טראומה נפשית והלם ילדות אלי קרסניץ

טראומה נפשית שמקורה בילדות – "הלם ילדות" והטיפול בו

טראומה נפשית היא כאב רגשי שמלווה אותנו לרוב מימי ילדותנו.
מי מאתנו לא מכיר את המושג "הלם קרב"?

גם בלי ההגדרה המדעית המדוייקת, די ברור לאיזו תחושה מתכוונים כשאומרים "הלם קרב". תחושה של חרדה, של כאב רגשי עמוק, של ניתוק, של תקיעות וחוסר יכולת להבין, להביע או לתקשר את מה שמרגישים באמת, של לחץ ומתח פנימי ותחושה של דריכות ואי שקט.
וכמובן כל הקשיים שהמצב הזה מביא בחיים, בעשיה ובמערכות יחסים במיוחד.

עם הזמן הבחנתי שהמצב של "הלם קרב" מאוד נפוץ ואני נתקל בו שוב ושוב אצל אנשים שמגיעים אלי ושלא השתתפו מעולם במלחמה.
ויותר מזה, גם אני מרגיש שקיימים גם בי סימפטומים מסויימים של הלם קרב. כשחשבתי על זה, פתאום הבנתי שיש סוג אחר של הלם שהוא הרבה יותר נפוץ מהלם קרב ואני קורא לו – "הלם ילדות".

הלם ילדות הוא תוצאה של טראומה נפשית מתמשכת שחווינו בילדות והוא הרבה יותר נפוץ מהלם קרב כי עבור רבים מאתנו הילדות הייתה לא פחות מחוויה של שדה קרב מתמשך, גם אם על פני השטח "הכל היה בסדר".

דמיינו את עצמכם לרגע כילדים קטנים…

ילדים שגדלים בבית שבו צריך להאבק על הזכות להרגיש את מה שמרגישים, על הזכות לקבל אישור ואהבה. בית שבו צריך לפחד כל הזמן מנטישה, מהתעלמות, מעונש, מכעס, מנזיפה או אלימות מילולית או פיזית.

דמיינו את הצורך לדאוג כל הזמן שלא נצליח לרצות או לעמוד בציפיות של ההורים והחברה שהם מייצגים והמון תחושה של בדידות, חרדה, חוסר אונים ושל "אין מענה לצרכים שלי", "אין לי מקום בטוח", של גינוי ואולי פשוט התעלמות וחוסר הבנה כלפי לרגשות הכי ראשוניים, פגיעים ורכים בנו.

החוויה הזו היא טראומטית, היא טראומה נפשית מתמשכת ומכאיבה והיא שוכנת לרוב בבסיס כל התפיסות שלנו לגבי עצמנו, לגבי יחסים, לגבי החיים עצמם.

ולמרות שהלם ילדות הרבה יותר נפוץ מהלם קרב, הלם ילדות לא זוכה להכרה אמיתית.

אין התייחסות אמיתית לנושא הזה במקרים רבים ולכן אין גם מענה אמיתי לקושי ולכאב שכרוך בהלם ילדות ויותר מזה, מי שסובל מהלם ילדות מרגיש גם אשם על כך מכיוון שלכאורה "הכל בסדר" אז איזה תירוץ או זכות יש לנו להרגיש פגועים?
איזה תרוץ או זכות יש לנו להרגיש עצורים?
חסרי בטחון?
זועמים בלי סיבה נראית לעין?
איזה תרוץ או זכות יש לנו להרגיש חוסר בטחון? נתק רגשי? צורך לברוח ולהתמכר? כאב רגשי? קושי להביע או להסביר את עצמנו? קושי לתקשר ולתת אמון ביחסים אינטימיים?

אני מרגיש שהמקומות הפגועים שבי שמקורם בהלם הילדות שחוויתי זקוקים קודם כל להכרה ואישור אוהב מצידי כדי שאוכל להרגיש שלם ואוהב.

פוסט אישי מעמוד הפייסבוק שלי בנוגע לילדות שלי והדרך בה אני לומד לרפא את עצמי היום:

מה מרגיש מי שסובל מהלם ילדות?

להלם ילדות שהוא בעצם טראומת ילדות מתמשכת, יש הרבה מאוד סימפטומים.
למשל תחושות של שיתוק או התנתקות מול מצבים חברתיים, תחושות של אימה ומחשבות מפחידות באופן כרוני ללא סיבה נראית לעין, מחשבות "מגעילות" שחוזרות שוב ושוב, תחושות של זעם, לחץ וחרדה בלתי מוסברת.
למשל קושי וחרדה במצבים חברתיים, חוסר בטחון עמוק וחרדה מאינטימיות והיחשפות.
למשל תחושות של נחיתות, התנשאות, קושי בתקשורת, בהבנה של רגשות או צרכים רגשיים שלנו ושל האחר ועוד.

ואפשר גם לחלק את הסימפטומים לכמה תחומים: ניתוק, יאוש, מאבק ושריון.

ניתוק
נוקשות כרונית באזורים מסויימים בגוף, צורך בלתי פוסק לברוח מעצמנו, לצלול לתוך חלום או התמכרות או התעסקות אובססיבית כלשהי שרק תסיח את דעתנו מהתחושה שאי אפשר פשוט להיות אני.

תחושה שלא מגיע לנו להיות מאושרים, שאי אפשר באמת לאהוב אותנו ושהעולם בעצם לא אוהב אותנו, כאב רגשי שלא מרפה, פסימיות ומועקה בלב ובחזה בלי שנבין למה או מה גורם לזה.

יאוש
תחושה של בדידות, מועקה בחזה, תחושת חוסר מכרסמת ובור שחור שאי אפשר למלא.
אי אמון בחיים ובאפשרות לאהבה ושמחה.
קושי גדול לתת אמון, צורך בלתי פוסק לוודא, לבדוק, לחשוד…כי בפנים מרגישים שבטח משהו פגום בנו ושאי אפשר באמת לאהוב.

מאבק
תחושה של קורבנות כרונית, תחושה שהעולם והחיים נגדנו.
התפרצויות זעם מתוך כאב פנימי. מרירות ונטייה כרונית לבקר, לשפוט, להאשים ולדרוש מאחרים להשתנות.
מריבה ומאבק בלתי פוסק עם עצמנו ועם העולם.

שריון
מסכה, חומות, שריון…חיים מבוצרים ומבודדים של בדידות בתוך הכלא המבוצר שלנו שאליו נכנס מעט מאוד אור אם בכלל.
ומשם לשבת ולצפות על העולם כמו חייזר, כמו מישהו שבכלל לא שייך לפה, שלא מבין איך הוא הגיע אל העולם המוזר והמנוכר הזה.

ויש גם סימפטומים כמו דביקות בהסברים "רוחניים" ודתיים של התעלות מעל הרגש והגוף, האחזות ברעיונות של "הארה" ו"צדיקות" וסגפנות שהיא מעל הרגישות והפגיעות האנושית הטבעית, הגופנית, הכנה.

ובפנים, עמוק בפנים…משהו מרגיש פשוט קפוא, מאובן, לא מחובר עד הסוף, לא נושם חופשי…משהו סגור ונעול בתוך האפלה המרירה ורווית הצער שאיש לא מעז להרגיש באמת.

איך אני יודע את כל זה?
כי הסיפור הזה הוא לגמר אני בעצמי. אני זה שעבר דרך כל סימפטום שרשמתי פה וחלקם עדיין קיימים בי במינון כזה או אחר גם היום.
וכמובן שכבר פגשתי מאות אנשים שעברו אצלי במפגשים אישיים וסדנאות שהראו את כל הסימפוטמים האלה בעצמם.

ועם יד על הלב, כמה אנשים אתם מכירים שסובלים מהלם ילדות?
לפעמים טראומה נפשית יכולה להיות עוצמתית מאוד ועדיין סמויה מהעין. לא כי זה לא כואב, אלא כי התרגלנו, כי אנחנו כבר לא רגילים למשהו אחר וכבר לא מצפים להרגיש משהו אחר.

ריק

טראומה נפשית והלם ילדות – איך מטפלים בזה?

טראומה נפשית היא מקום כואב ופגוע, מאוד. ואיך מטפלים במקום פגוע וכואב כל כך?
בעדינות, ברגישות, בהקשבה, בכנות ובאהבה.
אנו לומדים קודם כל להכיר במציאות הזו, להכיר במצב הנפשי הזה ולתת לו ביטוי אותנטי כלשהו בתוך העולם הפנימי והכל כך רגיש שלנו.
אנחנו לומדים ליצור תקשורת מחודשת עם עצמנו.
לומדים ליצור תקשורת רכה ולא מאיימת שרואה את המקום הכל כך פגוע והעצור הזה בתוכנו ולאט לאט משיבה את חום האהבה אל כל מה שקפא בנו לפני שנים.

בגוף שלנו יש הרבה מקומות שהם כמו ערי רפאים. ערים שננטשו בבהלה עצומה אל מול קרבות מאיימים בילדותנו.
כמוהם, יש בגוף שלנו אזורים שלמים שנפגעו רגשית או פיזית והמודעות שלנו פשוט נטשה אותם כדי לא לכאוב יותר ואלה נשארו קפואים ומאובנים בתוכנו.

אפשר לבדוק את זה בקלות כששמים לב היכן הנשימה שלנו נעצרת.
היכן הנשימה שלך נעצרת?
האם היא מגיעה בחופשיות עד תחתית הבטן? האם היא נעצרת באמצע הבטן? אולי בבטן העליונה? אולי היא מגעיה רק עד מפתח הלב? אולי היא נעצרת כבר בגרון?
איזו תחושה יש שם, במקום שבו הנשימה נעצרת?
האם יש שם תחושה של אי נוחות? מועקה? מצוקה? חוסר? כאב? לחץ?

אצל רובנו הנשימה נעצרת הרבה לפני הדרך השלמה אל הבטן התחתונה ויש הרבה מתח, מאמץ ולחץ בשרירי הבטן.
זהו סיפטום מוחשי לאותו מצב טראומטי רגשי וכואב בתוכנו.

במהלך הריפוי האוהב לעצמנו, אנחנו לומדים לגלות את האינטלגנציה והחוכמה העמוקה שקיימת בכל מקום שהתאבן וקפא בנו ולכבד אותה, להקשיב לה ולבקש את הבקשות הכי עמוקות שלה.
בקשות שהן אוהבות, שהן שלמות, שהן כוללות את שני צידי המטבע שאנחנו – הפחד והאומץ, החולשה והעוצמה, הכיווץ והשחרור, הלבד והביחד.

בתהליך הריפוי הפנימי אנחנו לומדים להיזכר מחדש באופן רגשי וחווייתי, בשביל מה ובשביל מי אנחנו בוחרים לחיות כאן בכל רגע. 

אנחנו נזכרים שאנחנו יכולים ללמד את עצמנו דרכים חדשות ואוהבות לבטא את עצמנו בעולם הפנימי והחיצוני שלנו ולהפשיר את הקרח הפנימי מעל הלב שלנו לאט לאט ובאופן רגיש ואוהב.ריק


ומה דעתכם על הנושא? מוזמנים להגיב או לשאול שאלות בתחתית העמוד. רוצים לקבל ליווי והדרכה אישית? כתבו לי או התקשרו 052-2263761
לחצו כאן כדי להצטרף אלי בפייסבוק ולקרוא את השיתופים האישיים (ואם תרצו גם להגיב ולשאול שאלות ואשמח לענות) או כאן כדי להצטרף לערוץ שלי ביוטיוב ולהינות מסרטונים והדרכות שלי כשאני מעלה אותם
מתעניינים בגישה טבעית ויסודית לשחרור רגשי, שינוי דפוסים והרגלים, צמיחה והתפתחות אישית? קראו את המאמר - איך אהבה עצמית יכולה לעזור לך?

תרפיה קבוצתית בגישת "להכיר בעצמי"

רוצים לעבור תהליך עוצמתי ועמוק של ריפוי, שחרור, קבלה, אהבה עצמית וצמיחה אישית במסגרת קבוצתית תומכת? בקרו כאן למידע על מפגשי תרפיה קבוצתית בביתי שבשרון

טיפול וליווי אישי - לגלות שלווה, קבלה עצמית וצמיחה אישית

המפגשים מתקיימים בביתי או בשיחת וידאו בסקייפ בנוחות ביתכם. רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לקשיים ולצרכים האישיים שלכם? כתבו לי או התקשרו אלי 052-2263761 ואשמח להקשיב ולענות. למידע נוסף, בקרו בקישורים הבאים:


הורידו בחינם את המדריך שלי לקבלה ואהבה עצמית.אלי קרסניץ - מדריך לקבלה ואהבה מעל 3000 אנשים כבר הורידו וקראו את המדריך הידידותי, הברור והמעמיק שמלמד עקרונות וכלים מעשיים ופשוטים שמקרבים אותנו לעצמנו, אל תחושת השלווה, הדיוק, החופש והבטחון שהלב שלנו מבקש. הזינו כתובת מייל והמדריך יישלח אליכם כבר כעת.
מדריך מעשי לקבלה ואהבה עצמית

 
טראומה נפשית שמקורה בילדות – "הלם ילדות" והטיפול בו
הצבעות: 4 ,ממוצע: 5

0 תגובות

השאר תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
הרגש חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *