אמונה עצמית, או היכולת להאמין בעצמי, היא במילים אחרות ביטחון עצמי: אותה תחושה נעימה ומחזקת של רוח במפרשים ושל "אני יכול". זהו אותו כוח פנימי שקט שמניע אותנו קדימה, מאפשר לנו לממש את הרצונות שלנו, להרגיש שווים ומוערכים, ולחיות בתחושה של יציבות ונינוחות. וזהו אולי גם הדבר שהיה הכי חסר בחיי כילד, כנער וגם במשך שנים רבות כאדם בוגר.
במבט לאחור, כמעט כל מה שהפריע לי לאורך החיים נשען על חוסר ביטחון עצמי.
חוסר ביטחון עצמי כילד שפוחד להיות דחוי, שפוחד להביע את עצמו ואת הרגשות שלו, ומתחבא אפילו מעצמו כדי להרגיש טיפת חופש וערך.
חוסר ביטחון עצמי כנער שחושב שהוא לא מספיק יפה, לא מספיק מעניין ולא מספיק מושך, נער שמחביא את הרגשות שלו במקלט כל כך אטום שאפילו הוא עצמו לא יודע מה יש שם.
וחוסר ביטחון עצמי כאדם בוגר שמרגיש לא מספיק ראוי לאהבה, לאישור ולחברות, אדם שחי ופועל בחוץ אבל בפנים פוחד להודות בתחושת הקטנות והספק שמלווה אותו.
ללא אמונה עצמית, אנחנו חווים ספק מתמיד ביכולות שלנו, נוטים לחוש רגשי נחיתות וחוסר ערך, מתקשים לקבל החלטות ולהרגיש בנוח בעור של עצמנו, ומרגישים לא מעט החמצה ואכזבה. במצב כזה אנחנו נוטים להיות ביקורתיים מאוד כלפי עצמנו, להשוות את עצמנו לאחרים ולחוש קנאה, תסכול וכיווץ.
אבל למה בעצם כל כך קשה לנו להאמין בעצמנו? ואיך אפשר לפתח אמונה עצמית וביטחון עצמי אמיתי בלי להילחם בעצמנו ובלי לשנן סיסמאות מאולצות?
ממה נובע חוסר ביטחון עצמי אצל מבוגרים
זה כבר לא סוד שאמונה עצמית וביטחון עצמי נבנים במידה רבה בילדות שלנו. השפעת הילדות על הבגרות היא עצומה, מכיוון שהילדות היא כמו היסודות של הבניין הנפשי שלנו. כל מחשבה שחולפת בנו היום וכל רגש שאנו פוגשים קשורים באופן הדוק לדרך שבה למדנו בילדות לחשוב על עצמנו ולהתייחס לעצמנו.
רובנו לא גדלנו בבית שבו ההורים שלנו ידעו לתת לנו את מלוא תשומת הלב, האישור ותחושת הביטחון שהיינו זקוקים להם כילדים. שלא באשמתם, הורינו העבירו לנו את חוסר הביטחון והפחדים שלהם באמצעות יחס ביקורתי, מאשים, נוקשה, מבטל או מתעלם.
בנוסף, לא פעם ההורים שלנו העבירו לנו בדוגמא אישית, את חוסר הבטחון וחוסר האמונה העצמית שלהם פשוט כי גם הם עמוק בפנים הרגישו מאוד לא בטוחים בעצמם.
לא פעם אני פוגש אצל רבים מהאנשים שאני מלווה בקליניקה (וגם בעצמי) את אותו כאב ישן של ילד או ילדה שקיבלו יחס מקטין מול הרגשות שלהם:
"תפסיקי עם השטויות שלך"
"מה יש לך לפחד עכשיו?"
"תתגבר, תחייך, תעשה שיהיה נעים לכולם"
האמירות האלה ואמירות דומות להן, שנאמרו לעיתים קרובות מתוך חוסר מודעות של ההורים ולא מתוך כוונה רעה, זרעו בתוכנו ספק עמוק ואשמה. בתור ילדים, לקחנו על עצמנו את הכאב והבושה והגענו למסקנה לא מודעת שמה שאנחנו מרגישים הוא "שטויות", "לא בוגר", "לא מספיק טוב" ולא ראוי להקשבה.
כשהתבגרנו, המשכנו להתייחס אל עצמנו בדיוק באותו אופן שבו התייחסו אלינו בילדות. לכן, גם אם אלפי אנשים יחמיאו לנו היום מבחוץ ויגידו לנו כמה אנחנו מוכשרים, כל עוד בתוך הראש שלנו ממשיך לפעול אותו קול הורי ישן שמטיל ספק, מבקר, מבטל ומאשים אותנו, אנחנו נמשיך להרגיש חוסר ביטחון עצמי בכל תחום: בקשיים בזוגיות, בקריירה, מול אתגרים ואפילו ביכולת שלנו פשוט לנוח.
איך להאמין בעצמי באמצעות הורות עצמית מיטיבה
חיפוש קצר בגוגל בנושא "אמונה עצמית" או "איך לחזק את הביטחון העצמי" מציג אינספור שיטות שמדברות על "תכנות תת המודע", החלפת "אמונות מגבילות" ודקלום משפטים חיוביים.
אבל מניסיון אישי ומליווי של אלפי א.נשים לאורך השנים, גיליתי שרוב השיטות הטכניות האלה דורשות מאמץ אדיר ומייצרות התנגדות פנימית. למה? כי אי אפשר באמת לשקר לעצמנו, וכשאנחנו מנסים לכפות על עצמנו "להרגיש חזקים ובטוחים" בזמן שבפנים אנחנו מפחדים, אנחנו רק משחזרים את אותו יחס כוחני ומתעלם שחווינו בילדות.
מה שעזר לי לפתח אמונה עצמית יציבה הוא הבנה פשוטה ששינתה את חיי:
להאמין בעצמי פירושו קודם כל להאמין לעצמי.
הרי אנחנו פשוט לא יכולים להאמין במישהו שאנחנו לא מאמינים לו. אם אני לא מאמין לעצמי, לכוונות הטובות שלי, לרגשות שלי ולבקשות העמוקות שלי, איך אוכל אי פעם לבטוח בעצמי באמת?
עם הזמן הבנתי שמה שהכי חסר לנו הוא הורות עצמית: היכולת להיות הורים טובים ומיטיבים עבור החלק הרגשי שבתוכנו, שבכל גיל שבו נהיה עדיין מרגיש, פוחד ומבקש ביטחון ממש כמו ילד או ילדה.
אבל כאן עולה שאלה חשובה מאוד: אם יש לי בראש מחשבות שמספרות לי שאני "דפוק", "לא אצליח" או "לא שווה", האם להאמין לעצמי אומר להאמין למחשבות המפחידות והמקטינות האלה?
בוודאי שלא, וכאן טמון ההבדל העצום בין שתי דרכים שונות לגמרי להאמין:
הדרך הראשונה היא להאמין כמו שילד מאמין להורה שלו. אם הורה אומר לילד בן ארבע "יש שריפה בבית, חייבים לברוח!", הילד מאמין לסיפור המילולי כפשוטו ונכנס מיד לבהלה ולחרדה.
הדרך השנייה היא להאמין כמו שהורה חכם מאמין לילד שלו. אם ילד בן ארבע רץ להורה שלו ואומר בבהלה "יש שריפה בבית!", ההורה בודק את המציאות, רואה שאין באמת שריפה, אבל הוא לא לועג לילד ולא מבטל אותו. ההורה מבין שהסיפור על השריפה הוא לא האמת העובדתית, אבל הפחד והמצוקה של הילד מתחת לסיפור הם אמיתיים לגמרי!
בדיוק כך אנחנו לומדים להתייחס אל עצמנו: כשאנחנו פוגשים מחשבות שמספרות לנו שאנחנו "לא מספיק טובים" או שמשהו נורא עומד לקרות, אנחנו מפסיקים להאמין לסיפור המפחיד כפשוטו, ובמקום זאת מאמינים לרגש הפגיע שמתחת לסיפור, לפחד ולצורך שלנו בביטחון, בחיבוק ובהרגעה.
הנה סרטון קצר שבו אני מסביר ומדגים את העיקרון החשוב הזה באופן פשוט ומוחשי:
איך לחזק את הביטחון העצמי בלי להילחם בפחד
כשאנחנו מבינים שביטחון עצמי הוא מערכת יחסים של הורה אוהב עם העולם הפנימי שלו, מתגלה תובנה מפתיעה שמשחררת אותנו ממאבק מיותר:
כל הרגשות שקשה לנו איתם, כמו פחד, חרדה, קנאה, בושה, דכדוך או כעס, הם במהותם ביטוי של חוסר ביטחון עצמי ושל לב שמבקש הגנה.
ומה מבקש מאיתנו החוסר הזה בביטחון עצמי?
ממש כמו ילד שמרגיש חסר ביטחון בסביבה לא מוכרת, הוא לא מבקש ש"נטפל" בו, שנתקן אותו, שנדחיק אותו או שננסה "להתגבר עליו". הוא מבקש רק דבר אחד: שנתייחס אליו ברוך, שנהיה החברים הכי טובים שלו, ושניתן לו להרגיש שבפנים תמיד יש לו גב.
מכאן נולד רעיון שאולי נשמע בהתחלה קצת מוזר, אבל יש בו כוח אדיר: לבטוח בחוסר הביטחון שלי.
כשאני מפסיק להילחם בחוסר הביטחון שלי ומתחיל לבטוח בו, כלומר נותן אמון מלא בכך שיש לי סיבה אנושית ומוצדקת לחלוטין לפחד או להתכווץ, קורה בתוכי שינוי עמוק.
פתאום אני רואה שהלב שלי מעולם לא טעה:
הוא לא טעה גם כשהתכווץ, ברח או הסתגר כדי לא להיפגע שוב כמו בילדות.
הוא לא טעה גם כשסירב לשתף פעולה עם לחץ וביקורת.
והוא לא טועה גם עכשיו, כשהוא פוחד ומבקש הקשבה, אישור וביטחון.
כשאנחנו עומדים לצידנו דווקא במקומות שבהם היינו רגילים לשפוט ולהלקות את עצמנו, החיץ הפנימי נשבר. במקום לבזבז אנרגיה על הסתרה ומלחמה עצמית, נוצרת בתוכנו יציבות פנימית אמיתית.
איך לפתח אומץ: סיפור הלונה פארק ורופא השיניים
"אין לי אומץ", "אני מפחד", "אני לא אמיץ מספיק": אלו מחשבות שחשבתי כל כך הרבה פעמים בחיי, ושמעתי מכל כך הרבה אנשים שליוויתי.
אבל מה זה אומץ באמת? ואיך מפתחים אומץ וביטחון להעז בחיים בלי להכריח את עצמנו בכוח?
כדי להבין איך נוצר בנו אומץ אמיתי ואיך הוא קשור לעולם הרגשי שלנו (שמרגיש וזקוק לביטחון ממש כמו ילד), אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שקראתי לו: "מה עדיף, לונה פארק או רופא שיניים?".
הסיפור הוא על שני ילדים:
ילד אחד רוצה מאוד ללכת ללונה פארק. הוא שמע על המקום הזה דברים נפלאים, מדמיין כמה כיף יהיה לו שם, ומחכה כבר הרבה זמן שההורים שלו ייקחו אותו. ובסוף זה קורה: מגיע היום המיוחל והילד סוף סוף נוסע ללונה פארק עם ההורים.
אבל כל הדרך לשם, ההורים בכלל עסוקים בעצמם ולא בו. הילד מתרגש, מצפה ורוצה לחלוק את ההתרגשות הזו עם ההורים ולקבל מהם אישור ושותפות, אבל הם שקועים בענייני עבודה, במחשבות על העתיד, בכסף ובדאגות. הם לא באמת מקשיבים לו.
וכשהם מגיעים סוף סוף אל המקום הקסום הזה שנקרא לונה פארק, הם לא מתייחסים אליו. הוא שם, אבל הוא לבד. מבחינתם הם עשו את שלהם בכך שהסיעו אותו לשם.
כל השמחה וההתלהבות שלו מתחלפות מהר מאוד בתחושת נטישה, מרירות וחרדה, והלב שלו מתכווץ. האם הוא באמת נהנה בלונה פארק הזה? לא ממש. יותר מזה, נצרב בו פצע רגשי כואב.
בפעם הבאה שהוא יראה לונה פארק, משהו בו יתכווץ והנשימה שלו תתקצר. הוא כבר לא מאמין בלונה פארק, ולא סומך על זה שאפשר ליהנות ולהיות ביחד. עמוק בפנים, כמו שכל ילד עושה, הוא יספר לעצמו שזה בגללו: שההורים לא התייחסו אליו כי הוא לא מספיק טוב או לא מספיק חשוב.
ואת ההתניה הזו הוא ייקח אל המשך החיים שלו ואל מערכות היחסים שלו. בכל פעם שהחיים יזמנו לו "לונה פארק", הזדמנות מרגשת, זוגיות או הגשמה, הוא קודם כל יתכווץ, ירגיש חוסר ביטחון וחרדה לא מוסברת, ולא יאפשר לעצמו להיפתח. לא יהיה לו אומץ, כי עמוק בפנים הוא לא יסכים להיפגע ולהינטש ככה שוב.
ועכשיו למקרה אחר לגמרי: יש ילד אחר שצריך ללכת לרופא שיניים. אף ילד לא אוהב ללכת לרופא שיניים (אני בטוח שלא אהבתי את זה בתור ילד, ופחדתי מזה מאוד). ובכל זאת, הוא צריך ללכת.
אבל כל הדרך אל רופא השיניים, ההורים שלו איתו באמת. הם מקשיבים לו, מבינים לליבו, נותנים מקום לפחד שלו ומשדרים לו שזה בסדר גמור לפחד, ושלא משנה מה יקרה, הם תמיד יהיו שם איתו.
הם לא מנסים לעודד אותו בכוח, ולא דורשים ממנו להיות "גיבור" או "אמיץ". הם פשוט מרשים לו לפחד, מראים לו שגם הם פוחדים לפעמים, ונותנים לו להרגיש שאפשר להיות ביחד גם כשפוחדים.
אותו ילד מגיע לרופא השיניים. ברור שלא נעים לו וברור שקצת כואב, אבל הלב שלו מרגיש עטוף בחום ובאהבה. וכל הביקור הזה, למרות הקושי שבו, הופך לחוויה מחזקת, מעצימה ומקרבת.
הילד הזה קיבל מתנה ענקית לחיים: הוא למד שגם כשכואב או מפחיד, האהבה נמצאת שם והוא לא לבד. לכן, כשהחיים יזמנו לו "לונה פארק" מסוג כלשהו, הלב שלו יהיה מסוגל להאמין, להעז ולהיפתח להתרגשות ולהנאה. יהיה לו אומץ, כי הוא יודע שגם אם ינסה, יטעה או יתאכזב, הוא לעולם לא ינטוש את עצמו ברגע של כאב.
אז מה עדיף, לונה פארק או רופא שיניים?
האמת היא שזה בכלל לא משנה. משנה רק אם יש או אין חיבור, חוויה של ביחד ונוכחות משותפת בחוויה שלנו. אומץ וביטחון עצמי הם הידיעה המוחשית שאנחנו אהובים מבפנים ושאנחנו לא לבד, גם מול ה"לונה פארק" וגם מול "רופאי השיניים" שהחיים מזמנים לנו.
מסר של אמון עצמי וחיבור ליכולת להאמין בעצמך
להאמין בעצמך זו במובן העמוק ביותר חוויה של היזכרות. היזכרות בכך שכבר עכשיו, בדיוק כמו שאת או אתה, מותר להרגיש הכל, מותר לנסות וגם לטעות, ולא צריך להיות "מושלמים" כדי להיות ראויים לאהבה, להערכה ולביטחון.
אני רוצה לסיים במסר אישי של אמון, מסר שהלב של כולנו צמא לשמוע:
לא משנה מה אמרו או סיפרו לך בעבר, ואיך הגדירו או קיטלגו אותך.
לא משנה מה ההורים שלך אמרו שאתה יכול או לא יכול לעשות, ומה אומרים היום הקולות המפחידים בראש שלך.
לא משנה כמה פעמים התייאשת, ויתרת, התכווצת או ברחת.
אפשר להאמין בך ולהאמין לך כבר עכשיו.
יש לך סיבה מוצדקת וחכמה לגמרי להרגיש את כל מה שאתה מרגיש.
עשית כל מה שיכולת בתנאים לא קלים, כמו צמח שנבט על קרקע סלעית ופיתח כוחות מיוחדים כדי לשרוד ולשמור על הלב שלו.
גם הכאב, הפחד וחוסר הביטחון שאתה פוגש לפעמים הם חלק מהלב החכם שלך, שמבקש היום סוף סוף הקשבה, חברות ואישור.
ככל שאנחנו מפתחים את ההורות העצמית האוהבת הזו ביום יום, אנחנו מגלים שפחות ופחות אנרגיה מתבזבזת על השוואות לאחרים ועל ספק עצמי, ויותר ויותר ביטחון שקט, חופש ושמחה מתגלים בחיינו, אפילו כשאנחנו לא עושים שום דבר מיוחד.
יחד עם זאת, מכיוון שדפוסי הספק העצמי, הביקורת וחוסר הביטחון נטמעו בנו בילדות במשך שנים ארוכות, לא תמיד קל לראות ולשנות אותם לבד. הלמידה העמוקה ביותר מתרחשת בתוך קשר אנושי חי, קשוב ובטוח.
במפגשים אישיים של טיפול רגשי בגישת "להכיר בעצמי" (בקליניקה או בשיחות וידאו אונליין) ובקורס העומק האינטרנטי שלי, אני מלווה אתכם יד ביד בבניית האמון הפנימי הזה, כדי שתוכלו להפוך להורים אוהבים ובטוחים עבור עצמכם ולחיות מתוך אמונה עצמית, חופש והגשמה.
שאלות נפוצות על אמונה עצמית וחיזוק הביטחון העצמי
מה ההבדל בין ביטחון עצמי חיצוני לבין אמונה עצמית פנימית?
הרבה פעמים אנחנו מנסים לבנות ביטחון עצמי באמצעות הישגים חיצוניים כמו תארים, כסף, מראה חיצוני, הצלחה מקצועית או מחמאות ואישורים מהסביבה. הבעיה היא שביטחון כזה הוא תמיד שברירי ותלוי בנסיבות שלא נמצאות בשליטתנו, ולכן כל טעות קטנה, דחייה או מילה של ביקורת מערערות אותו מיד ומחזירות אותנו לחרדה. לעומת זאת, אמונה עצמית פנימית אינה תלויה בשאלה אם הצלחנו או נכשלנו במשימה מסוימת, אלא מבוססת על מערכת היחסים שאנחנו מקיימים עם עצמנו. זוהי הידיעה המוחשית והמרגיעה שגם אם נטעה, ניכשל, נפחד או נתאכזב, יש לנו בתוכנו הורה אוהב וחבר נאמן שמקשיב לנו, עומד לצידנו ולעולם לא ינטוש או יתקוף אותנו ברגעי קושי. כשיש לנו גב פנימי כזה, אנחנו מרגישים בטוחים להעז, לחקור ולהתפתח מתוך חופש ונינוחות.
איך אפשר להאמין בעצמי כשיש לי בראש מחשבות שליליות וספק עצמי מתמיד?
כאשר עולות בראש שלנו מחשבות מקטינות כמו אני לא אצליח, אני לא מספיק טוב או כולם מוכשרים יותר ממני, הטעות הנפוצה היא לנסות להילחם בהן בכוח או לחלופין להאמין להן כעובדה מוגמרת. המפתח לשינוי הוא להבחין בין הסיפור המילולי שהמחשבה מספרת לבין הרגש הפגיע שנמצא מתחתיה. ממש כמו הורה חכם ששומע את הילד שלו צועק שיש מפלצת בחדר: ההורה לא מאמין שבאמת יש שם מפלצת, אבל הוא מאמין במאת האחוזים שהילד שלו באמת מפחד כרגע וזקוק לחיבוק ולהרגעה. באותו אופן בדיוק, אנחנו לומדים לא להאמין לסיפור הקטסטרופלי או הביקורתי של המחשבה, אבל כן להאמין לפחד, לכאב ולצורך בביטחון של החלק הרגשי שבתוכנו. ברגע שאנחנו מעניקים לפחד הזה הקשבה וחום במקום ביקורת, המחשבות השליליות נרגעות ומאבדות את הכוח המשתק שלהן.
איך חוסר ביטחון עצמי משפיע על זוגיות ומערכות יחסים?
חוסר ביטחון עצמי אינו נשאר רק בתוך הראש שלנו, אלא פוגש אותנו בעוצמה רבה בתוך זוגיות ומערכות יחסים קרובות. כאשר חסרה לנו אמונה עצמית פנימית וכאשר הלב שלנו מרגיש כמו ילד שאין לו גב, אנחנו נוטים לבקש מבן או בת הזוג שימלאו עבורנו את הבור הזה ויעניקו לנו אישור וביטחון ללא הפסקה. המצב הזה יוצר לעיתים קרובות תלות רגשית, פחד מנטישה, רגישות עצומה לכל הערה, קנאה או לחלופין הסתגרות וריחוק מתוך פחד להיחשף ולהיפגע. ככל שאנחנו לומדים להשלים את החוסר בביטחון עצמי מתוך הקשר שלנו עם עצמנו, ולהעניק לעולם הפנימי שלנו הקשבה ואישור, כך יורד הלחץ ממערכת היחסים. אנחנו מפסיקים להיאחז או להתגונן, ויכולים ליהנות מקרבה, משיתוף ומאהבה זוגית מתוך בחירה, חופש וערך עצמי.
מתי מומלץ לפנות לטיפול רגשי לחיזוק הביטחון העצמי והאמונה העצמית?
מכיוון שהספק העצמי, תחושת הקטנות והשיח הפנימי הביקורתי נטמעו בנו בילדות המוקדמת בתוך קשר עם ההורים והדמויות המשמעותיות בחיינו, הם הפכו להרגל אוטומטי שפועל מתחת לפני השטח במשך עשרות שנים. לכן, קריאה של מאמרים או ניסיון ליישם טיפים לבד מתוך אותם מנגנוני הגנה ישנים לרוב אינם מספיקים כדי לחולל שינוי עמוק ויציב. כאשר חוסר הביטחון העצמי, הפחד מכישלון, הקושי לקבל החלטות או ההשוואה המתמדת לאחרים מכווצים את החיים ומעכבים את ההגשמה האישית והזוגית, מומלץ מאוד להיעזר בתהליך של טיפול רגשי איכותי. במרחב טיפולי בטוח, קשוב ולא שיפוטי, אפשר לחוות בפועל יחס של אמון, רוך וקבלה מלאה, וללמוד צעד אחר צעד איך להפנים את היחס הזה ולהפוך להורה אוהב ומיטיב עבור עצמנו.
על המחבר: ד"ר אלי קרסניץ (Ph.D) הוא מטפל רגשי, מפתח גישת "להכיר בעצמי" וחוקר את נבכי הנפש ומנגנוני ההגנה של מערכת העצבים. עם למעלה מ-15 שנות ניסיון קליני (מאז 2010) בליווי אלפי אנשים המתמודדים עם חרדות קשות, OCD ומחשבות טורדניות, טראומות ומשברים נפשיים, אלי משלב בעבודתו רקע מדעי מוצק (בוגר הטכניון) יחד עם תרפיה רגשית מעמיקה מבוססת חמלה וחיבור פנימי מעשי ואפקטיבי. הגישה שלו נולדה מתוך שילוב של מסע התמודדות וצמיחה אישי ועמוק בשילוב עם למידה והיכרות עם גישות טיפוליות רבות.
לקריאה נוספת אודות אלי, הגישה הטיפולית הייחודית שלו וההסמכות המקצועיות לחצו כאן.
לתיאום שיחת התייעצות או ליווי אישי (בקליניקה ובאונליין) לחצו כאן.
הזווית המדעית: איך אמון פנימי והרגעה עצמית בונים ביטחון עצמי במוח ובנפש?
מחקרים במדעי הפסיכולוגיה ובהדמיה מוחית תפקודית (fMRI) מראים כי חוסר ביטחון עצמי וספק עצמי כרוני קשורים לפעילות יתר של מערכת זיהוי האיומים במוח (האמיגדלה וקליפת המוח הקדם מצחית הדורסו לטרלית), המפרשת טעויות או אתגרים כסכנה לדחייה חברתית ומובילה להימנעות ולקיפאון. מנגד, מחקרים על הורות עצמית מיטיבה, הרגעה עצמית וביטחון בהתקשרות (Self Reassurance and Attachment Security) מוכיחים כי גישה פנימית תומכת מפחיתה משמעותית את התגובתיות העצבית לאיום, ומפעילה רשתות מוחיות בקליפת המוח הקדם מצחית הוונטרו מדיאלית ובאינסולה הקשורות לתחושת מוגנות, מסוגלות עצמית (Self Efficacy) ואומץ לחקור ולהתנסות.
מקורות מדעיים ומחקרים אקדמיים:
- Kim, J. J., Cunnington, R., & Kirby, J. N. (2020). The neurophysiological basis of compassion: An fMRI meta-analysis of compassion and its related neural processes. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 108, 112-123. למחקר ב-PubMed
- Kim, J. J., Kent, K. M., Cunnington, R., Gilbert, P., & Kirby, J. N. (2021). Does Self-Reassurance Reduce Neural and Self-Report Reactivity to Negative Life Events? Frontiers in Psychology, 12, 658118. למחקר ב-Frontiers in Psychology
- Longe, O., Maratos, F. A., Gilbert, P., et al. (2010). Having a word with yourself: Neural correlates of self-criticism and self-reassurance. NeuroImage, 49(2), 1849-1856. למחקר ב-PubMed
הצהרה משפטית והבהרה רפואית: המידע המוצג במאמר ובאתר זה הוא אינפורמטיבי, חינוכי וטיפולי-התפתחותי בלבד על בסיס גישת "להכיר בעצמי", ואינו מהווה תחליף לאבחון רפואי, פסיכיאטרי, רגשי מוסמך או לייעוץ מקצועי מטעם גורם רפואי מורשה. תהליכי עבודה עם העולם הרגשי ומערכת העצבים אינם מחליפים טיפול רפואי במצבים קליניים חריפים. בכל מקרה של מצוקה נפשית חריפה, סכנה מיידית או תסמינים רפואיים קשים, מומלץ לפנות מיד לגורם רפואי או נפשי מוסמך בקהילה.
רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לצרכים שלכם במפגשים אישיים (בביתי או בשיחות וידאו און-ליין)?
כתבו לי ואשמח לחזור אליכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן מעשי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב להעצמה וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להרגיע חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
4 תגובות
שלום
רב אלי
מהיום שבו נפגשתי עם האתר שלך , מרוב ההזדהות לסיפור חיים שלך .אני עוקבת וממשיכה לקרוא את מאמריך.
ניתן לקרוא מדברי שילדותי קשה ומורכבת עברתי איך הגדיר זאת אחד הפסיכולוגים, שלא הייתה לי ילדות כלל, ושמעולם לא שוחח או דיבר איתי אבא שלי.
אני תמיד מחפסת במאמריך את התרופה הרפואה, מה עושים איך יוצאים מזה כבר? מדימוי עצמי ירוד מחוסר אמונה מביקורת שמהדהדת לי בראש, בצליל משפטיה של אמא שלי. . שירדה עלי בצורה מבוקרת ומבקרת בלי מילות שבח . מה שלא כן בשאר אחי , ללא ספק קורבן מחפס קורבן אחר.
מתוך 6 אחים אני ואחי הבכור הינו שעירים לעזזל בעוד שאחי היה קורבן עולה , תמימה ואני ריאתי בילדותי אלימות קשה כלפי אימי אחי הבכור וגם אני חוויתי אלימות זו,בנוסף השפלות שלא יאמנו, כך הייתה ילדותי לא פלא שהפחדים לא זזו ממני עד היום עברתי טיפולים
לא מעט , הרצון בהגשמה עצמית בוער בי, אני בת 41 היום. אם לשני 2 ילדים מתוקים בני 7ו 4ןחצי בתהליך גירושים וניתן להבין גם מה הרקע לזה.
תגובתי למאמר זה שבאמת באיזה דרך ניתן ומה לעשות כדי להאמין שאני טובה, שגם אני עם הוונרים המנצחים. התואר שלי הוא בחינוך ועד היום איני משתלבת בעבודה זו לאורך זמן. עובדת בעבודו ת פשוטות ומזדמנות כאשר אני יודעת שאני יכלההרבה יותר אשמח לקבל ממך עצה או שניים. בברכה יסכה.
שלום יסכה, תודה רבה על השיתוף שלך 🙂
העניין הוא שריפוי אמיתי לא יקרה מקריאת מאמרים או צפיה בסרטונים, ריפוי אמיתי מבקש עזרה מאדם שיעזור לך,
ינחה ויתמוך, ישקף ויעזור לך לראות את מה שאת לבד לא בהכרח רואה.
אני לא הייתי מגיע לשום מקום אם לא הייתי נעזר באנשים חיים, לכן גם במקרה שלך, אם תרצי באמת לקבל מענה,
זה לא עניין של "עצה או שתיים", זה לא עניין של טיפים, זה עניין של באמת לעשות תהליך של תרפיה והשלמת חסכי ילדות.
אם תרצי את מוזמנת להתקשר אלי ולקבל פרטים על מפגשים אישיים איתי בביתי או בשיחה אינטרנטית מביתך – 0522263761
שלום אלי דבר ראשון אני נהנה מהכתבות שלך. דבר שני אתה אמרת כאן שאם מחשבות טובות אז צריך לזרום ובמחשבות הלא נעימות צריך רק להקשיב לרגש שמגיע מתחתיהים כמו לדוגמא זה שאני חושב שאני לא מספיק לא טוב או שאני חושב שאני מסוכן או שאני מרגיש לא מוצלח אז אתה אומר בוא נקשיב לרגש שמתחת למחשבה אבל זה מרגיש לי כמו הרבה פעמים בריחה ואי הכרה בשום מחשבה לא טובה שלך עליך וכאילו אנחנו לא מוכנים לעמוד מול מציאות כואבת כמו שאני מרגיש דפוק עם עצמי יכול להיות שאני באמת דפוק או לא מוצלח ועל פי המעשים שלי זה באמת המסקנה ואני לא צריך לברוח למקום של הרגש מתחת אלא להבין שזה באמת המציאות ולנסות להשתנות ולא לברוח ולהרגיע את עצמי שהכל טוב וזה רק רגשות שצריכים תשומת לב. כאילו ההרגשה שאף פעם אתה לא מאמין למחשבות לא טובות על עצמך ועל הטובות כן ואני אומר איפה הקול האמיתי פה והמציאות האמיתית שיכול להיות שהיא לא נעימה ואיפה הנסיון לתת לאנשים חורשים שירגישו טוב עם עצמם על הזמן
היי שמואל.
בוא נתחיל מזה שאין דבר כזה מחשבה "טוב" או "לא טובה". זו לא השפה ולא ההבנה פה.
יש מחשבות שמעוררות נעימות בגוף שזה סימן להסכמה, כלומר שהמחשבה מבטאת את האמת העמוקה שלנו ויש מחשבות (הרוב) שהן במקור בכלל לא שלנו
שמעוררות אי נעימות, כלומר אי הסכמה מצד הגוף החכם שלנו, כלומר שלא מבטאות את האמת השלמה שלנו.
יש הרבה דרכים להתייחס לזה באופן מדויק ואוהב אבל להאמין למחשבות שלא נעימות לנו זה להמשיך את מעגל הסבל והאשליה. גם מה שאתה מתאר כ"מרגיש כמו בריחה"
זה לא רגש, גם זו מחשבה לא נעימה וביקורתית וכשאתה מאמין בה, אתה שוב משחזר את אותן פרדיגמות ישנות שכולנו קיבלנו בילדות שצריך "להתאמץ" "להתאמת עם קשיים" ולעשות דברים בכוח ובמאמץ נגד עצמנו.
יש הרבה מה ללמוד פה מעבר להקשבה לרגש שמתחת, ללמוד את זה לעומק לא מסתכם בקריאת מאמרים, יש דרך מעשית ועמוקה שאפשר ללמוד בפגישות אישיות ובקורס האינטרנטי שלי.
המאמר נותן פתח, הצצה, השראה, הוא לא לימוד מקיף ומעמיק של הגישה ולא תחליף ללימוד כזה.
תודה שאתה מתעניין בכל מקרה, מקווה שתיעזר במה שכתבתי.