2פחד כעס טיפול התמודדות

כל האמת על פחד וכעס

רבים מאיתנו מרגישים או חושבים שמקור הסבל והקושי בחיינו נמצא ברגשות של פחד וכעס.
לעיתים קרובות, אנו נוטים להאשים את הפחד שלנו באכזבות, חוסר הגשמה עצמית, חלומות שלא מימשנו ודברים שלא העזנו לעשות. את הכעס אנו נוטים להאשים בחוסר שקט, מערכות יחסים עכורות ופגיעה בעצמנו ובאחרים.

למעשה, במצב הנורמלי והיומיומי כל אדם פוחד מהכעס שלו וכועס על הפחד שלו במידה כזו או אחרת ובכך מקיים מעגל קסמים של סבל וחוסר קבלה עצמית. (מוזמנים לבדוק בכנות כבר ברגע זה האם גם אתם מקיימים את הכלל הזה ובאיזו מידה)
במקרים רבים, הודות לתהליכי הדחקה רגשית, פחד יכול להפוך להתקפי חרדה וכעס יכול להפוך להתפרצויות והתקפי זעם.

רבות הן התורות הרוחניות שמדברות על הצורך ואפילו על ה"חובה המוסרית" להתגבר על פחד ולרסן או לאלף את הכעס בתוכנו כאילו היו אלה רגשות מזיקים ומיותרים שרק מונעים מאיתנו להיות אנשים "טובים באמת" ולהגיע לאותו אושר נכסף (הגשמה עצמית, הארה, טוהר וכו').

אך האם פחד וכעס הם באמת האויבים שלנו? האם באמת מדובר ברגשות מיותרים ומזיקים שנועדו להפוך את חיינו לקשים ומייסרים יותר?
מנסיוני, ריפוי ושינוי אמיתי באים רק מתוך מודעות והכרה כנה בטבע המציאות. אם כן, בואו נבין יחד את האמת העמוקה ביותר לגבי פחד וכעס ואת התפקיד האמיתי של פחד וכעס בטבע ובחיינו כאחד.

סיפור על כלב

דמיינו לכם כלב הולך ברחוב כשלפתע מזנק עליו כלב פודל עצבני ומנסה לנשוך אותו במטרה להרוג אותו. מה לדעתכם תהיה התגובה של הכלב?

באופן טבעי, תהיה זו תגובה של כעס שיגרום לו לנבוח, לתקוף, לנשוך, להבריח ואפילו להרוג את הפודל התוקפני.
עכשיו דמיינו לכם תסריט שונה: הפעם אותו כלב הולך ברחוב כשלפתע מגיח לעברו נמר מורעב.
באופן טבעי, הפעם תגובת הכלב תהיה שונה לחלוטין ובמקום כעס ותוקפנות, הכלב יגיב בפחד ויברח כל עוד נפשו בו. (ייתכן כמובן שלאחר זמן מה, אם הכלב יפגוש את חבריו הכלבים ויספר להם על המקרה הנורא עם הנמר, הוא יכעס ויאמר להם "הנמר הזה… אם הייתי תופס אותו עכשיו הייתי מראה לו מה זה…", אבל בפועל, אם היה נתקל שוב באותו נמר, היה שוב בורח בבהלה)

אז מה בעצם קרה כאן? בשני המקרים הכלב חש באיום על חייו. בשני המקרים אם לא היה מגיב הוא היה נהרג בין אם בשיני הפודל או בשיני הנמר ועם זאת, התגובה הרגשית והמעשית של הכלב הייתה שונה ואפילו הפוכה בשני המקרים.

הדבר הראשון שחשוב להבין כאן הוא שפחד וכעס, שניהם מנגנוני הגנה שהתפתחו באופן טבעי כדי לעזור לנו להתמודד עם סכנה קיומית. כלומר, מדובר בנגנוני השרדות טבעיים שמספקים לנו אדרנלין ואנרגיה כדי להתמודד טוב יותר עם מצבי סכנה קיומית. חלקנו מכירים את מנגנוני ההגנה האלה בתור שלושת ה"אפים" (FFF – Fight Flight Freeze).

מסיפור הכלב (כמו גם מחיינו שלנו), אנו יכולים להבין בקלות שפחד וכעס יכולים להתחלף ביניהם במהירות מכיוון שהמקור שלהם הוא אותו רצון בסיסי לשרוד ולחיות והבחירה הלא מודעת אם להגיב בפחד או בכעס בסיטואציה מסויימת נובעת רק מפרשנות מנטלית שניתנת בשבריר שניה.
אם האיום נתפס כחלש יותר ובר התמודדות, התגובה תהיה כעס ותוקפנות (Fight) ואם האיום נתפס כחזק יותר התגובה תהיה פחד – קפאון או בריחה (Flight או Freeze).

מתי אנו חווים פחד או כעס?

לפעמים זה לא כל כך קל לראות שמה שמכעיס או מפחיד אותנו נתפס במקום כלשהו בתוכנו כאיום קיומי. למשל כשאנחנו מגיבים בפחד או כעס על התנהגות מסויימות של בן זוג, אדם ברחוב, נהג בכביש או פשוט כשדברים לא הולכים כפי שרצינו.
עם זאת, האמת העמוקה ביותר היא שכדי לחוש פחד או כעס אנו חייבים להרגיש מידה מסויימת של איום קיומי.

במשך מיליוני שנות אבולוציה, המנגנונים הטבעיים של פחד וכעס היו גורמים חשובים ביותר להתפתחות החיים ולעצם קיומנו כאן כיום. הברירה הטבעית הממושכת הביאה לכך שרק צורות החיים היעילות ביותר מבחינה אנרגתית שורדות מכיוון שהן יכולות לנצח בתחרות האבולוציונית את צורות החיים היעילות פחות.

מכיוון שפחד וכעס הם מנגנונים שצורכים אנרגיה רבה, הברירה הטבעית "דאגה" לכך שהם יופעלו רק במצבים הכרחיים בלבד ומצבים אלה הם מצבים שבהם חיינו או חיי אלה שתומכים בנו או חיי ילדנו נמצאים בסכנה ישירה או עקיפה.

אם כן, מה שנשאר לנו כדי להשלים את התמונה במלואה הוא להבין מדוע לעיתים כה קרובות אנו מפרשים ארועים בחיינו כסכנה קיומית.

אהבה היא צורך הישרדותי

התקופה המודרנית שבה אנחנו חיים היא קצרה מאוד יחסית למשך קיום המין האנושי על פני כדור הארץ. לאורך מיליוני שנות האבולוציה של המין האנושי, ההשרדות שלנו הייתה תלויה לחלוטין במעגל המשפחתי ובמעגל השבטי (חברתי). ללא תמיכה של המעגל המשפחתי והשבטי, לא היה לאדם בודד סיכוי לשרוד אל מול איתני הטבע, חיות הטרף ושאר הסכנות שהיו מנת חלקנו משחר הימים.
אין זה פלא שאותו צורך בתמיכה של המעגל המשפחתי והשבטי מצוי בבסיס ההתנהגות האנושית.

האבולוציה של המין האנושי לאורך מיליוני שנים…

המושג "אהבה" הוא משג רחב מאוד הכולל בתוכו היבטים רבים ובינהם אישור, תמיכה, אהדה, אמפטיה וערבות הדדית. כילדים, התלות שלנו בהורים הייתה מוחלטת והיינו זקוקים נואשות לחוש "אהובים" או במילים אחרות, לחוש שההורים מקבלים אותנו, דואגים לנו ומאשרים את קיומנו.

כשגדלנו, גילינו את אותה הנזקקות לאהבה מהחברה (השבט). הבסיס לאותו צורך עצום באהבה מההורים ומהחברה הוא הדחף ההשרדותי הקדום שהביא אותנו אל נקודת הזמן בה אנו נמצאים בהווה דרך מיליוני שנות אבולוציה. הצורך ההישרדותי הזה מקודד בגנים שלנו ולכן הצורך שלנו להרגיש שייכים, מקובלים, אהובים ורצויים בחברה הוא עצום וטבעי כאחד.

 ואיך כל זה מתחבר לנושא של פחד וכעס? ובכן, אם נזכור שפחד וכעס הם מנגנוני הגנה טבעיים שמופעלים המצב של איום קיומי ושהצורך באהבה הוא צורך קיומי והישרדותי, נוכל להבין בקלות שרוב הזמן, אנו מגיבים בכעס ובפחד אל מול מצבים בהם אנו חווים חוסר באהבה ולא אל מול סכנה קיומית מיידית.

הכל מתחיל בילדות וממשיך גם היום

כאמור, בילדות כולנו היינו תלויים לחלוטין בהורים וביכולת שלהם להעניק לנו אהבה בצורת אוכל, מגע, מילים טובות ואישורים. עם זאת, במידה כזו או אחרת כולנו חווינו חוסר באהבה בילדות ולמדנו שאהבה, מחמאות ואישורים ניתנים רק בתנאים מסויימים (בעקבות התנהגות מסויימת, הצגת הישגים, הדחקת רגשות מסויימים או הבלטת רגשות אחרים) ורק בזמנים מסויימים, אם בכלל.

התוצאה של חוסר באהבה בילדות יחד עם התניות על מתן אהבה ואישורים והעובדה שכיום אנו מנותקים מהאווירה השבטית המוגנת שאליה הורגלנו במשך מיליוני שנים, היא תחושת איום קיומי בכל מצב שמזכיר לנו את האפשרות שלא נקבל אהבה מההורים למרות שכבוגרים אנו לא תלויים כלל באהבה הזו.

תחושת האיום הקיומי מציתה בנו בכל פעם מחדש את הפחד והכעס ולעיתים קרובות אנו לא מודעים כלל למנגנון הזה וחשים תסכול רב אל מול הפחד והכעס שלנו שמתעוררים לכאורה ללא כל סיבה "הגיונית". (עם זאת, חשוב מאוד להבין שהיגיון אמור להסביר את המציאות ולא ההפך ולכן אם משהו קורה אז בטוח שהוא הגיוני, ומה שחסר זה רק להבין את ההגיון שבדבר… שהרי אחרת אין שום היגיון במילה "היגיון")

הסיבה (ההגיונית) לכך שאותן התניות ילדותיות ממשיכות לנהל את רוב בני האדם במשך כל חייהם היא העדר מפגש כנה ומודע עם רגשות של פחד וכעס וכתוצאה מכך העדר הכרה בטבעם האמיתי של פחד וכעס – ניסיון כנה להבטיח את הישרדותנו מתוך אהבה קיומית לעצמנו.

דוגמה מהחיים

ניקח לדוגמה מצב שבו אדם שמאחר לפגישה חשובה צופר בכעס על רכב שנוסע "לאט מידי" לפניו. למעשה, הכעס שהאדם חש הוא תוצאה של מחשבה על כך שהוא יאחר לפגישה חשובה וההרגשה הלא מודעת שבעקבות האיחור הוא ייתפס בעיני עצמו כ"לא מספיק אחראי" וכמובן שבילדות אותו אדם למד שלהיות "לא מספיק אחראי" שווה לשלילת אהבה, מחמאות ואישורים מצד ההורים.

התפקיד האמיתי של הכעס במקרה זה הוא להתריע בפני אותו אדם על הסכנה הקיומית שכרורכה בהעדר אהבה מהוריו עקב היותו "לא מספיק אחראי" אך מכיוון שהאדם שבדוגמא לא טורח לפגוש את הכעס שלו באופן מודע ולהקשיב לו, הוא מנסה להפטר ממנו על ידי כך שהוא מאשים גורם אחר בקושי שהוא חש. כמובן שכל זה קורה במישור הלא מודע של אותו אדם ומוביל להרבה מתח וסבל עבורו ועבור הסובבים אותו.

נסו כעת לחשוב על 2-3 דוגמאות מחייכם שבהן פחד או כעס ניסו לשמור או להגן עליכם מסכנה קיומית ואתם ניסיתם להפטר מהם הן אם על ידי הדחקה או על ידי ניסיון להשליך את האשמה על צד שלישי.

הדחקה מחמירה את המצב

לעיתים קרובות בעידוד החברה וההורים, אנו נוטים לפתח סלידה, דחייה והדחקה כלפי הפחד והכעס שלנו. מה שמעודד את המצב הפטולוגי הנוכחי ביחס לרגשות של פחד וכעס הן התפיסות החברתית וה"רוחניות" המקובלת שאומרות שפחד וכעס הם רגשות "מזיקים" שיש "להשתחרר" מהם, "להתעלות מעליהם" או "להתגבר עליהם" ובכל מקרה לא להודות בקיומם כדי לא להתפס כ"טיפשים", "חלשים" או "חסרי שליטה עצמית".
במילים אחרות, מה שגורם לנו לקונפליקט פנימי תמידי עם רגשות הפחד והכעס הוא פחד עמוק יותר ותו לא.

כשאדם מדחיק באופן כרוני רגשות של פחד וכעס הוא יוצר בתוכו אפקט "סיר לחץ" רגשי. מכיוון שפחד וכעס הם רגשות הישרדותיים עוצמתיים, הדחקה של רגשות אלה מובילה למתח נפשי הולך וגובר שיכול בסופו של דבר למצוא פורקן בצורת התקפי חרדה, התקפי זעם והתנהגות אימפולסיבית, אובססיבית ולא מאוזנת.

אהבה קיומית היא כח מרפא

אם הגענו עד הלום ואנחנו מבינים שפחד וכעס אינם אויבים שלנו אלא רגשות הישרדותיים, טבעיים וחיוניים ושכל ניסיון שלנו "להתגבר", "להתעלות" עליהם או להדחיק אותם נובע בעצמו מפחד עמוק יותר, הרי שאנו מבינים את מעגל הקסמים שאנו מצויים בו. אם כך, השאלה המתבקשת היא: איך יוצאים מזה?

התשובה הקצרה היא שיוצאים מזה על ידי כך שמקבלים את המצב לחלוטין כמו שהוא.
התשובה הארוכה יותר היא שכדי לקבל את המצב כמו שהוא נדרשת מודעות אמיצה וכנה ומוכנות לפגוש את רגשות הפחד והכעס בכל ההיבטים – הפיזי, הרגשי והנפשי.
מעגל הקסמים של הסבל מתחיל להיפרם כשאדם מכיר בכך שכבר עכשיו, ברגע זה ממש כל מה שהוא חווה זה אהבה קיומית ובלתי מונתית לעצמו. הבנה כזו מתאפשרת רק מתוך מפגש כנה עם חווית הרגע הזה ממקום נוכח, מודע ומקבל.

חישבו על כך לרגע: רוב הזמן רגשות הפחד והכעס מתעוררים בנו לנוכח חוויה שנתפסת כהעדר אהבה או כמאיימת על היכולת שלנו לקבל אהבה מההורים או מהסביבה. אם נוכל לזהות באופן חוויתי ומעשי (לא ברמה תאורתית – מחשבתית) כבר ברגע זה שאפילו רגשות הפחד והכעס שלנו הם במהותם אהבה קיומית ובלתי מותנית לעצמנו, הרי שבאופן טבעי ואורגני הצורך בפחד וכעס יפחת ונחוש בטוחים, נינוחים ושלווים יותר ללא כל מאמץ לשנות משהו.

ריפוי הוליסטי

למעשה, תהליך הריפוי ההוליסטי לתופעות של סבל אנושי שנובע מקונפליקט מתמשך עם רגשות של פחד וכעס מתבסס על טכניקות וגישות שונות שעוזרות לאדם לפגוש באופן מעשי וחוויתי היבטים שונים של רגשותיו ולהכיר באיכות האהובת שלהם ברגע ההווה.

יתרה מכך, ניתן לומר שכל הרגשות והמחשבות שאדם חווה בעולמו הפנימי הם היבטים שונים של עצמו ולכן כשאדם חווה כעס או פחד, מנקודת המבט ההוליסטית זו פשוט הדרך שבה האדם בוחר לאהוב את עצמו באותו רגע, גם אם באופן לא מודע. ואם בכלל ניתן לומר שמשהו "חסר", אז זו רק היכולת לראות את המציאות המופלאה הזו כפי שהיא.

ולסיכום:

משהו מדהים קורה כשאדם מבין שכל מה שהוא עושה, הוא עושה מתוך אהבה לעצמו. במיוחד פחד, דאגה, כעס, אשמה, הדחקה, בושה, כאב והתרגשות הם כולם דרכים שבהן האדם מנסה לאהוב את עצמו ולהבטיח את המשך קיומו.

כל אלה הם רק מנגנונים מופלאים בתוכנו שבאמצעותם אנו אוהבים את עצמנו. כשמסכימים לראות את זה ולו לרגע, הצורך באותם מנגנונים פשוט מתפוגג מעצמו כי מבינים מייד שכבר עכשיו כל מה שאנו חווים הוא אהבה קיומית ובלתי מותנית לעצמנו ושהכל בעצם בסדר, אפשר לנשום בקלות, להרפות כתפיים ולחייך… כבר עכשיו :)

טיפול, ליווי והדרכה אישית

מוזמנים לפנות אלי ולהתעניין במפגשי טיפול, ליווי, העמקה והדרכה אישיים בביתי בתל אביב או בשיחת וידאו בסקייפ בנוחות ביתכם.למידע נוסף על טיפול וליווי אישי, לחצו כאן.לתאום פגישה התקשרו אלי - 052-2263761

מכתבי תודה

המלצה-אילן500

למכתבי המלצה ותודה נוספים לחצו כאן

לשיתוף המאמר עם חבריכם השתמשו בכפתורים הבאים:

2 תגובות
  1. אלי פרנטה
    אלי פרנטה says:

    לדעתי אי אפשר להעלים את הכעס והפחד הוא נמצא אצלך תמיד יכול להיות במינונים אחרים כל אדם בצורה אחרת אני חושב שאתה נולד עם זה .אתה רק יכול למזער אבל לא להעלימו .אני הייתי עד לאדם שהוא מורה ליוגה אחד המורים הגדולים הנחשבים מהודו שהוא גם המורה שלי ליוגה נתפס במרכאות שהוא כועס מאד על אחד העובדים שלא מילא את תפקידו כראוי .ומכאן אפילו שכלב שיתנפל עליך אתה תכנס לפחד או כעס .יש שאומרים שלפעמים הכניעה עצמה היא הפתרון לכעס ולפחד

    להגיב
    • Armadil
      Armadil says:

      יפה כתבת אלי.
      אי אפשר להעלים את הכעס והפחד פשוט כי כל ניסיון "העלמה" יהיה מונע מתוך פחד או כעס.
      העניין הוא שאין שום צורך להעלים פחד או כעס…אלה המתנות של הטבע אלינו אם רק נסכים לראות את עצמנו כפי שאנו באמת… טבעיים לגמרי…שלמים לגמרי.

      להגיב

השאר תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
הרגש חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>