אלי קרסניץ

אני אלי קרסניץ

הגישה שלי לנפש האדם היא לא שיטה או מקצוע.
היא החיים שלי, היא האהבה שלי, היא אני.

היא מה שבאמת מעניין ומרגש אותי, מה שאני רואה ומגלה בתוכי ומחוצה לי, מה שאני כותב עליו מאמרים ושירים, מה שמהרגש אותי, מאיר את עיניי ומסב לי אושר, מה שאני חי.

בארבע השנים האחרונות אני מלווה אנשים במסע של ריפוי רגשי עמוק, גילוי עצמי והכרה באפשרות של קבלה ואהבה עצמית, חיים, שמחה וצמיחה מתוך כנות ודיוק פנימי.

מאז שיצאתי לדרך הזו, ליוויתי מאות אנשים במסגרת אישית וקבוצתית (לחצו כאן כדי לקרוא מכתבי תודה והמלצה).
מתוך הקשבה הולכת ומעמיקה, מתוך כנות פנימית, מתוך הכרה ברגישות ובפגיעות שלי ובצורך הטבעי והעמוק שלי באהבה, אני מגלה עוד ועוד את האור שבי ובכל מי שאני פוגש.

כילד הייתי בעיקר עצוב וכועס, רציתי לברוח מהכל ולהיות חופשי, גם אם זה רק בדמיון

כמו כל ילד, רציתי להרגיש חופשי ואהוב אבל זה לא קרה. שמחה לא הייתה חלק משמעותי מהחיים שלי ורוב הזמן הרגשתי די מבודד, סגור וכועס. בסתר ליבי חלמתי להיות מישהו אחר, מישהו שהוא לא אני.

מגיל צעיר התמודדתי עם אסטמה קשה, עם אשפוזים בבתי חולים, עם סביבה חרדתית, אלימה ולא יציבה.
הרגשתי חסר אונים, נטוש, הלב שלי נסגר ולא הסכמתי לתת אמון באנשים או בחברות. חלמתי להיות מישהו חזק, מישהו חופשי, מישהו אהוב, מישהו שיכול לעשות כל מה שהוא רוצה.

למרות שהיו לי שני הורים שגידלו אותי ונתנו לי כל מה שיכלו, החוויה שלי כילד הייתה מאוד רחוקה מלהיות נעימה ואוהבת.
קולות וביטויים של זעם, ביקורת נוקשה ואובססיבית, אלימות מילולית, גינוי, דכאון, הדחקה ויאוש היו פסקול קבוע בבית שבו גדלתי.

כיום אני משתף את סיפורי הילדות הכואבים ביותר שלי, את ההשלכות שלהם עלי ואת הריפוי והתובנה שזכיתי לגלות מתוך הכאב העצום הזה ברבים מהמאמרים שאני כותב (דוגמה למאמר כזה – הלם ילדות, איך לא ידעתי שיש דבר כזה?)

כנער מתבגר הרגשתי חצוי בתוכי

מצד אחד רציתי לחיות, היה לי צורך עצום להתרגש, לחוות את החיים, להביע את עצמי, לקבל תשומת לב ואישור, להרגיש ביחד, שייך, רצוי. ומצד שני הרגשתי מדוכא, זקן, שאין לי כח לחיות, הרגשתי כלוא בתוך עצמי, חסר בטחון, מתוסכל, ממורמר, פוחד, לא מעז להראות את עצמי באמת.

התביישתי בעצמי וניסיתי להסתיר את מי שאני באמת, את מה שהרגשתי וחשבתי על עצמי

צורת הקיום הכואבת הזו גרמה לי להרבה בריחות והכחשות. שיקרתי, הסתרתי את עצמי בופנים כעסתי, השתקתי את הפגיעות שלי והייתי נוקשה, מניפולטיבי וביקורתי כלפי חוץ בזמן שעמוק בפנים הרגשתי עצוב ובודד וקיוותי בסתר ליבי שמישהו יראה ויאהב אותי.

עם הזמן הלך והתעצם בי קול שלא רצה ולא מסכים לחיות בדכאון ובתסכול כזה. שלא רצה ולא הסכים להמשיך לחיות בכאב העצום, בהסתרה של עצמי מעצמי, בחומות הכל כך כבדות והמדכאות של עצמי. חיפשתי תשובות, קראתי ספרים והרגשתי שאני חייב למצוא דרך אחרת.
בהתחלה נתקלתי בספרים של מורים שונים מהמזרח – אושו, מורי זן ואחרים.
ספרים שגילו לי זווית הסתכלות חדשה ושפויה יותר על המציאות ולראשונה הרגשתי שיש קול שונה ואוהב בעולם שמאפשר לי לראות אותי.

קול שמצביע על מי שאני ולא על מי שאני אמור או צריך לנסות להיות.

מאותו זמן (בערך בגיל 16), מדיטציה והתבוננות פנימית הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. בהמשך הדרך עסקתי שנים רבות בחקירה פנימית והקשבה לעצמי, אלפי שעות מדיטציה ושש שנים של טאי צ'י.
באותה תקופה גיליתי בתוכי רגעים של שלווה פנימית, של אחדות פנימית עם משהו עמוק מאוד בתוכי. רגעים של תחושת משמעות וחיבור למקור פנימי של אהבה, יכולת לנוח מהדאגות, הכעס והחרדות שליוו אותי כל חיי.
במקביל לתהליך הנפשי שעברתי למדתי לתואר דוקטור למדעים בטכניון. לא כי באמת רציתי, פשוט לא היה לי רעיון טוב יותר לגבי האפשרות להתפרנס.

יחד עם אותם רגעים של שלווה וחופש, הרגשתי שעדיין יש בי כאבים ומשקעים רגשיים רבים לא פתורים של כעס, תסכול, פחד וחוסר בטחון שהקשו עלי בחיים ובמערכות יחסים.

הכאב הרגשי שלי היה עצום ואימצתי במשך השנים לא מעט דפוסי בריחה והתמכרות – מיניות, אכילה, צפייה באינטרנט ועוד.
למרות שנים של מסע נפשי ורוחני, הכאב הפנימי היה עצום והתביישתי להודות…פחדתי להודות שאני עדיין אותו ילד פגוע וכואב שמרגיש לבד בעולם.

ובכל זאת, משהו בי לא ויתר וביקש לבוא לידי ביטוי אמיתי. המשכתי להתבונן בעצמי ולחקור את עצמי בסדנאות שונות ועם הזמן הבנתי שיש לי מתנה.
כלומר – תמיד ידעתי שיש לי מתנה, אבל עם הזמן הסכמתי להכיר בזה. הסכמתי להכיר בזה שיש לי מה לתת, שהמסע שעברתי יכול לעזור לאנשים אחרים, שיש לי כשרון ויכולת להבהיר דברים ולהנגיש לאנשים את עצמם, לעזור לאנשים לנוח, להרגע ולהקשיב לעצמם לעומק.

למרות שהייתי רחוק מאוד מלהיות "מושלם" או "מואר" (בעיניי עצמי כמובן), במהלך הלימודים האקדמיים הבנתי שהרצון האמיתי שלי הוא לחלוק את התובנה, האהבה והריפוי הנפשי שגיליתי בתוכי עם אנשים

התחלתי להנחות קבוצות של מדיטציה, הקשבה והתפתחות אישית בגישה שישלבה את כל הידע שצברתי במשך השנים. בהתחלה זה היה בבית, בחינם, בסלון שלי ולאט לאט זה גדל לחוג, קבוצת אנשים שנפגשת ולומדת כל שבוע.

במקביל התחלתי ללמוד קורס מטפלים בגישה הטיפולית "טרילותרפיה" של ניסים אמון.

לאחר סיום הדוקטורט וסיום קורס המטפלים, יצאתי לדרך חדשה ועצמאית – התחלתי לכתוב מאמרים שישקפו את התובנה והראייה שלי והתחלתי לעבוד עם אנשים בהדרכה וליווי אישי.

גם שירים שכתבתי והלחנתי הפכו עבורי לערוץ ביטוי של ריפוי, תובנה ואהבה ברבדים שאותם לא יכלתי לבטא במילים.

מעבר לכל, הרגשתי שהטיפול והליווי הרגשי עם אנשים עוזר גם לי ומאפשר לי להתפתח, להבין, ויותר מהכל – לאהוב את הרגשות וחסומים, המודחקים, המגונים והעצורים שלי.

פגשתי אנשים שנמצאים בסוגים שונים של חרדות, בדכאון, בנתק רגשי, בחשיבה אובססיבית וטורדנית.
פגשתי אנשים מיואשים, אנשים שחווים בלבול, אנשים שמתקשים מאוד ביחסים ואינטימיות, אנשים שמתקשים לבחור או להחליט מה לעשות, אנשים מלאי זעם וכעס, אנשים שהגדירו את עצמם כ"רוחניים" וכאלה שבכלל לא. אנשים ששואפים לחופש פנימי ואושר וכאלה שרוצים למצוא דרך להרגיש שיש טעם לחיות. אנשים במשברים, אנשים שפשוט רוצים להכיר את עצמם לעומק ולהיות שלמים ומדוייקים עם עצמם. אנשים מכל הסוגים והצבעים, אנשים מדהימים, אנשים ששיקפו לי אותי וממשיכים כל יום לשקף לי אותי, את כל מה שכואב, אוהב, מדהים וזקוק לאהבה בי.

לפעמים אנשים משתפים את מה שאני כותב בפייסבוק וזה מחמם לי את הלב, תודה.
לפעמים אנשים משתפים את מה שאני כותב בפייסבוק וזה מחמם לי את הלב, תודה.

מאז ובשנים האחרונות, אני עוסק בכתיבה, ליויי, טיפול והנחייה במסגרת אישית וקבוצתית.

בנוסף לטרילותרפיה למדתי במשך תקופה גם בבית הספר לעוצמת הרכות של ד"ר טובי בראונינג ויחד עם חבר יקר בשם עמיחי זלנקובסקי שהיה עבורי מקור עמוק של תובנה והשראה, למדתי וגיליתי ועודני מגלה יותר ויותר את הדרך הטבעית, הייחודית והכנה שלי לגשת לחוויה של ריפוי רגשי, לחוויה של הזנה עמוקה של מה שכואב בי, בנו בני האדם.

לא כי רק כי זו העבודה והפרנסה שלי, לא כי זה מקצוע או תפקיד שאני ממלא, אלא כי זה מי שאני, זה מה שתמיד עניין אותי, השאלה הפשוטה הזו – איך יכול להיות לי נעים לחיות?
נעים באמת. כיף באמת. עד העומק הכי עמוק שלי, לא רק על פני שטח..איך נעים? איך אוהב להיות כאן במסע הקסום, המפחיד והמסתורי הזה שנקרא חיים?

עם כל מה שאני מרגיש, חווה וצריך. עם כל מי שאני פוגש, עם כל מצבי החיים השונים, עם הגוף הזה שמשתנה, עם הקרובים והרחוקים…איך יכול להיות לי נעים באמת?


אני זוכר שכשהייתי ילד בן 5, היה משפט קבוע שהייתי חוזר עליו – "עדיף אמת מרה על שקר מתוק".
במבט לאחור, אני לא יודע איך המשפט הזה דבק בי, הייתי מין ילד "בוגר" שלא מחייך בקלות, כאילו כבר אז הרגשתי שיש נטל כבד על הכתפיים שלי.
אבל היום אני מבין יותר ויותר את המשמעות העמוקה והמרפאה של כנות ובמיוחד כנות רגשית.

ובניגוד למה שחשבתי כילד, היום אני מרגיש שהמרירות – אותה תחושה מרה של חוסר סיפוק, נובעת דווקא מתוך ההכחשה והשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו והמתיקות נעימה ושלווה באה דווקא מתוך כנות פנימית הולכת ומעמיקה.

עם השנים ותהליך ההתבגרות שלי, אני מגלה יותר ויותר שמה שבאמת מרגיע, משחרר ועושה נעים בעומק הכי עמוק שלנו, נמצא בלב היחסים הפנימיים שלנו עם עצמנו בדגש על הקשבה לרגשות, כנות והבנה אינטלגנטית של הצרכים הרגשיים שלנו.
כנות עצמית עמוקה, מתגלה לי כמפתח העוצמתי והמרפא ביותר לצמיחה, שחרור והעצמה אישית בכל מישורי החיים.

האנשים שהיוו עבורי מקור של תובנה והשראה בדרכי:

זן מאסטר ניסים אמון – מפתח גישת "טרילותרפיה", שבזכות הגישה הפשוטה והמיוחדת שלו גיליתי חיבור מחודש לרגשות שלי וזכיתי להבין את היכולת שלי להיות הורה ומנהיג נאמן לעצמי.

ד"ר טובי בראונינג – מפתחת שיטת "עוצמת הרכות", שבזכותה גילתי את החיבור המרפא לילד שבי ולגוף שלי ואת הריפוי והעוצמה שבהקשבה לגופי ולרגשותי.

עמיחי זלינקובסקי – מפתח גישת "להקשיב ללב", שמלבד להיותו חבר קרוב, היווה עבורי מקור לתובנה מעמיקה של דפוסי האישיות האנושיים – צורות החשיבה וההתנהגות שלנו, כביטוי של אהבה עצמית ואינטליגנציה פנימית עמוקה.

וכמו כן מורים רבים למדיטציה, טאי צ'י, חקירה והתבוננות פנימית שפגשתי בדרכי.

ואולי יותר מהכל – למאות האנשים שעברו איתי תהליך של טיפול, גילוי עצמי וצמיחה אישית במסגרת אישית או קבוצתית. 

לכולכם אני מוקיר תודה מעומק ליבי.

אני מזמין אתכם להינות מעשרות מאמרים וקטעי וידאו ואודיו כאן באתר שלי ולפנות אלי בכל שאלה לגבי ליווי והדרכה אישית כמו גם סדנאות עומק ולימוד מעמיק של צמיחה אישית מתוך קבלה ואהבה עצמית.
בטלפון – 052-2263761
בכתב דרך האתר או בפייסבוק האישי שלי