אהבת אמת מאפשרת לנו להרגיש הכל, את כל הרגשות והצרכים שלנו. כאהבה מורגשת באמת, אין דבר שאסור להרגיש.
להרגיש זה לא אומר לפגוע או להכאיב, אבל אהבת אמת היא המרחב והאפשרות הנדירה לקבל את עצמנו ואת האחר והזדמנות מיוחדת לראות את עצמנו באמת.
אהבת אמת היא האהבה שלנו לעצמנו והיא לא תלויה ולא מחכה שנמצא מישהו אחר ויחד עם זה, היא מאפשרת לנו להפגש באמת עם מי שאנו אוהבים ורוצים.
מהי אהבת אמת? היא אהבה של אמת…כלומר היא אוהבת את האמת.
ומהי האמת הזו? מהו הסוד הלא סודי שאנו פוחדים לגלות?
הרי האמת הזו היא הרגשות שלנו, היא הצרכים הטבעיים שלנו באהבה, באישור, בקרבה.
האמת הזו היא האנושיות, הפגיעות והרגישות שלנו שהדחקנו, שקברנו עמוק בפנים כדי לא להפגע, לא להראות "חלשים" או "נזקקים".
כשאנו מרגישים אהבת אמת, זה מרגיש שמותר לכעוס, מותר לפחד, מותר להיות עצוב או עייף.
מותר אפילו להרגיש רגשות "שליליים" כמו יאוש, אכזבה, בושה, מבוכה, אשמה וחוסר משמעות.
מותר להרגיש נזקקות ולהשתוקק לכל דבר שהוא, מותר להביע בקשות, מותר לשתף בצרכים שלנו, מותר לחלום.
מותר זה לא אומר שהכל קל, או נעים או לא מפחיד. מותר זה רק אומר שיש מקום, שלא נינטש אם נראה את עצמנו, שלא נקבל נזיפה, גינוי או דחייה אם נגלה את האמת הרגשית הרגישה שלנו.
וכשאנחנו מרגישים אהבה אמת, מותר לנו לרצות להיות מגניבים, סקסים, נחשקים, מוזרים, משוגעים, מופרעים, מאוהבים, אהובים, סתמים, וגם פשוטים ורגילים לגמרי…מותר לרצות להתפרע, מותר לשחק, מותר להסתקרן, מותר לרצות לגלות את העולם כולו.
באהבת אמת, זה פשוט מותר.
באהבה שהיא מורגשת, באהבה שהיא לא סיפור מסגרת, לא רעיון ולא תבנית ולא נסיון לברוח מהפחד והכאב שלנו על ידי האחזות באדם אחר, אלה באהבה שהיא מורגשת באמת בלב, בלי מאמץ, אהבה ספונטנית שפשוט מתרחשת בתוכנו, בגוף שלנו ובנפש.
מותר להרגיש הכל כשאנו חשים אהבת אמת וזו לא בהכרח אהבה מאוד "מיוחד" או "אהבה מהסרטים"…לא, זו יכולה להיות נקודת אור קטנה שמתעוררת בנו אפילו סתם כך, במהלך היום. אפילו כלפי עצמנו אפשר ואולי הכי מדהים להרגיש אהבה אמת.
וזה גם לא חוק, ולא כלל, זה פשוט מה שקורה לנו באופן טבעי כשהאהבה מורגשת, אהבת אמת מזינה אותנו מבפנים אנו מרגישים חופשיים להרגיש הכל ולשתף בתחושות ובפחדים שלנו קודם כל את עצמנו ואז גם את מי שאוהב אותנו, אוהב איתנו.
זה גם לא אומר שמותר לעשות כל דבר.
זה לא אומר שמותר לפגוע ולהכאיב.
מטרת המאמר הזה היא רק להזכיר איך זה מרגיש כשיש וכשאין תחושה של אהבת אמת..כי האמת היא, שקל לשכוח כשרצים מהר כל כך בעולם המודרנו…קל לשכוח איך זה מרגיש להיות נאהב ולאהוב.
מה קורה אם אהבת אמת לא מורגשת בחיים שלנו?
כשאנו לא מרגישים אהבת אמת פשוט וטבעית (וזה שאנו לא מרגישים לא אומר שאין, רק שכרגע אנחנו לא חווים, לא מחוברים לתדר הזה, לאיכות הרגשית הזו בתוכנו), כפי שקורה לעיתים קרובות בחיים, מרגישים צורך להיות קפדנים, לבדוק כל דבר, חשדנים, מתחשבנים, מנומסים באופן מאולץ ולא נעים.
פתאום נדמה שאהבה זה נטל, זו חובה, מחוייבת, מסגרת נוקשה, כלא.
פתאום אהבה מרגישה כמו עונש.
אהבת אמת לא תלויה באדם אחר, היא לא תלויה ב"אחד" או ב"אחת" שיבואו ויצילו אותנו מעצמנו, אהבת אמת היא הרצון שלנו לפגוש את האמת שלנו, את האמת שיש בנו ובכל מי שנפגוש – האמת הרגישה, הפוחדת, הילדית והאותנטית שזקוקה לאישור, לכנות ולחום אנושי ושחיה בלב שלנו תמיד.
וכשאהבה כזו לא מורגשת, יש תחושה שאסור באמת להרגיש שמחה גדולה מידי או להביע פחד או להראות בושה ומבוכה באופן גלוי. פתאום אסור להרגיש עייף ולא יודע או חלילה לכעוס או לפנטז יותר מידי על משהו צבעוני ויפה באמת.
אסור להראות את עצמנו באמת וצריך להפגין "שליטה", ריסון ומסכה של "הכל בסדר", צריך "לשחק לפי הכללים", צריך לנהוג לפי הנורמות, המסורת, המוסכמות.
אסור להשתוקק או לתת חופש לתשוקה המינית, הרגשית, הנפשית.
אסור כי יש כיווץ בפנים ויש פחד גדול ויש תחושה של בדידות…של חרדה.
ויש גם הרבה הגדרות וכותרות שממש חשוב לעמוד מאחוריהן כשאהבה לא מורגשת.
צריכך להתנהג כמו "בן אדם", כמו "גבר", כמו "אשה", כמו "בן זוג", כמו "בת זוג", כמו "יהודי", כמו "מוסלמי", כמו "נוצרי", כמו "אדם בוגר", כמו "אמא", כמו "אבא" כמו "אזרח" כמו "חלק מהחברה". צריך למלא תפקיד, יש מחוייבות כבדה ותחושה תמידית של אשמה וחוסר סיפוק.
מהו מקור הקושי בחיינו?
תחושות ה"אסור", ה"צריך" וה"חייב" נולדים מחוסר באהבה, מתוך שנים של הרעבה לאהבת אמת שחווינו בילדות, מחוסר בתחושה של אהבה.
ורק כשאהבה לא מורגשת, פתאום הכל מרגיש נוקשה, פתאום אי אפשר סתם לרקוד או לשחק או לצחוק בלי סיבה או לגלות את עצמנו ואת הגוף שלנו בכל דרך שנעים לנו, פתאום כבר הכל רציני וכבד ומדאיג וחמור ומסוכן ומלחיץ.
פשוט ככה זה מרגיש ונראה לנו כשאנו לא מרגישים את אהבת האמת שאנו זקוקים לה נפשית כמו צמח למים.. בלי מים הצמח מתחיל להיות נבול, כחוש, עייף…כך גם אנחנו בלי תחושה של אהבת אמת.
לפעמים אנשים שמגיעים אלי למפגשים אישיים מספרים לי שההורים שלהם מאוד אהבו אותם ושלא חסר להם כלום.
אבל הסיפור על כך ש"ההורים שלי ממש אהבו אותי" הוא הרבה פעמים חלקי ולא מדוייק.
לא כי ההורים לא אהבו, אלא כי ברוב המקרים היכולת של ההורים שלנו להראות לנו אהבה, להביע את האהבה שלהם באופן שמורגש, מדוייק, ממלא ונעים לנו, הייתה מוגבלת מאוד גם אם לא באשמתם.
לכן, לספר לעצמי שההורים שלי אהבו אותי זה אולי בסדר, אבל זה בסדר ולדעתי חשוב גם להבין שחווינו הרעבה עצומה לאהבה בילדות, שלא הרגשנו אהובים באמת, לעומק, לאורך זמן.
שברוב המקרים לא הייתה הקשבה כנה ועמוקה לנו, לרגשות שלנו ולצרכים שלנו.
שלא הייתה באמת תחושה של אישור, של כנות, של ביחד, של "כמו שאני זה ממש ממש בסדר".
שרובנו חווינו נטישה, אטימות, חוסר סבלנות ותנאים על גבי תנאים לאישור ואהבה, כל אחד בדרכו שלו.
רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לצרכים שלכם במפגשים אישיים (בביתי או בשיחות וידאו און-ליין)?
כתבו לי ואשמח לחזור אליכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן מעשי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב להעצמה וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להרגיע חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
