחד מוות שהמפגש הישיר עם הפצע ימוטט אותו. ההימנעות שלו היא מנגנון הגנה חכם ורגיש שמנסה לשמור עליו.
עכשיו דמיינו שאני, בתור "המטפל החכם" שרוצה להוכיח לו איפה הבעיה שלו, תופס את הראש שלו בשתי ידיים ומסובב אותו בכוח להסתכל על הפצע בבטן בזמן שהוא נאבק בי בבהלה, או צועק עליו בתקיפות: "תסתכל כבר על הפצע שלך! תראה למה אתה סובל!".
מה קרה כאן בעצם? לכאורה הוא "ראה את הפצע", אבל בפועל יצרנו אצלו טראומה חדשה וכואבת עוד יותר מהמקורית.
במקום שהחלק הרגשי והפגיע שבו יקבל ביטחון ואישור, פלשנו לגבולות שלו בכוח ושחזרנו בדיוק את חוויית הילדות שבה הוא הרגיש קטן, חסר אונים, מותקף ו"לא בסדר". כמו שנהוג לומר: הניתוח הצליח, אבל החולה מת.
עיקרון האישור: מה באמת מאפשר לפצעים הרגשיים שלנו להשתחרר?
המדע המודרני של הפסיכותרפיה מאשש במלואו את העיקרון הזה. פרופ' ברוס וומפולד, שבדק במחקרי על מקיפים אלפי טיפולים פסיכולוגיים בעולם, הוכיח כי המנבא החזק ביותר להצלחת כל טיפול אינו הטכניקה השכלית, אלא רמת האמפתיה, הבטיחות והברית הטיפולית בגובה העיניים בין המטפל למטופל.
כבר לפני עשורים ניסח ד"ר קארל רוג'רס, מאבות הפסיכולוגיה ההומניסטית, את הפרדוקס העמוק של השינוי האנושי: "הפרדוקס המוזר הוא שכאשר אני מקבל את עצמי בדיוק כפי שאני, אז אני יכול להשתנות". ופרופ' לסלי גרינברג, מייסד הטיפול הממוקד ברגש, השלים זאת במשפט המפורסם: "אי אפשר לעזוב מקום לפני שהגעת אליו באמת".
במילים פשוטות: הכאב הכי עמוק שפועם מתחת לכל צורות הסבל שלנו הוא החוסר באישור, התחושה שאנחנו "לא בסדר" ושאסור לנו להרגיש את מה שאנחנו מרגישים.
לכן, כשאני פוגש פצע רגשי אצל אדם שמולי, אני קודם כל בודק בענווה בתוך עצמי שאני פוגש אותו מתוך אמפתיה נקייה וללא שמץ של שיפוטיות או כיווץ. ואם עולה באדם פחד או התנגדות להביט בכאב, אני ממש לא נלחם בהתנגדות שלו, אלא מכבד אותה, זז איתה ברכות כמו באומנות הטאי צ'י, ונותן לפחד עצמו אישור ומקום בטוח.
מה זה אומר בפועל "לגעת בפצע באהבה" בתוך טיפול?
אהבה מאפשרת ולא מאלצת, תומכת ולא דוחפת.
היא רואה את הילד או הילדה המפוחדים שבתוכנו, ומכבדת לחלוטין את הקצב ואת היכולת שלנו להכיל.
היא לא מנסה להרשים בתיאוריות, אלא מניחה יד רכה, חמה ומאשרת על המקום הכואב, ומזכירה לנו שמותר לנו לנשום ושמותר לנו להיות בדיוק מי שאנחנו עכשיו.
וכאשר הלב שלנו מרגיש שסוף סוף אף אחד לא דוחק בו להשתנות בכוח, ההגנות נמסות מעצמן והשחרור מתרחש ברוך וללא מאבק.
למה אני סובל ואיך להפסיק לסבול? השקר שאימצנו בילדות
כאן אנחנו מגיעים לשאלה שורשית שהעסיקה אותי מגיל 14: למה בעצם אנחנו סובלים כל כך, ואיך אפשר להפסיק לסבול באופן עמוק ומעשי?
לרוב נדמה לנו שאנחנו סובלים בגלל נסיבות חיצוניות (כסף, עבודה, אנשים אחרים) או בגלל עצם קיומם של רגשות כמו פחד או עצב. אבל האמת היא שהרגש עצמו אינו סבל. עובדה שאנשים משלמים כסף רב כדי לחוות פחד בצניחה חופשית או בסרט מתח, או בוכים בהתרגשות מול סרט נוגע ללב, ולא חווים זאת כסבל.
אז מהו סבל? סבל הוא תמיד המאבק הפנימי שלנו במציאות הרגשית של הרגע הזה: הגינוי, הביקורת, ההלקאה העצמית והניסיון לדכא בכוח את מה שאנחנו מרגישים, מתוך אמונה בשקר כואב שאימצנו בילדות ושלפיו "משהו בי לא בסדר ולא מספיק טוב".
בכל יום חולפות בראשנו בממוצע בין 50 ל־70 אלף מחשבות, וכל מחשבה כזו משפיעה ישירות על הגוף שלנו. אתם מוזמנים לעשות ניסוי קצר ממש עכשיו כדי להרגיש זאת בגוף:
שימו לב לרגע לתחושת החזה, הבטן והנשימה שלכם עכשיו.
כעת אמרו לעצמכם בלב את המשפט הבא: "אין לי כוח יותר, אני לא בסדר, שום דבר טוב לא קורה לי". שימו לב איך מיד הבטן או החזה מתכווצים והנשימה נעשית כבדה ושטוחה יותר.
ועכשיו אמרו לעצמכם בלב: "יש סיבה טובה לכל מה שאני מרגיש, גם אם קשה לי או כואב לי עכשיו, יש לזה מקום ויש לזה סיבה לגיטימית, זה בסדר ללמוד להקשיב לעצמי עכשיו".
הרגישו איך הגוף מגיב בהתרחבות ובהקלה עדינה.
עכשיו דמיינו מה קורה למערכת העצבים שלנו כשאנחנו מזינים את עצמנו עשרות אלפי פעמים ביום במחשבות של גינוי, נזיפה ואשמה: הגוף שלנו חי בכיווץ ובדריכות מתמדת ועם הזמן כל המתח הזה מתחיל להתבטא בצורות שונות ומגוונות – במחשבות, ברגשות, בשפת הגוף שלנו, בכל צורות ההתנהגות וההתנהלות שלנו וכמובן גם בכל מערכות היחסים שלנו.
זה קצת כמו לצבוט את עצמנו עשרות אלפי פעמים ביום ואז לצפות להרגיש טוב בסוף היום הזה. וככל שהמצב הזה נמשך ויום הופך לשבוע, לחודש, לשנה וכן הלאה…הצטברות הכאב והמתח הולכת וגדלה בתוכנו גם אם נסיבות החיים מסביב הן בסך הכל "בסדר" על פני השטח.
מילון התרגום החומל: להחליף את מילות הגנאי מילדות בשפת הלב
מאיפה למדנו לדבר אל עצמנו במילים קשות כמו "עצלן", "דחיין", "מפונק", "אגואיסט", "כפוי טובה" או "חסר מוטיבציה"?
לא נולדנו עם המילים האלו. ספגנו אותן בילדותנו כאשר המבוגרים סביבנו (שפעלו בעצמם מתוך פצעי הילדות, העומס וחוסר האונים שלהם) נזפו בנו כי לא מילאנו את הציפיות שלהם. עבור ילד קטן שתלוי לחלוטין בהוריו, נזיפה כזו נחווית כאיום קיומי מוחלט, ולכן הפנמנו את קולו של ההורה הנוזף והפכנו אותו לקול הפנימי שלנו, מתוך ניסיון נואש "להחזיק את עצמנו קצר" כדי שנהיה ראויים לאהבה.
במשך שנים חייתי בעצמי תחת עול הכינויים האלו, עד שהגעתי למצוקה וייאוש עמוקים כל כך שכבר לא היה לי כוח להמשיך להיאבק בעצמי כך. השחרור הגדול בחיי התחיל כשגיליתי שאין שום אמת במילות הגנאי האלו, ושאפשר לתרגם כל מילת גינוי להבנה כנה וחומלת של הצורך הרגשי שמסתתר מאחוריה:
• "עצלן" או "דחיין": אינו אדם מקולקל, אלא אדם שנדרש מילדות לפעול מתוך כפייה ו"צריך" במקום מתוך "רוצה", ואיבד את האמון ברצון הטבעי שלו ובזכותו ליהנות. הוא לא זקוק לעוד נזיפות, אלא להקשבה שמחזירה לו את הקשר לרצון החופשי שלו.
• "מפונק" או "אגואיסט": הוא אדם שחי בתחושת חוסר וריקנות פנימית, שלא הרגיש בטוח, ראוי ומוזן רגשית בילדותו, ולכן מחפש נואשות פיצוי או הגנה. מה שהוא באמת זקוק לו הוא יחס חם, אמפתיה וביטחון.
• "כפוי טובה": הוא אדם שעמוק בפנים אינו מרגיש אהוב ומוערך באמת, שכן כשאדם מרגיש אהוב ומוגן, הכרת התודה נובעת מליבו מעצמה.
• "לא מתמודד" או "חסר מוטיבציה": הוא אדם שנדרש שוב ושוב להדחיק את רגשותיו ולהיות "חזק ומוצלח" לפי סטנדרטים זרים מתוך פחד. ההתנגדות וחוסר המוטיבציה שלו הם זעקה בריאה של הלב שמבקש קודם כל הקשבה, מנוחה ואישור להיות מי שהוא.
המצפן המסכם: איך לבחור טיפול ומטפל שבאמת יעזרו לכם לצמוח?
בין אם אתם מחפשים כעת טיפול רגשי אישי או טיפול זוגי, ובין אם חוויתם אכזבות מטיפולים בעבר, חשוב לי שתזכרו אמת פשוטה: אם טיפול כלשהו לא עזר לכם עד היום, זה ממש לא אומר שמשהו בכם פגום או חסר תקנה.
כשאתם בוחרים מטפל או גישה טיפולית, הקשיבו לתחושה שבגוף שלכם ובדקו ארבעה עקרונות פשוטים:
1. האם אתם מרגישים במפגש אווירה של אישור, רכות, כנות וגובה עיניים, שבה מותר לכם להרגיש הכל בלי לחשוש מביקורת או שיפוטיות?
2. האם הטיפול אינו נשאר רק ב"חפירות שכליות" בראש, אלא מחבר אתכם בעדינות לתחושות הגוף, לנשימה ולחלק הרגשי והילדי שבכם?
3. האם הטיפול מלמד אתכם לראות ולבסס גם את הטוב, הכוחות והנעימות שכבר קיימים בכם, ולא רק לחפש בעיות?
4. האם אתם מקבלים בתהליך כלים מעשיים, פשוטים וידידותיים שמאפשרים לכם להמשיך להקשיב לעצמכם ולהרגיש ביטחון גם בחיי היומיום בין המפגשים?
כאשר ארבעת התנאים האלו נפגשים בתוך מרחב של הקשבה ואהבה, הקשר עם עצמנו מתחדש מעצמו. אנחנו מפסיקים להילחם ברגשות שלנו, משתחררים משקרי האשמה של העבר, ומגלים שהכוח להירגע, לצמוח ולחיות מתוך שמחה וחופש תמיד חי בתוכנו.
שאלות ותשובות נפוצות על למה טיפול לא עוזר, איך לבחור מטפל ואיך להפסיק לסבול
למה אני מרגיש שהבנתי כבר הכל בראש בטיפול פסיכולוגי, אבל בפנים שום דבר לא באמת משתנה?
זוהי אחת החוויות המתסכלות והנפוצות ביותר בטיפולים שמבוססים על שיחות וניתוח שכלי בלבד. הסיבה לכך היא שהבנה אינטלקטואלית מתרחשת בקליפת המוח החושבת, בעוד שהפחדים, הכאבים, החרדות ודפוסי ההגנה שלנו רשומים עמוק בתוך מערכת העצבים והזיכרון הרגשי והגופני שלנו. כדי לחולל שינוי שמורגש באמת בחיי היומיום, איננו זקוקים לעוד הסברים וניתוחים בראש, אלא לתהליך שמחבר אותנו בעדינות אל תחושות הגוף ואל החלק הרגשי והילדי שבתוכנו, ומעניק לו חוויה מוחשית של ביטחון, אישור והרגעה.
איך לבחור מטפל רגשי או זוגי שבאמת יתאים לי ואיך לדעת אם הטיפול בכיוון הנכון?
המבחן החשוב ביותר בבחירת מטפל רגשי או זוגי אינו רק התעודות שעל הקיר, אלא התחושה שמתעוררת בגופכם ובלבכם בזמן המפגש ואחריו. בטיפול מיטיב ומדויק תרגישו שהמטפל פוגש אתכם בגובה העיניים, באנושיות חמה, בכנות ובאמפתיה, מבלי לשפוט אתכם ומבלי לאלץ אתכם להיחשף בכוח לפני שאתם מרגישים בטוחים. בנוסף, טיפול אפקטיבי לא ישאיר אתכם רק בחיטוט בבעיות, אלא יעניק לכם כלים מעשיים וברורים להקשבה עצמית ולוויסות רגשי, כך שתרגישו בהדרגה יותר יציבות, חופש ושקט נפשי בחיי היומיום.
למה טיפול זוגי לפעמים לא עוזר ואפילו מציף יותר תסכול ומריבות בין בני הזוג?
טיפול זוגי עלול להיתקע כאשר הוא הופך לזירת משא ומתן שכלתנית או לחדר שופט שבו כל צד מנסה להוכיח למה הוא צודק ולמה הצד השני טועה. מתחת לכל מריבה או ריחוק בזוגיות מסתתרים תמיד שני מקומות פגיעים וילדיים שפוחדים מדחייה, מנטישה או מביקורת וכמהים לביטחון ולאהבה. כל עוד הטיפול הזוגי עוסק רק בחוקי תקשורת טכניים או בניתוח הבעיות מבלי ליצור מרחב בטוח ורך שבו כל אחד מבני הזוג לומד להקשיב לפצע הרגשי שלו ולפגוש את הפגיעות של הצד השני בחמלה, השריון ההגנתי יישאר סגור.
איך מפסיקים לסבול מביקורת עצמית וממחשבות של "אני לא בסדר" שליוו אותנו כל החיים?
הצעד הראשון לשחרור מסבל נפשי הוא ההבנה שהקול הפנימי שקורא לנו "עצלנים", "דחיינים", "מפונקים" או "לא מספיק טובים" אינו האמת עלינו, אלא הקלטה ישנה של נזיפות ופחדים שספגנו בילדותנו. כשאנחנו מנסים להילחם במחשבות האלו בכוח, אנחנו רק מעצימים את המתח בגוף. לעומת זאת, כשאנחנו לומדים לזהות את הכיווץ שהמחשבה יוצרת בגוף, ומבינים שגם הביקורת העצמית נובעת מתוך ניסיון ילדי ומפוחד להגן עלינו ולהבטיח שנהיה אהובים, אנחנו יכולים לתרגם את הגינוי לשפה של הקשבה, חמלה ואישור שפותחת פתח לשינוי עמוק ולשלווה.
על המחבר: ד"ר אלי קרסניץ (Ph.D) הוא מטפל רגשי, מפתח גישת "להכיר בעצמי" וחוקר את נבכי הנפש ומנגנוני ההגנה של מערכת העצבים. עם למעלה מ-15 שנות ניסיון קליני (מאז 2010) בליווי אלפי אנשים המתמודדים עם חרדות קשות, OCD ומחשבות טורדניות, טראומות ומשברים נפשיים, אלי משלב בעבודתו רקע מדעי מוצק (בוגר הטכניון) יחד עם תרפיה רגשית מעמיקה מבוססת חמלה וחיבור פנימי מעשי ואפקטיבי. הגישה שלו נולדה מתוך שילוב של מסע התמודדות וצמיחה אישי ועמוק בשילוב עם למידה והיכרות עם גישות טיפוליות רבות.
לקריאה נוספת אודות אלי, הגישה הטיפולית הייחודית שלו וההסמכות המקצועיות לחצו כאן.
לתיאום שיחת התייעצות או ליווי אישי (בקליניקה ובאונליין) לחצו כאן.
הזווית המדעית: מה קובעים מחקרי הפסיכותרפיה ומדעי המוח על הסיבות להצלחה או כישלון של טיפול?
מחקרי על (Meta-Analyses) מקיפים בפסיכותרפיה ובמדעי המוח מספקים הסבר מדעי מדויק לשאלה מדוע טיפולים המבוססים על ניתוח שכלי בלבד או על עימות כוחני אינם מביאים לשינוי יציב. הממצאים מראים כי תובנה אינטלקטואלית בקליפת המוח הקדם־מצחית אינה משנה כשלעצמה את דפוסי האזעקה במערכת הלימבית ובמערכת העצבים האוטונומית. כדי שיתרחש שינוי רגשי עמוק ובר קיימא (Memory Reconsolidation), נדרשים שני תנאים הכרחיים: קשר טיפולי אמפתי, בטוח ובלתי שיפוטי המכבד את קצב המטופל, וחיבור חי וישיר לחוויה הרגשית והגופנית ברגע ההווה מתוך חמלה ואישור.
מקורות ספרותיים:
- Wampold, B. E. (2015). How important are the common factors in psychotherapy? An update. World Psychiatry. מחקרו המקיף של פרופ' ברוס וומפולד המוכיח כי הגורם המשפיע ביותר על הצלחת הטיפול אינו הטכניקה השכלית, אלא איכות הברית הטיפולית, האמפתיה הכנה, תחושת הביטחון וההתאמה האנושית בין המטפל למטופל.
- Greenberg, L. S. (2004). Emotion-focused therapy. Clinical Psychology & Psychotherapy. מחקרו המכונן של פרופ' לסלי גרינברג המראה מדוע דיבור שכלי על רגשות אינו מספיק ליצירת שינוי, וכיצד מפגש חווייתי, קשוב ומאשר עם הרגש והגוף ברגע ההווה מאפשר טרנספורמציה רגשית עמוקה.
- Gilbert, P. (2009). Introducing compassion-focused therapy. Advances in Psychiatric Treatment. מחקרו של פרופ' פול גילברט המדגים כיצד מנגנונים של ביקורת עצמית, אשמה וגינוי עצמי מפעילים את מערכת האיום במוח ומשמרים סבל נפשי, בעוד שפיתוח הקשבה חומלת ורכה מפעיל את מערכת ההרגעה והביטחון העצבית.
הצהרה משפטית והבהרה רפואית: המידע המוצג במאמר ובאתר זה הוא אינפורמטיבי, חינוכי וטיפולי-התפתחותי בלבד על בסיס גישת "להכיר בעצמי", ואינו מהווה תחליף לאבחון רפואי, פסיכיאטרי, רגשי מוסמך או לייעוץ מקצועי מטעם גורם רפואי מורשה. תהליכי עבודה עם העולם הרגשי ומערכת העצבים אינם מחליפים טיפול רפואי במצבים קליניים חריפים. בכל מקרה של מצוקה נפשית חריפה, סכנה מיידית או תסמינים רפואיים קשים, מומלץ לפנות מיד לגורם רפואי או נפשי מוסמך בקהילה.
רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לצרכים שלכם במפגשים אישיים (בביתי או בשיחות וידאו און-ליין)?
כתבו לי ואשמח לחזור אליכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן מעשי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב להעצמה וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להרגיע חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
