ריבים בזוגיות – זה יכול להיות כל כך מתסכל, כל כך כואב.
איך להפסיק לריב?
אתמול ישבתי עם בת זוגתי והסתכלנו אחד לשניה עמוק בעיניים, פנימה אל תוך הנפש.
ומה שעלה שם היה קשה ומאתגר מאוד.
מלחמה ואהבה, זה מה שגילינו. מלחמה ואהבה וגם הרבה רצון להיות ביחד באמת.
לקחנו זמן לדבר בכנות על כל מה שאנחנו מרגישים. קשה להרגיש ביחד כשלא מדברים, כשלא פותחים את הלב עד הסוף.
תוך כדי שיחה הרגשתי כמה אני זקוק להבנה, לאישור, לתחושה אמיתית של ביחד וראיתי כל כך הרבה שוני בינינו, גישות בסיסיות שונות כל כך לחיים.
אני מהיר, מדבר ומתרגש כמו שמש והיא לאט לאט כמו הירח, מרגישה, לוקחת זמן, נזהרת, מהססת, שוקלת.
הרבה צרכים רגשיים של שנינו שפשוט לא מצליחים להפגש עכשיו למרות הרצון ההדדי.
וכעס, גם הרבה כעס.
ותסכול, גם הרבה תסכול.
וחרדה, גם הרבה חרדה.
ריבים בזוגיות הם הנסיון הבלתי פוסק לקבל אישור, בטחון ואהבה. זה מה שקורה בין שני לבבות שבאמת רוצים להפגש ולא יכולים לנוח.
הקול שמנסה למצוא פשרה
תוך כדי השיחה בינינו הייתי מודע לקול בראש שלי שמנסה כל פעם מחדש לפשר, למצוא פתרון, למצוא דרך "לקבל", לחיות ב"שלום" עם המציאות הזו.
וכשהוא לא מלציח הוא כועס, הוא זועם, הוא מתרעם, הוא משתגע, מרטיט לי את הגוף בתחושות של אי נוחות ותסכול.
כשהקשבתי לקול הזה שמנסה למצוא "שלום" ופתרון של ריבים בזוגיות שלי, למצב המתסכל הזה, ראיתי שהוא מייסר אותי, שהוא מבטא משהו חרד ולא מודע שקיים בי שרוצה למצוא בטחון אבל לא מבין איך ליצור אותו.
הוא פשוט לא יודע להקשיב באמת, הוא לא מבין את המצב.
זה הרגיש מאוד לא נח בתוכי הנסיון שלי להגיע לפשרה בכח, להגיע בכל מחיר ל"שלום בית", ל"שקט תעשייתי" על חשבון כנות והקשבה עמוקה לרגשות.
הקול הזה הזכיר לי את הקולות המאשימים והמחנכים ששמעתי מההורים שלי אלפי פעמים.
אותם קולות שאמרו לי שוב ושוב שצריך להיות "בוגר", להפסיק להיות "רגיש מידי", להיות "גבר", להפסיק להתייחס לכל דבר, להפסיק להעלב, שאני צריך להתעלות ולהיות "חכם יותר".
אלה קולות של פחד וחוסר אונים, קולות שלא רואים שום דרך להיות ביחד חוץ מוויתור והתעלמות ממה שבאמת מרגישים. הדחקה ופשרה שלרוב מסתיימת בחוסר סבלנות, תסכול, התפרצות של זעם וכאב וחוזר חלילה.
זה מה שראיתי מולי בתור ילד, זה מה שלמדתי, זה מה שהוטבע בי במקומות הכי ראשוניים שלי, לא פלא שזה עולה עכשיו בצורה של ריבים בזוגיות.
ואז באיזה רגע של חסד פשוט ראיתי את זה, זה נהיה מאוד ברור. לרגע ראיתי בברור למה אין שלום שהוא וויתור או פשרה.
כשראיתי את זה בתוכי, הבנתי גם למה אין שלום בעולם, בין מדינות, בין עמים, בין מינים, בין גזעים, בין מעמדות, בין שכנים, בין בני זוג וגם בין האדם לעצמו.
וזה פשוט כי אין באמת דבר כזה "שלום". יש אהבה, יש מלחמה אבל אין "שלום".
ריבים בזוגיות – מה בטוח לא עובד
ראיתי שיש ביחסים ובטבע שני מצבים בסיסיים – אהבה או מלחמה.
מה שהפתיע אותי זה שראיתי שאין שום אפשרות אמיתית לפשרה, לא באמת, לא לאורך זמן. כל נסיון לשלום שמשמעותו להתפשר על אהבה, על כנות, על הקשבה לרגשות ופתיחות רגשית אמיתית ואפילו קצת, הופך באופן בלתי נמנע עם הזמן למלחמה.
מלחמה פנימית, רגשית, נפשית. אולי מלחמה שקטה ומודחקת בהתחלה, כזו שכמעט לא שמים לב אליה, אבל זה רק עניין של זמן עד שהיא תהפוך למתח, לכעס, לתסכול ולאלימות מתפרצת ותיצור מתיחות, ריבים בזוגיות ובכלל ביחסים שלנו עם כל אחד שקרוב אלינו.
וזה בלתי נשלט, זה הטבע שלנו.
"שלום" שהוא לא באמת אהבה, לא באמת מרחב קשוב, כן ואוהב שבו לשני הצדדים יש מקום להיות מי שהם, יהיה רק מלחמה מודחקת, מלחמה מושתקת, מלחמה שמעמידים פנים שהיא לא קיימת עד שאי אפשר להתעלם ממנה יותר.
"שלום" מהסוג הזה הוא פצצת זמן של מתח ואלימות שתפרוץ מחדש ברגע הנכון.
ובאווירה, באנרגיה, בתחושה הכללית, זה מאוד מורגש.
אני זוכר לא מעט בתים שביקרתי בהם שהיו מאוד "שלווים" ו"שקטים" על פני השטח אבל התחושה, האווירה בהם הייתה טעונה במתח בלתי מוסבר ולא נוחה.
כשחושבים על זה, בעצם כל ההיסטוריה האנושית רוויית המלחמות והאלימות האינסופית משקפת את זה בבירור. כל פשרה הסתיימה במלחמה ולרוב, הייתה זו מלחמה אכזרית מאוד.
ונראה שזה מתקיים בכל הרמות – האישית, הזוגית, החברתית, המדינית והגלובלית.
ונראה שזה מתקיים בכל היצורים החיים שבטבע – הצמחים והחיות כאחד.
אהבה או מלחמה, זה מה שיש.
ואפילו שהמלחמה גם היא נסיון להגיע למצב נעים ואוהב, מלחמה היא מלחמה. היא כואבת ומכאיבה ומבקשת שנלמד משהו חדש ונעים יותר.
אפילו הצמחים כשהם גדלים הם נלחמים בכל מה שעלול לסכן את הגדילה שלהם. הטבע הוא יפה, הרמוני ומדהים עד אינסוף בחוכמתו והוא גם תחרות אינסופית על משאבים – שמש, מים, חומרי הזנה, קרקע, מחסה מטורפים וטפילים.
כל צמח שגדל משתמש בטקטיקות שונות כדי להיות הראשון שישתלט על המשאבים שזמינים בסביבה שלו – שמש, מים, אדמה ולהרחיק כל יצור שעלול להתחרות איתו או לפגוע בו (את זה למדתי בלימודי אקולוגיה בטכניון לפני שעברתי לעסוק בטיפול וליווי אישי).
כך זה גם אצל החיות – מי שלא חבר שלי, מי שלא תורם לי משהו, מי שלא מספק לי צורך כלשהו, מי שלא חי איתי בסימביוזה, הוא אויב פוטנציאלי שלי ומהווה סכנה עבורי.
פתאום חשבתי על זה שהשלום הוא כמו המשיח.
למה כל כך הרבה שנים שרים לו שירים בעיניים נוגות, מדפיסים סלוגנים, מתפללים, דורשים ומקווים ורק השלום, ממש כמו המשיח, לא מגיע לעולם?
פשוט כי הוא לא קיים. לא בטבע. לא באמת. לא ככה, לא בלי אהבה שבאה עם הקשבה כנה ועמוקה לרגשות של שני הצדדים.
וזה משתקף באופן הכי מיידי ביחסים ובזוגיות. זה מתחיל כמובן ביחסים שיש בתוכי, ביני לבין עצמי.
ביחסים שביני לבין הרגשות שלי שזקוקים לאישור, הקשבה ואהבה, ומשם זה מתרחב ומשתקף ביחסים שלי עם הקרובים אלי ובזוגיות.
מה כן עובד
מה שעובד לי ולמען האמת הדבר היחיד שאי פעם עבד לי הוא הקשבה והכרה כנה ואוהבת במציאות הרגשית שלי.
הכרה שמקשיבה וחשה את הדברים כפי שהם בתוכי.
לאורך זמן, נראה שכל מה שהוא לא יחסים אוהבים וקשובים, גולש למלחמה וכנראה שזה חייב להיות כך.
המלחמה מהי? היא הנסיון להגיע לחוויה אוהבת עם עצמי.
אפילו בתוכנו, בתוכי, ביני לבין עצמי – כל רגש שאני לא מגלה כלפיו הקשבה עמוקה, כל פחד, כל עצבות, כל כאב רגשי, כל צורך ותשוקה שיש בי שלא זוכים לאישור, לאהבה, לאמפטיה מצידי, הופכים למאבק פנימי מתיש עם עצמי.
הראייה הכנה הזו משחררת מאפשרת למשהו חדש לקרות בתוכי.
ומשם, דווקא מהמקום שבו אני רואה שאין אפשרות לשלום שהוא לא אהבה בתוכי או מחוצה לי, אני יכול להפסיק להתפשר, להקשיב לעצמי באמת ולראות שיש שלום, שלום אמיתי, שלום של אהבה, שלום של הקשבה.
ההסכמה להכיר במציאות, בטבע, ברגשות ובצרכים ולהביא אותם אל אור המודעות היא בשבילי הצעד הכי משמעותי לקראת שלום אמיתי…שלום שהוא מלשון "שלם".
שלום מלשון שלם זה כשיש הקשבה עמוקה לשני הצדדים ולצרכים הרגשיים שלהם גם אם הם נראים סותרים וגם אם אין שום "פתרון" למצב.
שלום מלשון שלם זה כשיש כנות לגבי בצורך הבסיסי שלנו באהבה והאופן שבו הוא בא לידי ביטוי בכל הרגשות והמחשבות שלנו.
שלום מלשון שלם זה לראות שאין דרך אחרת להיות ביחד חוץ מאהבה ואפילו המלחמה שלנו היא נסיון לחזור לחיות בחוויה נעימה ואוהבת.
שלום מלשון שלם זה לאפשר לעצמנו לא לדעת איך לחיות בשלום ולהודות בזה בכנות.
אני אלי קרסניץ ואני לא יודע לחיות בשלום.
אני לומד להקשיב, אני לומד להקשיב לי יותר ויותר ומתוך ההקשבה הזו אני מקבל אפשרות לאהוב יותר את מה שנלחמתי בו קודם בתוכי וביחסים שלי.
זה אומר בפשטות שאני לא יודע לגמרי לאהוב אותי.
זה אומר שאני מבקש להרחיב ולהעמיק את היכולת שלי לאהוב כל מה שעולה בי.
ואני לומד.
רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לצרכים שלכם במפגשים אישיים (בביתי או בשיחות וידאו און-ליין)?
כתבו לי ואשמח לחזור אליכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן מעשי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב להעצמה וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להרגיע חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
