סקס, רגשות, אהבה וטנטרה של הלב

מיניות. למי מאתנו אין קושי במקום הזה? גם כגברים וגם כנשים גדלנו בחברה שבה נושא המיניות זכה לעיתים קרובות לגינוי, התעלמות, הדחקה, האשמה ואלימות.

במקום הזה כולנו פגיעים, רגישים וחשופים ויחד עם זאת המקום הזה הוא פלא, הוא קסם, הוא מקום של מפגש מיוחד שלנו עם אנרגיית החיים שלנו ואחד עם השניה באינטימיות עמוקה, אהבה, תשוקה וחופש.

גם היום כשלכאורה נושא המיניות הוא פתוח יותר לדיון ונמצא במודעות שלנו, עדיין יש הרבה מאוד הכחשה, הסתרה ותחושה של "לכלוך", פחד לא מודע ואשמה סביב הרגשות שקשורים למיניות שלנו.

אני מוכרח להודות שגם היום כשאני שומע את המילה סקס, משהו בי מתרגש ומסתקרן ויחד עם זאת, חלק מסויים בי מתכווץ ומרגיש צורך להסתתר. וזה לא בגלל שאני נגד, ההפך… באופן אישי, מאז ומעולם הייתי בן אדם מאוד מיני.

מאז שגיליתי את המיניות שלי כילד, התחושות האלה ריתקו וריגשו אותי. אבל מכיוון שאף אחד לא דיבר איתי על זה, תמיד גם הרגשתי אשם, "סוטה" וראוי לגינוי מכיוון שחשחבתי שעשיתי משהו אסור ולכן הרגשתי צורך מתסכל להסתיר את המיניות שלי, למרות שלכאורה לא חוויתי שום טראומה מינית.

עבור ילד או ילדה, לפעמים העדר שיחה או מודעות מצד ההורים לנושא המיניות יכולים להביא לרגשות מאוד קשים.

ועם זאת, תמיד הרגשתי בבית בתוך מיניות כששמתי את רגשות האשמה שלי בצד והרבה מאוד שנים השתמשתי במיניות כמקום לברוח אליו, להסתתר בו ולהכחיש את כל הכאב, הצער, הבושה, חוסר הערך והיאוש שהרגשתי כלפי עצמי. זה גרם לי להרבה מאוד סבל, תסכול ובושה קיומית ולהרבה רגעים של התרגשות עצומה ותחושת איבוד שליטה והתמזגות.

לצד העונג וההתרגשות הרגשתי שיש בי משהו "סוטה", מלוכלך ולא ראוי לחיות בחברה אנושית. תחושה קשה ולא נעימה שניסיתי להדחיק במשך שנים.

אם יש נושא מהותי שבעיניי מקבל מעט מידי תשומת לב למרות הפתיחות המיניות לכאורה, הוא נושא המיניות. ועוד יותר מזה כשמדובר במיניות שלוקחת בחשבון גם את הרגשות שלנו, את החוויה האינטימית והאוהבת שלנו עם עצמנו ועם הפרטנר שלנו.

אני רוצה לדבר על מיניות לא כעל רעיון, לא כעל ניסיון "ללמד" את הדרך ה"נכונה" להיות במיניות או על שיטות וטכניקות טנטריות. מה שמרגיש לי נכון ומרפא יותר מהכל זה לשתף ממקור ראשון, אנושי וכנה את התובנה והחוויה שלי. זה מרגיש לי כמו ריפוי עצום לנושא המדהים והכאוב הזה…מיניות.  נושא שהוא כל כך כנה, כל כך אוהב וכל כך…אנחנו.

מיניות, פחד וצורך בבטחון

בעיניי, ההתייחסות שלנו לנושא המיניות היא סימפטום להתייחסות שלנו לעולם הרגשות שלנו. כילדים כולנו למדנו שאין מקום לכל רגשות שלנו. מיניות היא רק תחום אחד שבו רובנו הרגשנו צורך להסתיר, להדחיק ולהחביא את הסקרנות הילדית והתשוקה הטבעית שלנו.

כילדים חווינו לא פעם את התחושה שאסור לכעוס, אסור לפחד, אסור להביא התרגשות, אסור לבקש יחס או תשומת לב…אסור ואסור ואסור…באינספור דרכים רובנו חווינו שוב ושוב את ה"לא" הכל כך מתסכל ומכאיב מצד הורינו. "לא" לתשוקה הטבעית שלנו, "לא" לתחושות של נזקקות ופחד, "לא" לתחושות של התרגשות והתלהבות, "לא" לתחושות של כעס ותסכול.

בלי להאשים את ההורים שלנו או לגרוע מהאהבה שהם כן נתנו לנו (הרי גם להם הייתה ילדות והורים שעשו להם את אותו הדבר ובמקרים רבים הילדות שלהם הייתה הרבה יותר אלימה וקשה משלנו), אנחנו עדיין יכולים לראות ולהבין את הכאב הרגשי שאנחנו נושאים. כשילד או ילדה חווים שוב ושוב תחושה של נטישה, איסורים, חוסר סבלנות ונטישה, משהו בנו חייב להתכווץ.

אפילו אם לא חווינו טראומה מינית מובהקת, משהו במקום שבו אנחנו רוצים להתמסר לתשוקות הטבעיות שלנו כבר מכווץ, כבר מרגיש קצת אשם, קצת מוסתר, קצת לא בסדר.

זו לכאורה שאלה טריוויאלית אבל מבחינתי היא משקפת משהו חשוב: למה כילדים הרגשנו צורך להסתיר את המיניות החדשה שגילינו מהורינו?

למה זה הרגיש לנו כמו "סוד", כמו משהו "אסור" או סודי?

מעטים הם האנשים שיכלו מגיל צעיר מאוד לשתף את הוריהם בנושא המיניות. רובנו גדלנו עם סוד ומשהו בנו מרגיש כך גם היום. והמקום הילדי והחמוד הזה שבנו, הוא מנסה לגונן, לא לאפשר למישהו לראות אותנו במקום שנתפס כ"חולשה" או כ"לא בסדר". רק שלא יכעסו, רק שלא ינדו, רק שלא ינטשו אותנו שוב. המקום הילדי הזה חיי בנו והוא מקום אוהב וחכם, הוא יודע שאנחנו זקוקים יותר מהכל לתחושה של ביחד והוא מוכן להקריב את החופש להרגיש תשוקה מינית טבעית ומלאה בשביל זה.

וכשהמקום הילדי הרגיש, הפגיע והחמוד הזה שבנו חווה בנוסף לכיווץ הראשוני בילדות, גם טראומה, הטרדה ופגיעה מינית, כמו שקורה כמעט לכל אשה בעולמנו, הוא מתכווץ עוד יותר והכאב, הפחד ורגשות האשמה שלו מתעצמים פי כמה. ומי יכול שלא להבין אותו? מי יכול להאשים אותו?

בתוכנו אנחנו תמיד מנסים להגן על עצמנו, על הלב שלנו. במודע או שלא במודע, אנחנו תמיד מנסים ליצור תחושת בטחון, ובטחון יכול לבוא רק מתוך תחושת אישור עמוקה ושייכות כי לבד זה תמיד מפחיד. בגלל זה כל כך חשוב לנו להסתיר את מה שנפתס בעיניינו כ"לא בסדר" ולא רק בתחום המיני. הצורך הבסיסי שלנו בבטחון הוא עמוק וטוטאלי ומנהל את רוב המחשבות והמעשים שלנו במודע או שלא במודע.

מיניות, שליטה והפחד מאהבה ותשוקה

יש משהו קצת עצוב בהרגשה שלי, שקרה לנו כבני אדם וכחברה. בגלל היעדר תחושת בטחון בסיסית ואמיתית בילדות, רובנו למדנו לפחד מאהבה ותשוקה. מה לומדים ילד או ילדה שחווים חוסר באהבה, בקרבה, בחיבה ואישור בילדות?

אנחנו לומדים להיות בשליטה. משהו בנו מתעורר והופך להיות רציני, "בוגר" ו"אחראי". משהו בנו מבין שאי אפשר להמשיך להיות ילדים. שילדות זה מסוכן…שלהרגיש זה להפגע. שלהיות רגשיים, מלאי תשוקה ואהבה זה מסוכן מאוד. שחייבים ריסון ושליטה.

רגשות ותשוקה הם עולם לא צפוי. מה מבקשת מאתנו האהבה והתשוקה שבנו? היא מבקשת רק שנתמסר. נתמסר לעצמנו, לתשוקות, לרגשות ולגוף שלנו. נתמסר באופן מודע, נוכח, כנה.

יש חוויה שלעיתים קרובות אנחנו מפרשים אותה כהתמסרות, אבל היא למעשה נטישה עצמית. יש לנו אפשרות לנטוש ולהפקיר את הגוף שלנו כך שלמעשה למישהו שמתבונן מהצד זה יראה שאנחנו מתמסרים ומאבדים שליטה. אבל זה לא בהכרח כך. התמסרות היא אמיתית רק כשאנחנו נוכחים ברגע. קשובים לגוף וללב שלנו, מודעים לרגשות שלנו ושל הפרטנר שלנו ויחד עם המודעות הזו מרשים לעצמנו להתענג, להרגיש, לפחד ולרצות.

זו נקודה חשובה מאוד בעיניי: התמסרות היא התמסרות רק כשהיא מודעת. רק כשהיא באה מתוך הנוכחות שלנו בגוף, ברגש בחוויה של הרגע.  בכל מקרה אחר מדובר בנטישה עצמית וזה תמיד כואב ולא נעים בסוף.

ואגב, במודעות הכוונה היא לא לחשיבה, ביקורת עצמית או ניסיון להיות בשליטה, אלא להקשבה נטולת מאמץ לגוף שלנו, לרגשות שלנו, לתשוקות שלנו וללב שלנו.

מעשה האהבה – מפגש עמוק ומאפשר

כדי להינות באמת ממעשה האהבה, אנחנו זקוקים לתחושת בטחון. גם כגברים וגם כנשים, כדי שנוכל באמת להתמסר באופן מלא, משחרר ומדהים לאותה תשוקה מינית, טבעית ובריאה בנו, אנחנו זקוקים לתחושת בטחון בסיסית. בטחון בכך שזה בסדר להרגיש, בסדר לרצות ובסדר לאבד שליטה ולהתמזג עם חוויה כל כך עוצמתית, מעוררת ומשחרר בו זמנית.

תחושת בטחון אמיתית בעיניי לא נובעת מניסיון לאחוז בכח בפרטנר שלנו, להפוך אותו ל"אחד והיחיד", לנסות לחייב אותו או אותה להיות הפרטנר האקסקלוסיבי שלנו. בניסיון כזה יש הרבה מאמץ וניסיון לקבל אישור מבחוץ. ואגב, אני לא פוסל כאן מערכות יחסים מונוגמיות, בעיניי יש קסם ויופי עצום במערכת יחסים אינטימית ואקסקלוסיבית בין גבר ואשה (או לצורך העניין בין גבר לגבר או אשה ואשה), אבל אני מדבר כרגע על העקרון הבסיסי של מה שבאמת נותן מענה לצורך שלנו בבטחון.

הצורך שלנו בבטחון קשור להרגשתי בעיקר למודעות והקשבה. כשאני נמצא במפגש מיני עם בת זוג, מה שאני הכי אוהב זה כנות, הקשבה והתמסרות טוטאלית. התמסרות שיכולה לקרות רק מתוך הקשבה שלי לעצמה ושלה לעצמה. במקום הזה אפשר לשתף בכנות בפחדים שלנו, בחששות שלנו, בתשוקות שלנו, בהתלהבות שלנו ובהתרגשות שלנו. אפשר לקחת את הזמן להרגיש איך הגוף מתעורר ויחד עם ההתרגשות והתשוקה יש גם פחדים, מקומות ילדיים שמתכווצים, מקומות שמזכירים לנו שזה יכול להיות מסוכן, שאפשר להפגע.

הנטיה הטבעית שלנו היא להדחיק את הקולות האלה ולהזכר בהם רק אחרי שסיימנו את האקט המיני. אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. אני מגלה יותר ויותר שהמיניות, התשוקה והאהבה שלי מביאות אותי למפגש מדהים ומרגש עם בת הזוג שלי דווקא כשאני מסכים לראות ולהרגיש גם את מה שפוחד בי, מה שמתכווץ וגם את מה שרוצה, משתוקק ומתרגש.

בעצם אפשר לומר שזה הכי כיף כשיש מקום לכולי במפגש הטוטאלי הזה. שאפשר לקחת את הזמן, להסתכל בעיניים, להפגש במקום רגשי, כנה ומשותף. כשאפשר לקחת זמן להקשיב לעצמנו ואחד לשניה. לתת לילד ולילדה האלה את הזמן שלהם להסתקרן לגלות, לנשום ולהרגיש ביחד.

מפגש כזה מאפשר לשני הצדדים את תחושת הבטחון הבסיסית שאנו זקוקים לה, ומתוך תחושת הבטחון הזו, קרבה אמיתית, תשוקה, התרגשות והתמסרות יכולות להתרחש באופן טבעי.

אני מרגיש שכשאני מרשה לעצמי להיות בקרבה אמיתית לעצמי ולרגשות שלי, אני יכול ליצור קרבה ואניטימיות אמיתית עם הפרטנרית שלי ומשם המיניות והתשוקה בינינו הופכות באופן טבעי למפגש מרפא, מעצים, מרגש ומדהים שבתוכו שנינו יכולים להתמסר, לחוות, להרגיש הכל ולהיות חופשיים ביחד.

תמונה שאהבתי – מעשה האהבה שבלב

טנטרה של הלב – מעבר לטכניקות ושיטות

המפגש הכנה והאוהב הזה שלנו עם עצמנו ושלנו עם הפרטנר שלנו בתוך מיניות, תשוקה ואהבה, זקוק יותר מהכל לנוכחות ולהקשבה עמוקה שלנו. ואגב כשאני אומר אהבה, אני לא מתכוון בהכרח לסיפור של אהבה רומנטית שקשורה לחתונה ובטחון שבא מתוך ניסיון להבטיח בעלות בלעדית על האדם שנמצא מולי.

באהבה אני מתכוון להקשבה עמוקה, רגישה, כנה ואוהבת בראש ובראשונה שלי לעצמי. מתוך הקשבה כזה יכול להוולד מפגש הדדי של אהבה שהיא בטחון וחופש…בטחון וחופש להינות מכל מה ומי שאנחנו במפגש כנה ומרפא.

מתוך אהבה כזו יכול להוולד קשר זוגי אינטימי או חברות אנושית טובה. מה שזה לא יהיה, מדובר במפגש כנה ואמיתי שמשאיר את שני הצדדים בתחושה של ביחד, מלאות, ריפוי, סיפוק והודיה. וזה משהו חשוב שלמדתי, בטחון אמיתי בא מתוך תחושה של ביחד ולהרגיש ביחד אפשר רק בתוך עומק של הקשבה. כשזה שטחי, זה לא מרגיש באמת ביחד. כשזה עמוק, אנחנו מרגישים ביחד, בטוחים וחופשיים כמו ילדים לחקור, לגלות ולהתרגש מכל קשת הרגשות והתשוקות המדהימות שלנו.

האיכות הזו של מפגש נוכח, קשוב, סקרן, פתוח לגילוי והתרגשות  היא בעיניי טנטרה. טנטרה מבחינתי היא איכות ולא טכניקה.

אמנם קיימות הרבה מאוד שיטות וטכניקות טנטריות, שיטות שעוזרות לרפא, לחזק ולהעצים חלקים שונים בתוכנו ולפתח מודעות עמוקה יותר לגוף, לנשימה ולנפש שלנו, אבל מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא איכות שהיא מעבר לטכניקות או יותר נכון, לפני טכניקות.

הפשטות הזו שילדים מכירים כל כך טוב, פשוט להסתקרן, להקשיב, לשחק ולגלות ביחד את עומק הרגשות, התשוקה, הגוף והנפש ביחד…זה לא באמת מצריך טכניקה. יותר מזה, הרי הצורך הבסיסי שלנו בבטחון ואהבה, לא יכול להתמלא לחלוטין על ידי שום שיטה או טכניקה מכיוון שכל שיטה או טכניקה כוללת רעיון מסויים של מאמץ, של ניסיון לשנות את עצמי ואפילו אם זה בשם המודעות והקבלה העצמית.

אז אני לא נגד טכניקות ושיטות. בחיי למדתי וחקרתי לא מעט שיטות וטכניקות טנטריות, רוחניות ואחרות. אבל יחד עם זאת, אני מגלה יותר ויותר עם הזמן שאני לא זקוק להן. אני מגלה שהלב שלי, הגוף שלי והתשוקה שלי באים לידי ביטוי מרגש, כנה ואותנטי יותר ויותר דווקא כשאני מרפה מרעיינות של "מה נכון" ו"איך כדאי" ומרשה לעצמי להקשיב, להסתקרן, לגלות ולהתרגש ביחד, להביע את עצמי ולהקשיב לכל החושים שלי.

במיניות כמו בחיים בכלל, אני אוהב להתמסר לכל החושים שלי…להיות נוכח, לא לדעת מה יקרה, להסתקרן וללמוד משהו חדש בכל פעם. להיות קשוב והדדי כי מתוך הקשבה כזו אני פורח…ומתוך הקשבה עמוקה והתמסרות אנחנו מקבלים מתנה גדולה…את היכולת להינות מהתשוקה, האהבה והחיוניות שאנחנו ולהרגע ביחד…לנוח…לעבור גלים של גילוי, התרגשות ומנוחה ולצאת בתחושה שאנחנו באמת חופשיים ביחד…שאנחנו ביחד במסע הקסום הזה שנקרא חיים.

הפנטזיה המינית – רגשית האישית שלי

התלבטתי הרבה בנושא הזה. לפני כמה שבועות עלה בי רצון לתאר ולכתוב את הפנטזיה המינית – רגשית – נפשית הכי עמוקה שלי. זה הרגיש לי כמו ריפוי לעצמי לכתוב את זה.

אחרי שכתבתי, הרגשתי רצון לשתף את זה עם העולם. כמובן שמייד עלו בי קולות של פחד שאמרו שזה מסוכן, שזה לא לעניין, שאנשים לא יבינו ולא יקבלו אותי. אני עובד עם אנשים בתהליכים עדינים של טיפול, ריפוי, הדרכה וצמיחה אישית. אני עוזר לאנשים לקבל ולאהוב את עצמם ובדרך גם את עצמי וזה בטח לא מתאים שאשתף במשהו כל כך אישי.

הפחדים שבי הזהירו אותי שלפרסם פנטזיה אישית שלי זה מסוכן, זה אסור, זה מגונה, זה יפגע בי, שאנשים לא ירצו לבוא אלי יותר, שיחשבו שאני "סוטה".

והקשבתי לקולות האלה בתוכי, אפילו התייעצתי עם לא מעט חברים בנושא הזה. בסופו של דבר אני מרגיש שהפחד שלי כמו גם הפחד של רבים מאתנו לקרוא ולשתף בפנטזיה המינית-הרגשית שלנו, נובע בעיקר מאותו מקום ילדי ומכווץ בתוכנו שחווה חוסר באהבה בילדות ומרגיש שצריך להחביא ולהסתיר את התשוקה המינית שלנו ושזה מגונה, אסור ולא יפה.

אני רוצה לתת מתנה למקום הזה… אני רוצה להיות מראה אוהבת למקום הילדי והמכווץ הזה בתוכי ולשתף את הפנטזיה המינית-רגשית שלי עם העולם. אבל כדי לעשות את זה ברגישות ומתוך התחשבות ברגשות, אני לא אשתף אותה עם עם כל אחד או אחת.

בחרתי לשתף את הפנטזיה האישית שלי רק עם מי שבאמת מעוניין בכך ומרגישה שזה יכול להיות נעים ומרפא לקרוא וידוי כזה. היא לא תפורסם בפייסבוק או באתר שלי כדי שמי שלא ירצה להחשף לתוכן הזה, לא יתקל בה במקרה. עבור מי שרוצה לקרוא את הפנטזיה שלי אני אשלח אותה באופן אישי באמצעות המייל.

כדי לקרוא את השיתוף האישי והחושפני הזה שלי שמרגיש לי כמו ריפוי למקום מאוד אינטימי בתוכי, פשוט הזינו את כתובת המייל והפנטזיה האישית שלי תישלח אליכם. וכמובן אשמח לקבל כל פידבק בנושא.

אני רק רוצה להבהיר שהפנטזיה שלי לא כוללת שימוש במילים "גסות" אבל היא כן מתארת באופן חוויתי מאוד את מעשה האהבה שלי עם אשה מבחינה פיזית, רגשית ונפשית וכמובן אני מבקש שתקראו אותה רק אם אתם מעל גיל 18.


דואר אלקטרוני : 


*אני מאשרת שאני מעל גיל 18.

לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?

תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר לטלפון: 0522263761
בואו נשמור על קשר 🙂 אני משתף את מסע החיים שלי ואת כל התובנות המרפאות שאני מגלה.
רוצים להתעדכן בתובנות ותכנים חדשים שאני משתף? 
הנה 3 דרכים פשוטות: עקבו אחריי בפייסבוק, הצטרפו לערוץ היוטיוב שלי והצטרפו לקבוצת ווטסאפ יעודית (לקריאה בלבד) שבה אני משתף תובנות נבחרות ועדכונים על מפגשים וסדנאות מידי פעם:

השאר תגובה

2 תגובות
  1. צפנת הגב

    יפה מצידך של פרסמת את הפנטזיה בגוף הטקסט ונתת אפשרות ואופציה לבחור את מה שטוב ונעים לי בתור אדם . מעריכה………

    • אלי קרסניץ הגב

      תודה, חשוב לי לכבד את הרצון והגבול של מי שקורא וזה בעצם להכבד את הגבול שלי וליצור יחסים נעימים.
      זה גם הבסיס למיניות טובה אגב לדעתי.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

תודה, הודעתך נשלחה :)

רוצים להינות מתובנות והדרכות מרפאות, מעצימות ואוהבות?

הרשמו לרשימת התפוצה שלי (אני שולח מייל אחת לשבוע-שבועיים) וקבלו במתנה את המדריך המעשי לקבלה ואהבה עצמית

מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית
דילוג לתוכן