רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות

רגישות יתר היא לא באמת "יתר" היא דווקא מאוד מדוייקת ומהווה מתנה גדולה, אבל את זה אני מבין רק היום.
כשהייתי בגיל ההתבגרות הפחד הכי גדול שלי היה להיות שונה ודחוי חברתית. כל כך פחדתי להיות שונה ודחוי שממש כיווצתי והקטנתי את עצמי נפשית כדי להיות מקובל.

אפילו את השם שלי שיניתי וכיווצתי מאיליה לאלי כדי שלא ישמע רוסי מידי, שונה מידי.

הייתי ילד רגיש, ילד עם צרכים רגשיים טבעיים בבטחון, בשייכות, בהערכה, באהבה. ילד עם סקרנות עצומה להבין לעומק את עצמי ואת החיים ומלא בתשוקה, גם מינית וגם רגשית. לחיות, להתרגש, להרגיש את האדרנלין בגוף ולחלוק את כל זה עם אדם קרוב.
וים של תסכול עמוק על שכל התשוקה הזו מתרסקת ונחסמת אל מול תחושה נוראית של חוסר בטחון וחרדה שיראו ויגלו את מי שאני באמת – חסר בטחון, רגשן, חרמן, מתבייש בעצמי, במראה שלי, ברגשות שלי, בחוסר ההבנה שלי ולא יודע איך ליצור שיחה "קלילה" עם אנשים.

תמיד הייתי מאלה שלא לוקחים את החיים כמובן מאליו, ששואלים שאלות לעומק, שמנסים להבין מה באמת קורה פה ומה גורם למה.
והיה לי קשה, היה לי כואב, היה לי מאוד עצוב ולא ברור למה החיים כאלה עצובים ומלאי כאב, פרידות, בדידות וצער.

רוב הזמן הרגשתי חכם יותר מהחברים שלי ובו זמנית מוזר יותר, דפוק יותר ומעוות יותר מהם.
הרגשתי שאני עמוק יותר, שיש בי עומק שאין בהם, והם גם אמרו את זה. ראו את זה.

ויחד עם זה כל כך התביישתי בעצמי, חשבתי שבפנים אני יצור מעוות והזוי. לא ידעתי איך לפרוץ את גבולות חוסר הבטחון שלי, גבולות התסכול הנורא שלי. גם כשניסיתי והצלחתי, זה היה רק לרגעים ואז הכל חזר להיות שוב חסר בטחון, סגור, מכווץ ומתבייש בעצמו.
לא ידעתי לראות את היופי שבי וזה קרע אותי מבפנים.

רגישות יתר – לא רק אצלי

במבט לאחור אני רואה את התהליך הזה קורה להרבה אנשים רגישים מאוד, אנשים עמוקים, אנשים עם מתנות פנימיות מיוחדות שמרוב לחץ וחרדה להיות דחויים ושונים, מכווצים ומלקים את עצמם ללא הרף.
גם היום כשאנשים מגיעים אלי לפגישות ומספרים לי על רגישות יתר, על הפגיעות העצומה שלהם, על הצורך האדיר באהבה ובאישור, ועד כמה זה קשה, כואב ומביך להראות את מי שהם באמת, את  הלב שלהם, אני יודע ומרגיש על מה הם מדברים.

דווקא אלה מאתנו שנולדו עם רגישות יתר (שהיא לא באמת "יתר" אלא גבוהה יותר מהממוצע), עם פגיעות מיוחדת, עם "חולשה", עם מתנה מיוחדת, עם יכולת ייחודית להרגיש לעומק ולשים לב לפרטים הקטנים וליצור מתוך הרגישות הזו משהו חדש שלא היה קודם, צורות מיוחדות וחדשות שלא היו "מקובלות" קודם, דווקא אנשים כאלה לרוב מרגישים דפוקים, חסרי ערך, דחויים,לא ראויים לאהבה ולביטוי ומקנאים בסתר ליבם במי שהוא יותר "פשוט", "עממי", "נורמלי", "יציב", "חזק".

ואני רואה שזה קשור מאוד למערכת החברתית שבה גדלנו.
מערכת ששמה את כולם באותה מסגרת של דרישות וציפיות, באותו ריבוע דחוס וחונק, שלא נותנ שום מקום אמיתי ליחודייות של כל ילד.
מערכת שמעבירה את כולם באותו "מפעל", כאילו שאנחנו רובוטים. מערכת שיצרנו כאנושות מתוך פחד הישרדותי עצום.

אבל הטבע שלנו הוא בכלל לא כזה.
אגם אחד יש לו נטייה לצייר ולנגן, האחר חי דרך תנועה וריקוד, האחר נולד להיות פילוסוף או משורר, האחר נהנה להיות מהנדס ולתכנן מכונות והאחר הוא חקלאי ואוהב אדמה והאחר איש מכירות והאחר מדריך טיולים בנשמתו ויש גם כאלה שמתים על מתמטיקה (בחיי שראיתי כאלה).
אז מה?
איך זה שכולנו נדחסים לאותה מכונה משומנת ועיוורת של "ככה צריך" וציפיה והדרישה ש"נצליח" באותו אופן ובאותה צורה בדיוק?
רובנ התרגלנו לחשוב על זה כ"נורמלי" אבל למען האמת זה פשוט כאב עצום וטראומה קולקטיבית שאנו חיים בה.

בחברה המשטיחה הזו שנותנת תחושה שחייבים להיות "נורמליים", אף אחד לא באמת מרגיש נורמלי. במיוחד לא מי שהוא רגיש יותר, מודע יותר, עמוק יותר. ריקהרוב נוהגים במכונית, אבל מה קורה למי שיש לו מטוס?

דווקא אלה שהם רגישים מאוד, פגיעים ובעלי מתנות ייחודיות, מקוריות ומדהימות, מרגישים לרוב טפשים, נכשלים, חסרי ערך ודפוקים.

רגישות יתר - אלי קרסניץ
בתמונה: תפוח אדמה שמצאתי.
יכול להיות שזה תמים, אבל בשבילי זה מרגש. מרגש שאני יכול להתרגש מתפוח אדמה בצורת לב. מרגש שהילד הנצחי שבי לא צריך הרבה כדי להרגיש חיבור לטבע, לעולם, לחיים ולהודיה.
מתוך מסע של כבדות, רצינות, חיפוש אינסופי אחרי משמעות, בריחה ונתק רגשי מכאיב. מתוך מסע של הכחשה, של נטישה עצמית, של התמכרות, של חרדה, של זעם, של ויתור על אהבה.
מתוך כל זה להיות ברגע הזה שבו תפוח אדמה אחד עושה נעים בלב ומשמח.
בשבילי זה הרבה.

זה דומה למצב שבו רוב האנשים נולדים עם מכוניות ונוהגים במכוניות, אבל יש כאלה שנולדו עם מטוס.
אבל מרוב חרדה להיות שונים, דחויים ומבוזים בעיניי הרוב, הם מנסים לנהוג במטוס שלהם כמו במכונית, להעמיד פנים שהמטוס שלהם הוא מכונית. ואז זה יוצא מגושם, מוזר, לא "נורמלי", הרי מטוס לא נועד לנסוע על הכביש…"הכנפיים האלה…למה הן נתקעות בכל דבר? למה זה טוב? למה לא יכלתי להיות כמו כולם?"

בחברה שלנו אף אחד גם לא מלמד את אותם אנשים להטיס את המטוס הפנימי המיוחד שלהם, רק אומרים להם שוב ושוב כמה שמכונית זה הדבר הנכון ואיך צריך ונכון לנהוג בה.

אף אחד לא מבין שהם נולדו עם מטוס.
ומרוב שזה לא טבעי, זה יוצא מגושם, זה יוצא מוזר, זה לא ממש עובד.
והם מרגישים נכשלים ודחויים כי המטוס שלהם הוא מכונית ממש גרועה.

אבל מטוס הוא מטוס. מטוס נועד לעוף.
וכשהוא עף, כל המכוניות מסתכלות עליו בהערצה.
ואם יש בך רגישות גדולה, כאב גדול, תחושה עמוקה של כשלון, של "סיבוך", של "רגישות יתר", ואם אתה מקלל את אותה רגישות יתר ואת הפגיעות הזו, את ה"דפיקות" הזו שלך, זה רק סימן שיש לך מתנה גדולה, מטוס מרהיב שרק מחכה שתלמד להטיס אותו.

ומכיוון שהחברה שלנו לא מלמדת איך להטיס את מטוס הנפש המיוחד שלך, תצטרף ללמוד את זה בעצמך.
והדרך לא תהיה תמיד קלה אבל היא שווה כל רגע, כל המראה והתרסקות, כל שניה שבה באמת עפת וכל היופי שתחלוק עם העולם ממרום מעופך האוהב.


ומה דעתכם על הנושא? מוזמנים להגיב או לשאול שאלות בתחתית העמוד. רוצים לקבל ליווי והדרכה אישית? כתבו לי או התקשרו 052-2263761
לחצו כאן כדי להצטרף אלי בפייסבוק ולקרוא את השיתופים האישיים (ואם תרצו גם להגיב ולשאול שאלות ואשמח לענות) או כאן כדי להצטרף לערוץ שלי ביוטיוב ולהינות מסרטונים והדרכות שלי כשאני מעלה אותם
מתעניינים בגישה טבעית ויסודית לשחרור רגשי, שינוי דפוסים והרגלים, צמיחה והתפתחות אישית? קראו את המאמר - איך אהבה עצמית יכולה לעזור לך?

תרפיה קבוצתית בגישת "להכיר בעצמי"

רוצים לעבור תהליך עוצמתי ועמוק של ריפוי, שחרור, קבלה, אהבה עצמית וצמיחה אישית במסגרת קבוצתית תומכת? בקרו כאן למידע על מפגשי תרפיה קבוצתית בביתי שבשרון

טיפול וליווי אישי - לגלות שלווה, קבלה עצמית וצמיחה אישית

המפגשים מתקיימים בביתי או בשיחת וידאו בסקייפ בנוחות ביתכם. רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לקשיים ולצרכים האישיים שלכם? כתבו לי או התקשרו אלי 052-2263761 ואשמח להקשיב ולענות. למידע נוסף, בקרו בקישורים הבאים:


הורידו בחינם את המדריך שלי לקבלה ואהבה עצמית.אלי קרסניץ - מדריך לקבלה ואהבה מעל 3000 אנשים כבר הורידו וקראו את המדריך הידידותי, הברור והמעמיק שמלמד עקרונות וכלים מעשיים ופשוטים שמקרבים אותנו לעצמנו, אל תחושת השלווה, הדיוק, החופש והבטחון שהלב שלנו מבקש. הזינו כתובת מייל והמדריך יישלח אליכם כבר כעת.
מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית

 
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
הצבעות: 12 ,ממוצע: 4.92

8 תגובות
  1. מיה
    מיה says:

    אלי יקר,
    ריגשת אותי מאוד.
    ניחנת בכל כך הרבה מתנות, הראשונה התגלתה בפניי לפני כשנתיים כמעט ומאז קוראת את מאמריך הנהדרים.
    קלעת בול, אני כנראה טייסת, אולם בשלבי למידה, וכל אחד מהם פותח פתח להתרסקות-אולם גם להמראה.
    אתה, בגישתך, בחוכמתך, ובאבחנתך המדויקת והרגישה-חוצה את השמיים במפגן אווירי מרהיב ומרנין לב.
    בתודה עמוקה
    מיה

    הגב
    • אלי קרסניץ
      אלי קרסניץ says:

      תודה רבה מיה, מדהים ומרגש אותי לקרוא אותך כותבת את זה.
      ממש נעים לי שמשהו מדבריי מהדהד ונוגע ועושה ריפוי.
      תודה מעומק הלב.

      הגב
    • אלי קרסניץ
      אלי קרסניץ says:

      סיפור הברווזון המכוער באמת יכול לתאר חוויה של הרבה אנשים רגישים
      שחווים פגיעות ורגישות יתר כמשהו "מכוער" שבסופו של דבר מתגלה כמתנה גדולה 🙂
      תודה

      הגב

השאר תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
הרגש חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *