אהבה עצמית היא המפתח לכל שינוי בחיים

לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני או לנסות לשנות את חיי או את עצמי כדי להשתפר?
זו דילמה בסיסית שכולנו ניצבים בפניה באופן כזה או אחר.
כשמסתכלים לעומק, רואים שאהבה עצמית היא המפתח האמיתי לכל שינוי בחיים.

אבל רגע, זה הרי נשמע מוזר ואפילו סותר ולא הגיוני! הרי ההגיון אומר בדיוק את ההפך – אם אני רוצה לשנות משהו, אני צריך לגנות אותו, להתנגד אליו ובטח שלא לקבל או לאהוב אותו אלא להתאמץ לשנות אותו ואפילו להפעיל "טכניקות" ו"שיטות" שיגרמו לו להשתנות.

איך יכול להיות שדווקא קבלה ואהבה עצמית היא המפתח לכל שינוי בחיים? זה נשמע פרדוקסלי. אז למה זה בכל זאת כך? בואו נראה ביחד.

הנה סרטון קצר שבו אני מסביר את החשיבות של קבלה ואהבה עצמית ככלי לריפוי, שינוי וצמיחה אישית:

הקושי לבצע שינוי בחיים

בין אם אנחנו רוצים לעשות שינוי בחיים שהוא חיצוני (מקום עבודה, זוגיות, מקום מגורים, הרגלי אכילה, פעילות גופנית, יצירה, קריירה ועוד) או שינוי בחיים שהוא פנימי (צורת חשיבה, תפיסת עולם, דימוי עצמי, בטחון עצמי, חרדה, דכאון, רגישות, תקיעות, בדידות, תחושות אשמה ואכזבה ועוד) אנחנו ניצבים תמיד מול העולם הפנימי הרגשי שלנו.

הקושי שאנו חווים בכל נסיון לשנות משהו בחיינו הוא שהעולם הרגשי הפנימי שלנו לא דובר את השפה הלכאורה "הגיונית" שאנו רגילים לדבר ולחשוב בה. העולם הרגשי שלנו הוא מסתורי, לא תמיד צפוי, נתון לגלים, הוא רגיש, פגיע ולעיתים קרובות מסרב לשתף פעולה עם השינוי שאנו רואים ל"נכון" בחיינו.

וגם כשיש שיתוף פעולה פנימי עם השינוי שאנו רוצים ליצור בחיים, לעיתים קרובות השינוי לא מחזיק מעמד לאורך זמן ואנו חוזרים להרגלים הישנים שלנו במהרה.

אם הקול ה"רציונלי" שבראש שלנו מנסה להיות הדמות הבוגרת והאחראית שאחראית על הישרדות, אחריות, שיפור והצלחה, העולם הרגשי הפנימי שלנו מתנהג הרבה יותר כמו ילד. והילד הזה הוא לעיתים קרובות סרבן, מרדן, עצור, מכווץ, מתנגד, רגיש מאוד, מתקומם, נפגע בקלות,  הפכפך, לא יציב, לא משתף פעולה ומרגיש נעלב וכועס בלי שנבין למה.

כשאנחנו מנסים לשנות את הילד הזה בכח, כשאנחנו מבקרים אותו, מאיימים עליו, מנסים "לחנך" אותו בכח, כשאנחנו מפעילים עליו מניפולציות, "שיטות" ו"טכניקות" שאמורות לגרום לו להשתנות בעקיפין ומתעלמים מהאינטלגנציה והרגישות שלו, הוא רק מתכווץ יותר, עצוב יותר, סגור יותר ומנותק יותר מאתנו.

 ריק

למה הילד הזה מתנהג כך?

ממש כמו עם ילד או ילדה אמיתיים, הילד הפנימי שבנו משקף את חוויית הילדות שלנו. ויותר מכך, הוא משקף את מידת האהבה, ההקשבה, הבטחון, האישור, התמיכה והחופש או במילים אחרות, מידת ההזנה האוהבת שקיבלנו בילדות.

הילד הזה שבנו מתנהג כפי שהוא מתנהג מכיוון שהוא מרגיש פגוע, הוא מרגיש שלא נותנים מקום לכל הרגשות שלו, שהוא מאוכזב ופגוע מהעולם הזה, מההורים שלו, ממי שהיה אמור להיות מקור של קבלה, אהבה ובטחון עבורו.

הילד שבנו נושא הרבה כאב. כאב שהוא תוצר של שנים שבהן היה כל כך רך, רגיש ופתוח וקיבל לא פעם יחס מתעלם, נוקשה, מאשים, ביקורתי ולא אוהב.

אבל זה רק חצי מהסיפור. החצי השני של הסיפור הוא ש"אנחנו" או אותו חלק חושב ו"הגיוני" שבנו, מתנהג אל אותו הילד במובנים רבים באותו אופן שבו ההורים שלנו התייחסו אלינו בילדות.

אנו נוטים להתעלם מרגשותיו של הילד, להאשים ולבקר את עצמנו, לדרוש מעצמנו להשתנות בכח, מאיימים על עצמנו בתסריטים מפחידים ולא באמת מקשיבים או מנסים להבין את הצרכים הרגשיים הילדיים שלנו.

 ריק

ואיך כל זה מתקשר לקבלה ואהבה עצמית?

נניח שאנחנו רוצים לשנות משהו בחיים – להתחיל משהו חדש, לשנות משהו ישן, לאתגר את עצמנו ולהתנסות בדרך חדשה כלשהי. אנחנו ניצבים מול אותו ילד עקשן, פגוע ולא צפוי ומנסים לשכנע אותו (את עצמנו) שזה כדאי, שזה חשוב, שבמקום החדש יהיה טוב יותר, אבל הילד שבנו לא משתף פעולה.

חשוב להבין שהסיבה שהילד לא משתף פעולה היא שאין לו אמון בנו (בעצמו). הילד שבנו איבד את האמון שיהיה לו הורה אוהב שיתן לו תחושה של אישור ובטחון ולכן באופן לא מודע הוא מתנגד לכל נסיון של שינוי בחיים פשוט כי הוא נמצא במצב של חרדה פנימית וכשאנו נמצאים בחרדה, באופן טבעי אנו מסרבים לזוז מהמקום אפילו כשמדובר ב"שיפור".

ברור שכשהחיים שלנו נמצאים במקום לא נעים, כשאנו סובלים מהרגלים, דפוסי חשיבה, מקומות ואנשים לא נעימים, גם הילד שבנו חווה את הסבל הזה ולא נעים לו אבל הוא עדיין יכול לסרב לזוז מהמקום במשך שנים עד שיתקיים תנאי אחד בסיסי – קבלה ואהבה עצמית.

כדי שהילד שבנו יוכל לשתף פעולה  הוא חייב להרגיש בטחון בסיסי. הוא חייב להרגיש אמון בכך שיש לו הורה אוהב, נוכח שמקשיב לו, שמבין את הצרכים שלו ושם אותו ולא את ההישגים שלו, במקום ראשון. הורה שהוא חבר נאמן, מגונן ומבין.

זו תחושה שרובנו לא למדנו לתת לעצמנו מעולם ולא באשמתנו, פשוט לא לימדנו אותנו, לא הייתה לרובנו דוגמה כזו בילדות. רובנו גדלנו בגישה של "קדימה, לדרוד, לשנות, להשיג, להצליח, להתקדם, לעקוף, להביא תוצאות, לספק סחורה…" ועמוק בפנים רובנו שכחנו או נטשנו את הילד שבנו, את הצרכים הרגשיים שלנו וזה כואב ושם הרבה מקלות בגלגלים שלנו.

ריק

אהבה עצמית היא מפתח לכל שינוי בחיים - אלי קרסניץ
כשיש תחושה של בטחון וביחד, כל שינוי בחיים אפשרי

 ריק

אהבה עצמית מתחילה בהקשבה כנה

אם נקשיב לאותו ילד עקשן וסרבן בתוכנו, אם נקשיב לו ברכות, בכנות, נבקש ונלמד לתקשר איתו, אנחנו בעצם נלמד להקשיב לעצמנו.

באותה הקשבה כנה, נגלה את הפגיעות שלנו, את הצורך שלנו בבטחון, את הכאב והעצבות שאנו סוחבים שנים בתוכנו. בהקשבה כנה אפשר באמת לגלות שהילד שבנו הוא אנחנו עצמנו ושאין באמת הפרדה בין אותו ילד פגיע, רגיש, אהוב ואנושי לבינינו עצמנו.

כשאנחנו לומדים לקבל ולאהוב את הילד שבנו, אנחנו לומדים לקבל ולאהוב את עצמנו ולתת לעצמנו את ההזנה הפנימית החשובה ביותר – אהבה עצמית. אהבה עצמית היא תחושה של נאמנות, של הקשבה, של ביחד, של "לא משנה מה יקרה, אני פה איתך".
כשזו התחושה, כשיש יותר בטחון ואמון פנימי בתוכנו, אנו בעצם יוצרים את הבסיס והתשתית לכל שינוי בחיינו.

כפי שרכב לא יזוז אם לא נמלא את מיכל הדלק, כפי שפרח לא יפרח אם לא נשקה ולא נדשן אותו ולא משנה כמה נדרוש ממנו לפרוח, כך גם אנחנו והילד שבנו לא יכולים ליצור שינוי אמיתי בחיים ללא למידה של קבלה ואהבה עצמית.

וכך, למרות שעל פני השטח זה נשמע סותר שקבלה ואהבה עצמית היא המפתח לכל שינוי בחיים, כשאנחנו מסתכלים פנימה ומקשיבים לעצמנו בכנות, אנחנו מגלים שזה מאוד הגיוני, אנושי וטבעי.

ריק

קבלה ואהבה עצמית היא בכלל לא פשרה

קבלה ואהבה עצמית היא לא פשרה, וויתור על החלומות שלנו או סיפור של "זה מה יש וככה זה". פשרה וויתור הם סיפטומים של חוסר אהבה עצמית. זוהי התעלמות, חוסר הקשבה וחוסר התייחסות לצרכים הרגשיים שלנו.

קבלה עצמית או אהבה עצמית היא למידה איטנלגנטית, כנה וקשובה. למידה ששואלת שאלות כמו:

איך להקשיב לעצמנו ולרגשות שלנו?

איך להרשות לעצמנו להרגיש את מה שאנחנו מרגישים?

איך לנוח מהנסיון החרדתי לשנות את עצמנו בכח?

איך להקשיב, להבין ולהיות חברים טובים של עצמנו ברבדים העמוקים שלנו?

איך לשחק, להינות ולחיות באהבה עם הילד שבנו ובעצם…עם עצמנו?

ומתוך הקשבה כנה ולמידה של הפניית שאלות אוהבת כלפי עצמנו, אנו מגלים ומבינים את הצרכים שלנו, לומדים לייצר מוטיביציה פנימית אוהבת ולהניע את החיים שלנו במסלול המדוייק ביותר עבורנו.

וכשאנחנו לומדים לקבל ולאהוב את עצמנו באמת, כל שינוי בחיים שנרצה לעשות הופך להיות קל יותר, נעים יותר, אפשרי יותר וטבעי יותר עבורנו כי אנחנו פועלים מתוך שלמות פנימית שנותנת לנו כח, מוטיבציה, מודעות והבנה אוהבת של עצמנו ושל המציאות בה אנחנו חיים.

ריק

 

לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?

תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר לטלפון: 0522263761
בואו נשמור על קשר 🙂 אני משתף את מסע החיים שלי ואת כל התובנות המרפאות שאני מגלה.
רוצים להתעדכן בתובנות ותכנים חדשים שאני משתף? 
הנה 3 דרכים פשוטות: עקבו אחריי בפייסבוק, הצטרפו לערוץ היוטיוב שלי והצטרפו לקבוצת ווטסאפ יעודית (לקריאה בלבד) שבה אני משתף תובנות נבחרות ועדכונים על מפגשים וסדנאות מידי פעם:
אהבה עצמית היא המפתח לכל שינוי בחיים
5 (100%) 1 vote[s]

השאר תגובה

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

תודה, הודעתך נשלחה :)

רוצים להינות מתובנות והדרכות מרפאות, מעצימות ואוהבות?

הרשמו לרשימת התפוצה שלי (אני שולח מייל אחת לשבוע-שבועיים) וקבלו במתנה את המדריך המעשי לקבלה ואהבה עצמית

מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית
דילוג לתוכן