האם פיברומיאליגה היא מחלה גנטית או נפשית? טיפול טבעי מנסיון אישי

פיברומיאליגה מחלה גנטית
האם פיברומיאלגיה היא מחלה גנטית? האם פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית? 
ובסופו של דבר, האם יש טיפול טבעי בפיברומיאלגיה שבאמת עוזר ונותן תוצאות מוחשיות?
 
מאמר מאת בלה קרסניץ – חולת פיברומיאלגיה לשעבר, כיום אמא ומלווה בגישת "להכיר בעצמי" לריפוי רגשי, צמיחה, שיקום והתחדשות טבעית. מנחה קורסי און-ליין ומפגשים אישיים לריפוי פיברומיאלגיה בדרך טבעית, מעשית ומוכוונת תוצאות.
 

במשך שנים סבלתי מפיברומיאלגיה ואפילו לא הבנתי שזה מה שקורה לי. סבלתי מכאבים כרוניים קשים במפרקים ובשרירים, כאבים שלתקופות שיתקו אותי ומנעו ממני לתפקד. הרופאים שאבחנו אותי לא ידעו לעזור לי ושלחו אותי לאינספור בדיקות שלא הועילו. לקח לי שנים להבין שלמה שאני סובלת ממנו יש שם – פיברומיאלגיה. כשהבנתי בסופו של דבר במה מדובר, עדיין נשארתי בתחושה של חוסר אונים וחוסר ודאות מכיוון שאף אחד לא ידע לתת לי כלום או לעזור לי לצאת מהמצוקה.

באותה תקופה ניסיתי לחקור וללמוד כמה שיותר על פיברומיאלגיה ובין היתר ניסיתי לברר – האם פיברומיאלגיה היא מחלה גנטית? האם פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית? האם יש טיפול טבעי בפיברומיאלגיה? ובסופו של דבר, ניסיתי ללמוד ולהבין איך אני יכולה להשתחרר מהכאב המייסר שפגע באיכות החיים שלי בכל המישורים והוביל אותי לרגעי צער, יאוש ודכאון שוב ושוב.

במאמר הזה, אני רוצה לחלוק אתכם מעט מהידע והנסיון שלי גם כמי שסבלה מבפיברומיאלגיה קשה במשך שנים וגם כמי שמלווה ומדריכה חולי פיברומיאלגיה במסגרת קבוצתית ואישית.

פיברומיאלגיה היא מחלה גנטית, האמנם?

בואו נתחיל מהעובדות הפשוטות – פיברומיאלגיה אינה מועברת מהורה לילד באופן ישיר ואין כיום מחקר שמוכיח שקיים קשר ישיר ומובהק בין פיברומיאלגיה לגנטיקה.

כלומר אין כל הוכחה מדעית חד משמעית לכך שפיברומיאלגיה היא מחלה גנטית נטו. מה שכן קיים זו סטטיסטיקה שמראה שהסיכויים לפיברומיאלגיה גדלים אצל אנשים שבמשפחה שלהם יש רקע של מקרי פיברומיאלגיה נוספים. עם זאת, חשוב להבין שעובדה זו לבדה לא מעידה על כך שפיברומיאלגיה היא מחלה גנטית. 

גנטיקה לבדה יכולה לקבוע נטיות פוטנציאליות מסויימות אבל היא לא מכתיבה מה יקרה בפועל. לכן כשמדברים על פיברומיאלגיה וכאב כרוני, חשוב מאוד להבין את התמונה הרחבה יותר שקשורה לרוב לרקע הרגשי-נפשי שלנו.

במקרה האישי שלי למשל, סבלתי מכאבים קשים ומשתקים במשך שנים ובמשפחה שלי אין אף אחד שסבל מפיברומיאלגיה מעולם.

מה מאפיין חולי פיברומיאלגיה? תחושות של דכאון, פסימיות, רגשות אשמה, חרדות וביקורת עצמית קשה נפוצות מאוד בקרב חולי פיברומיאלגיה. 

לכל חולי כאב הכרוני והפיברומיאלגיה שפגשתי היה רקע של טראומה (נקודתית או מתמשכת) או סביבה מדכאת, מבטלת, מלחיצה או מזניחה בילדות. רובם סבלו מעומס מחשבתי ורגשי גבוה ונטיה לביקורת עצמית קשה.

לכן, גם אם לנטיה גנטית יש תפקיד מסויים שמגדיל את הסיכויים לפיברומיאלגיה אצל אנשים בעלי רקע משפחתי דומה, בפועל פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית והכוונה היא לא ל"מחלת נפש" אלא למצוקה שנובעת מהמצב והרקע הנפשי של האדם. 

חשוב להבין שמה שקרוי כיום "נפש" או "רקע נפשי" הוא למעשה מכלול של תפקודים נוירולוגיים במח האדם ומכיוון שמערכת העצבים שלנו (כולל המח) כוללת גם את תהליכי החשיבה, התהליכים הרגשיים וגם התפקודים הגופניים שלנו, אפשר להבין שמתח רגשי ומחשבתי גבוה לאורך זמן יעורר מתח באיזורים נוספים במח ובמערכת העצבים ויגרום למצוקה נוירולוגית שיכולה בקלות להתבטא בכאבים כרוניים כמו גם בחרדות, בלבול, חוסר מיקוד וקשיים והפרעות נוספות.

גם כיום, יש קושי רב לאבחן פיברומיאלגיה מכיוון שהיא לא ניתנת לאיבחון על ידי בדיקות דם או סריקות פשוטות, עצם הקושי באבחון יכול לרמז על כך שפיברומיאלגיה היא אפילו לא תופעה אחת ספציפית וקבועה כמו במקרה של מחלות "קלאסיות", אלא מקבץ של סימפטומים שונים שמשתנים מאדם לאדם.
 

מה גורם לנו לפתח פיברומיאלגיה וכאב כרוני?

כעקרון, גנים שונים יכולים לבוא או לא לבוא לידי ביטוי (כלומר להיות פעילים או לא להיות פעילים) בהתאם לתנאים סביבתיים שונים ולמצב שבו אנו חיים. לכל אחד מאתנו יש מאגר עצום של גנים שלא באים לידי ביטוי ולכן מה שמשנה באמת הוא מה גורם לגן מסוים לבוא לידי ביטוי ומה לא, מה מפעיל את אותן נטיות גנטיות במידה והן אכן קיימות בנו?

ויותר חשוב – איך בעצם אנחנו מייצרים חווית חיים נעימה ומשוחררת מכאב וסבל?
 

אם נחשוב שפיברומיאליגה היא מחלה גנטית נטו, זה משאיר אותנו עם מעט מאוד אפשרויות מעשיות לריפוי, אך כיום אין שום מחקר שהוכיח קשר ישיר ומובהק בין גנטיקה לפיברומיאלגיה, מדובר רק על נטיות סטטיסטיות בלבד.

לעומת זאת, אם נבין שפיברומיאלגיה היא בעיקר מחלה נפשית, ושוב נבין שלא מדובר ב"מחלת נפש" אלא במחלה על רקע מצב נפשי (נוירולוגי) מסויים, זה משאיר לנו הרבה מאוד אפשרויות לעזור לעצמנו ולמזלנו, ברוב המקרים שבהם נתקלתי ניתן היה להקל משמעותית על הכאב באמצעות כלים טבעיים ומעשיים של התייחסות נכונה לעולם הפנימי שלנו – עולם הרגשות, המחשבות והתחושות שלנו. 
 
כשילד או ילדה גדלים בצל הורים פסימיים, מזניחים, מלחיצים מאוד או אלימים (פיזית או מילולית) סביר מאוד שהם יאמצו ויפתחו צורות חשיבה מלחיצות, ביקורתיות ואף אלימות כלפי עצמם. אותן צורות חשיבה לא נעימות ומלחיצות מעוררות מתח כרוני במערכת העצבים שעם הזמן יכול להוביל לחרדות, דכאון, חוסר ערך עצמי ובטחון עצמי נמוך ועם הזמן גם לכאב כרוני ומחלות פיזיות המושפעות מגורמים נפשיים (פסיכוסומטיות).
 
ילד שחווה את הוריו כלחוצים, חרדתיים, ביקורתיים ודואגים, לרוב יתפוס גם הוא את עולמו כמסוכן ומלחיץ וירבה לדאוג, לבקר את עצמו ולחשוב מחשבות שמעוררות מתח ולחץ במערכת העצבים שלו. ויש כמובן את ההשפעות הסביבתיות והחברתיות, הדרישה להצליח ולהיות "כמו כולם", הציפיה שנרגיש ונתנהג "בסדר" ושנעמוד בקצב חיים שהוא מאוד לא טבעי לנו – גורמים נוספים למתח כרוני במערכת העצבים שלנו.
 

כשכאב כרוני מתפרץ, לפעמים כתוצאה מהצטברות של מתח וטראומות לא מעובדות, הוא לא מתפרץ רק בעקבות פוטנציאלים גנטיים מסויימים. למצב הנפשי שהוא גם המצב הנוירולוגי שלנו, יש הרבה מאוד חשיבות והשפעה. הכאב הכרוני מתפרץ בסופו של דבר מכיוון שהמערכת החכמה שלנו (מערכת העצבים והמח) מזהה סכנה ומגיבה באופן אינטנסיבי בנסיון למנוע אותה.

ומהי אותה סכנה שהגוף שלנו מתריע עליה באמצעות כאב?
עוצמת המתח שמצטבר במערכת הצעבים שלנו כתוצאה מטראומות לא מעובדות, חשיבה מלחיצה שמעוררת מצוקה רגשית, כתוצאה מאורח חיים לחוץ ומלחיץ, חרדתי ולא נעים עד לרמה שזה באמת מסוכן לגוף שלנו. 

מה תפקיד הכאב בגוף שלנו?

באופן טבעי, כאב הוא מנגנון שמטרתו היחידה היא להגן ולהתריע על סכנה, לעורר את תשומת ליבנו למה שזקוק להתייחסות ומענה בגוף שלנו בדומה לפצע או חבלה כלשהי שמעוררים בנו כאב כדי שנשים לב וניתן מענה הולם. 
 
ילדים שגדלים בתחושה שהם לא מוגנים, שהם לא בטוחים, שהם "לא מספיק טובים", נוטים לפתח צורות שונות של מגנוני הגנה פנימיים שיכולים להתבטא עם הזמן גם ככאב כרוני בגוף שמתעורר ומתריע על סכנה שוב ושוב על סכנה וצורך בהגנה ובטחון.
 

אני יכולה להעיד על זה מתוך החוויה האישית שלי. עד לפני כמה שנים כשעוד סבלתי מכאבי פיברומיאלגיה קשים (ששוב, אף אחד במשפחה שלי לא סבל ממנה), בכל פעם שרופא נתן לי אבחנה כלשהי ובעצם סיפר לי שיש לי "בעיה" שאין לה מענה אמיתי, הרגשתי פחד, הרגשתי בסכנה, הרגשתי חוסר אונים והכאב שלי החמיר.

כל האבחנות הרפואיות בדיעבד הסתברו כלא נכונות ועם זאת הכאב החמיר עם כל אבחנה ואני הבנתי עם הזמן עד כמה התפיסה שלי את עצמי ואת המצב שלי היא בעלת השפעה על המוח ומערכת העצבים שלי ולכן על תחושות הגוף שלי (שהן לא יותר מאיתותים עצביים שקיימים בי).

הבנתי יותר ויותר עם הזמן – פיברומיאליגה היא מחלה נפשית, מחלה שמקורה בנפש או אם תרצו – במערכת העצבים שלנו שמושפעת מאוד מהרקע הנפשי ומצורת החשיבה שלנו.

אפילו השימוש במונח "מחלה" יכול לעורר בנו כאב מכיוון שיותר ממחלה, פיברומיאלגיה היא תופעה טבעית שמתרחשת בגוף כשרמות המתח הנפשי (הנוירולוגי) גואות לאורך זמן ללא פורקן או איזון בריא.

אתם יכולים לשאול את עצמכם כעת: מה מעורר יותר רגיעה ונינוחות בגוף שלכם, לספר לעצמכם שפיברומיאלגיה היא מחלה? או לספר לעצמכם שפיברומיאלגיה היא תופעה חכמה שהגוף מייצר כשהוא מנסה לאזן את רמות המתח שהצטברו בו?

פיברומיאלגיה, כאב וחשיבות המחשבות

מחקרים שעסקו בנושא, מראים שאדם חושב בממוצע בין 50,000 ל-70,000 מחשבות ביום. אם היינו מקליטים יום אחד של מחשבות שלנו, מה היינו שומעים? האם זה היה נעים? מרגיע? מעודד?

כל מחשבה היא למעשה פעילות חשמלית במוח שלנו ומחשבות ביקורתיות, פסימיות, מייאשות ואלימות, הן מחשבות שמייצרות עוד ועוד מתח במערכת העצבים שלנו, עוד ועוד תחושת סכנה וחוסר אונים שיכולה לעורר בנו מתח וכאב.

בבסיסה של פעילות מערכת עצבים שמעוררת כאב כרוני ללא סיבה נראית לעין, ישנו למעשה סטרס, מתח. ישנה בקשה עמוקה וחכמה לאיזון וירידה בעומס העצבי, המחשבתי. ככל שהבקשה הזו לא מקבלת תשומת לב ומענה, היא ממשיכה להופיע שוב ושוב ולרוב (לא בכוונה), אנחנו לא יודעים לתת מענה לצורך העמוק הזה שלנו כפי שגם אני רוב חיי לא ידעתי לשים לב או לתת מענה לצורך החכם של הגוף שלי.

פשוט לא לימדו אותנו איך לעשות את זה ולכן עולות בנו שאלות כמו האם פיברומיאלגיה היא מחלה גנטית? האם פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית? שאלות שמטרתן האמיתית היא ללמוד לתת מענה טבעי ונכון לצורך של הגוף שלנו באיזון המתח במערכת העצבים שלנו.
אולי יותר מכל דבר אחר, פיברומיאלגיה היא תופעה של כאב שמבקש שנשים לב ונשנה משהו משמעותי בצורת החשיבה והחיים שלנו. אני יודעת שזה מה שעזר לי באמת.

האם אלימות היא גנטית?

יש כאלה שיטענו שאלימות או הנטיה לאלימות היא תופעה גנטית מכיוון ששוב, ססטיסטית יותר סביר שאדם יתנהג באלימות אם יש במשפחה שלו מי שנהג באלימות. אך השאלה האם אלימות היא גנטית דומה לשאלה האם פיברומיאלגיה היא מחלה גנטית או מחלה נפשית.

התשובה היא שבעוד שלגנטיקה יש תרומה סטטיסטית, ההשפעה העיקרית היא לא גנטית אלא נרכשת ונלמדת. אלימות היא התנהגות נרכשת ונלמדת מתוך השפעות הילדות והסביבה בשילוב עם חוויות טראומטיות לא מעובדות שמעוררות שוב ושוב תחושת סכנה וצורך בהגנה עצמית.  המשותף לכל הגורמים לאלימות הוא התסכול הרב וחוסר היכולת להביע את עצמנו בבהירות, באופן שהוא נעים ויעיל עבורנו, באופן שמאפשר לנו להרגיש בטוחים ומוגנים.

ומה הקשר בין פיברומיאלגיה, כאב כרוני ואלימות?
 
סריקות מוח מראות שמה שמשותף לתופעות של כאב כרוני, אלימות, שימוש בסמים מסויימים או מצבי טראומה, הם שינויים באיזורים מסויימים של פעילות המח. נראה שמוח של אדם שחווה כאב, דומה בפעילותו למוח של אדם שחושב מחשבות אלימות או טראומטיות.
כלומר שבכל המקרים הנ"ל מדובר בפעילות עצבית שמעידה על מצוקה וצורך בבטחון.

פיברומיאלגיה, כאב כרוני ומערכת האמונות שלנו

השינויים שמתרחשים עם הזמן בפעילות המח עקב מתח וסטרס מצטבר, קורים במשך שנים ולעיתים עשרות שנים. לפעמים עברות 20-30 שנים או יותר לפני שמתחילים להופיע סימפטומים של כאב כרוני. במקרים אחרים (כמו במקרה שלי) הכאב מופיע כבר בגיל ההתבגרות. הסיבה לכך היא לא גנטית אלא הצטברות של השפעות שרובן ככולן קשורות לאמונות שמפעילות את צורת החשיבה שלנו.
 

גם אם נדמה לנו לפעמים שלכאורה לא חסר דבר בחיים, יש מספיק כסף, יש בן או בת זוג, יש משפחה, יש חברים, יש בריאות (למעט כאב כרוני ופיברומיאלגיה) ואפילו נדמה שהילדות שלנו הייתה "ממש טובה", מנסיוני כשמעמיקים להביט פנימה בכנות, מגלים מציאות שונה שמסבירה את המתח המצטבר שגורם לכאב הכרוני שנקרא פיברומיאלגיה.

יש שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדי להבין טוב יותר את מערכת האומונת שנבנתה בנו ואת צורות החשיבה שלנו:
 
האם בבית שבו גדלת היתה תחושה של לחץ להגיע להישגים או השוואות לאחרים?
האם פחדת להביע את רגשותיך ומחשבותיך האמיתיים מול ההורים?
האם היו מסרים של ביטול עצמי והקטנה עצמית בבית?
האם הרגשת צורך להיות בריצוי כלפי ההורים או הסביבה?
האם הרגשת שאת\ה מהווה נטל או עול על המשפחה שלך?
האם הרגשת שלא נותנים לך מספיק תשומת לב ויחס בילדות?
האם חווית יחס אגריסיבי (מילולית או פיזית) בבית?
האם היחסים בין ההורים עוררו בך תחושה של אי נוחות או פחד?
האם אמירות פסימיות, מאיימות, ביקורתיות או מאשימות היו נפוצות בבית שבו גדלת?
האם הרגשת שמתייחסים אליך בעיקר כשאתה במצוקה כלשהי?
האם הרגשת שאת\ה חייב\ת להיות המבוגר האחראי בתור ילד\ה?
האם את\ה מרבה לחשוב מחשבות בסגנון "אני לא מספיק טוב\ה, אני לא בסדר, למה אני לא יכול\ה להיות כמו האחרים?"
האם שידרו לך בילדות שמה שאתה רוצה לא באמת חשוב ושהכי חשוב לעשות את מה ש"צריך"?
האם כיום את\ה עוסק\ת במה שבאמת נעים לך וממלא אותך בסיפוק?
האם קשה לך לבקש עזרה, להרשות לעצמך לנוח ולא להלחיץ את עצמך?
האם אתה מרבה לחשוב ש"עוד לא עשיתי מספיק וזה לא בסדר…"?
האם את\ה נוטה לחוש סטרס וחרדה על בסיס יומי?

האם את\ה חי בעיקר מתוך הקשבה למה שאתה רוצה ושנעים לך או מתוך נסיון לעשות את מה ש"צריך" ואת מה שמצופה ממך?

כל השאלות האלה יכולות לעזור לנו להבין טוב יותר את הרקע שלנו ואת האמונות שמפעילות אותנו.
האם אנחנו מאמינים שמותר לנו להקשיב לעצמנו?
לקבל את עצמנו? להנות, לנוח ולנוע בחיים מתוך הרמוניה פנימית?
או שאנו חיים בתחושת סכנה מתמדת, אמונה שאנו לא מספיק טובים, שהרצונות והרגשות שלנו "לא טובים" ואפילו מסוכנים ושצריך כל הזמן להתאמץ, לעבוד קשה, להלקות את עצמנו ולחיות בלחץ תמידי?

פיברומיאלגיה, גנטיקה, טראומה וסטרס 

זוהי עובדה ידועה שבקרב אנשים שעוברים תאונה, ישנם כאלה שסובלים מכאב כרוני גם שנים אחרי כן ויש כאלה שעוברים תאונות אף קשות יותר ולא סובלים מכאב כרוני בהמשך החיים.
לפי פרופסור דניאלה קידר, 60% מפריצות הדיסק בעמוד השדרה נגרמות מסטרס מצטבר. מסתבר שלרוב האוכלוסייה עם הזמן יש תזוזות בעמוד השדרה אבל הן בכלל לא מורגשות בד"כ.
 

במילים אחרות, הכאב הכרוני הוא תוצאה של פעילות מסוימת במוח שמה שמשפיע עליה הוא האווירה הפנימית והחיצונית. לכן אין זה מדויק לומר שפיברומיאלגיה היא מחלה גנטית ובוודאי שלא גנטית נטו. פיברומיאלגיה היא תוצר של הצטברות של מתח, חוסר כרוני בתחושת בטחון, נחת ושקט נפשי שמתורגם למתח מצטבר במערכת העצבים שכמו מים, בשלב מסויים עולים על גדותיהם כשאין להם מוצא ראוי.

וזה לא אומר שפיברומיאלגיה היא מחלה נפשית כמו מחלות נפש אחרות, זה לא אומר שפיברומיאלגיה היא מחלה "לא אמיתית", ממש ממש לא. מי כמוני יודעת כמה מייסרת, מייאשת ומשתקת יכולה להיות פיברומיאלגיה וכמה קשה ומייאש לראות את חוסר ההבנה של הרפואה והסביבה כלפי מי שסובל מפיברומיאלגיה.

 
זה רק הגיוני שלאחר אירוע מלחיץ או טראומטי, אנחנו נחווה צורך בהגנה, בבטחון כדי להימנע מפגיעה חוזרת. הגיוני שאחרי חיים שלמים שבהם לא הרגשנו מוגנים, בטוחים או נינוחים בתוך עצמנו, יום אחד נרגיש את כל המתח שהדחקנו בצורת כאב במערכת העצבים שלנו ושרופאים יתקשו מאוד לאתר או להבין את מקור הכאב הזה כי בבדיקות שלהם הכל נראה "תקין".
פיברומיאלגיה טיפול טבעי
עדות של משתתפת בקורס לריפוי פיברומיאלגיה עם בלה קרסניץ

פיברומיאלגיה ונוירופלסטיות – יכולת ההתחדשות של המח ומערכת העצבים

גילויים בחקר המוח מתחדשים בקצב מסחרר. רבות מהתפיסות שהיו מקובלות במשך שנים רבות מסתברות שלא נכונות הודות למחקרים חדשים. לדוגמה: פעם מדענים חשבו שהחל מגיל מסויים המוח לא משתנה יותר. מסתבר שאין דבר רחוק יותר מהאמת.

עוד תפיסה שהיית מקובלת במשך שנים היא שאנחנו משתמשים רק בחלק מהמוח שלנו בכל זמן נתון ושבזמן מנוחה המוח שקט. גם זה התגלה לא נכון, מסתבר שאפילו בזמן מנוחה ושינה עמוקה כל המוח פעיל ביותר.

ד"ר לארה בויד (חוקרת מוח) מספרת שאחת התגליות הכי מרגשות כיום היא ההבנה שבכל פעם שאנו לומדים עובדה חדשה או כישורים חדשים, אנו משנים משהו במבנה המוח שלנו, יוצרים קשרים, חיבורים ואיזורי פעילות חדשים. לתכונה זו של המח קוראים נוירופלסטיות.

עד לפני כ-25 שנים, חוקרי מוח היו משוכנעים שאחרי גיל ההתבגרות, השינויים היחידים שמתרחשים במוח הם שליליים כמו איבוד תאי מוח ושחיקה. עם זאת, מחקרים חדשים יותר הראו שלאורך כל חיינו, מתרחשת התארגנות מחדש במוח ושההתנהגות שלנו משנה בפועל את מבנה ופעילות המוח שלנו.

שינויים אלה לא מוגבלים בגיל והם למעשה מתרחשים כל הזמן. התארגנות מחדש של פעילות המח יכולה להוביל לשיקום, התחדשות וריפוי של פעילות המח גם במקרים של כאב כרוני.

את זה אני יכולה לומר מנסיון אישי ומנסיון בהדרכה של חולי פיברומיאלגיה רבים: כשאנו לומדים איך לחשוב באופן שלא מייצר לחץ, מתח וסטרטס, כשאנו לומדים איך לדבר עם עצמנו, איך לייצר חשיבה מאזנת ונעימה ולא מדכאת, מפחידה או מיאשת, כשאנו לומדים איך להתייחס לגוף, לתת מענה לצרכים ולרגשות שלנו באופן שיוצר איזון במערכת העצבים שלנו, כל החיים שלנו משתנים מבפנים החוצה והכאב הכרוני הולך ומתפוגג עם הזמן.

השינוי במוח יכול אמנם לקחת זמן מה, אבל הכאב עצמו יכול להרגע בפרק זמן קצר יחסית מכיוון שעצם למידת גישה חדשה לעצמנו מעוררת איזון מחודש ומורגש מאוד במערכת העצבים שלנו. כך אני נרפאתי וכך אני מסייעת לעוד הרבה אנשים ללמוד בדרך הריפוי העצמי.

פיברומיאלגיה טיפול טבעי
עדות של משתתפת בקורס לריפוי פיברומיאלגיה עם בלה קרסניץ

טיפול טבעי בפיברומיאלגיה – מה שעזר לי באמת

אחת התפיסות השגויות (בעיני) הנפוצות ביותר לגבי פיברומיאלגיה היא שפיברומיאלגיה היא גזירת גורל, ש"ככה זה" ואין מה לעשות חוץ מלקחת משככי כאבים שגם הם לא באמת עוזרים בסופו של דבר.
 

מנסיוני, זוהי גישה מדכאת ולא נכונה שלרוב מועברת אלינו על ידי אלה שלא מבינים כלל את המקור והגורמים לפיברומיאלגיה, שלא חוו בעצמם ולא מבינים את הקשר ההדוק בין חשיבה, מערכת האמונות שלנו, טראומות, המח ומערכת העצבים החכמה שלנו.

מנסיוני אני יכולה לומר שפיברומיאלגיה היא מחלת כאב קשה, מייסרת מאוד אך בו זמנית מאוד מושפעת מהמצב הנפשי שלנו, ממערכת האמונות וצורות החשיבה שלנו שבסופו של דבר מסתכמות בפעילות המח ומערכת העצבים שלנו.

כשהייתי מאוד ביקורתית כלפי עצמי, כשחשבתי שאני לא מספיק טובה, כשהלקתי את עצמי על מה שלא עשיתי או לא הספקתי, כשהשוותי את עצמי לאחרים, כשהדחקתי את החוויות הטראומטיות שלי, כשניסיתי להיות "בסדר" ולשדר הצלחה, יצרתי בלי לשים לב מתח וסטרס עצום במערכת העצבים שלי והכאב הלך וגדל עד שנהיה משתק, עד שלא יכלתי לזוז מהבית במשך ימים שלמים.

כשהתחלתי לחקור לעומק, כשהתחלתי ללמוד על החוכמה של הגוף, על הקשר בין המח, מערכת העצבים, החשיבה ותופעות של כאב וחרדה, נפתחו בפניי אפשרויות חדשות לגמרי.

הבנתי שאם אמשיך לספר לעצמי ולהאמין שפיברומיאליגה היא מחלה גנטית או שפיברומיאלגיה היא מחלה נפשית ושאין מה לעשות עם זה, אני פשוט גוזרת על עצמי חיים של כאב וסבל.

וכשבחרתי לחקור, לבדוק ולהאמין שיש אפשרות אחרת, באמת גיליתי שהכאב השתחרר ממני הרבה יותר מהר ממה שדמיינתי וגם אם הוא מופיע מידי פעם כמו למשל אחרי תאונה קטנה שעברתי עם הרכב או אחרי לידת הבת שלי (בעוצמה נמוכה ןלזמן קצר מאוד יחסית לעבר), אני יודעת איך להיעזר בו כדי להקשיב לעצמי, לשים לב שהכאב הוא רק תזכורת חכמה למשהו שהיה חשוב לי ושהתעלמתי ממנו, מרגשות או צרכים שניסיתי "לשים בצד" והכאב הזכיר לי אותם.

וכשאני מקשיבה לעצמי ונזכרת, הכאב מתפוגג ברגעים וזה עדיין מרגיש לי לפעמים כמו קסם. מי שחווה כאב כרוני יודע כמה עונג יש בהקלה וכמה עונג יש בגילוי שאנחנו יכולים לעזור לעצמנו על ידי כלים טבעיים, למידה, ישום והתייחסות מאוזנת ובריאה לעצמנו, לחשיבה, לרגשות ולגוף שלנו.

לסיכום: 
האם פיברומיאלגיה היא מחלה גנטית? התשובה היא שלא גם אם קיים קשר סטטיסטי
האם פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית? התשובה היא שהיא נגרמת כתוצאה מהתנהלות לא מאוזנת של מערכת העצבים והמח שלנו אך היא לא "מחלה נפשית" במובן הקלאסי.
האם יש טיפול טבעי בפיברומיאלגיה שבאמת עובד? התשובה היא שכן ואני יכולה להעיד על כך ממקור ראשון וגם רבים מהאנשים שזכיתי ללוות מעידים על כך.

מתעניינים בטיפול טבעי בפיברומיאלגיה בגישה שעוזרת לאזן את המח ואת מערכת העצבים, לשחרר באופן טבעי את המטען הטראומטי ולהינות מחיים ללא כאבים?
בלה קרסניץ מלווה בתהליכים אישיים (במפגשים פיזיים או און-ליין) ובקורסים קבוצתיים און-ליין – לחצו להצטרפות למחזור הקרוב
לתיאום פגישה ומידע נוסף צרו קשר עם בלה בטלפון או ווטסאפ: 0543988873
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של בלה לריפוי פיברומיאלגיה בדרך טבעית
להצטרפות לקבוצת ווטסאפ (לקריאה בלבד) לעדכונים ושיתופים נבחרים של בלה
להורדת הדרכה לריפוי עצמי של בלה קרסניץ (בחינם)

מעוניינים לשמוע עוד על הגישה של בלה קרסניץ לריפוי טבעי, יעיל ויסודי של פיברומיאלגיה, כאב כרוני וקשיים רגשיים ונפשיים במסגרת ליווי אישי או קורסים און-ליין?
מלאו פרטים ובלה תיצור אתכם קשר בהקדם:

פיברומיאלגיה מחלה גנטית
עדות של משתתפת בקורס לריפוי פיברומיאלגיה עם בלה קרסניץ
פיברומיאלגיה מחלה נפשית
עדות של משתתפת בקורס לריפוי פיברומיאלגיה עם בלה קרסניץ
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?

מוזמנים למפגש הקרוב שלי, להשתחרר מכל דילמה או כל קושי נפשי באופן טבעי ונעים
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר לטלפון: 0522263761
בואו נשמור על קשר 🙂 אני משתף את מסע החיים שלי ואת כל התובנות המרפאות שאני מגלה.
רוצים להתעדכן בתובנות ותכנים חדשים שאני משתף? 
הנה 3 דרכים פשוטות: עקבו אחריי בפייסבוק, הצטרפו לערוץ היוטיוב שלי והצטרפו לקבוצת ווטסאפ יעודית (לקריאה בלבד) שבה אני משתף תובנות נבחרות ועדכונים על מפגשים וסדנאות מידי פעם:

השאר תגובה

2 תגובות
  1. שירי הגב

    מאמר/פוסט/כתבה מעשיר, מלא בידע וחוכמה. הנגשה של נושא חשוב כל כך ולא רק בהקשר של פיברומיאלגיה אלא כתפיסת עולם שכל אדם באשר הוא ומצב הגוף נפש שלו צריך לקרוא ולדעת.
    תודה עליכם 🙏❤️

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

תודה, הודעתך נשלחה :)

רוצים להינות מתובנות והדרכות מרפאות, מעצימות ואוהבות?

הרשמו לרשימת התפוצה שלי (אני שולח מייל אחת לשבוע-שבועיים) וקבלו במתנה את המדריך המעשי לקבלה ואהבה עצמית

מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית
דילוג לתוכן